1
גוֹי בעל זרוֹע שאנס נִכסי ישראֵל וירד לתוֹך שדֵהוּ מֵחמת שהיה לוֹ חוֹב על בעל השדה,
אוֹ מֵחמת שיֵש לוֹ נזק ביד זה היִשראֵלי,
אוֹ מֵחמת שהִפסיד ממוֹנוֹ,
ואחר שתקף על השדה מכרה לישראֵל אחֵר אין הבעלים יכוֹלין להוֹציאה מיד הלקוֹחוֹת.
2
במה דברים אמוּרים? בשהוֹדוּ הבעלים שאמת טען הגוֹי המוֹכֵר,
אוֹ יעידוּ עֵדי ישראֵל שאמת טען הגוֹי.
וכֵן אִם היה שם מלך אוֹ שר באוֹתוֹ המקוֹם שיכוֹל לכֹף את הגוֹי שמכר לדין,
ולֹא תבעוּ הבעלים את הגוֹי אינן יכוֹלין להוֹציא מיד הלוֹקֵח מִן הגוֹי,
אף על פי שאינם מוֹדים לגוֹי,
ואף על פי שאין שם עֵדים שאמת טען הגוֹי,
שהרי הלוֹקֵח אוֹמֵר לבעלים:
אִם גזלן הוּא הגוֹי למה לֹא תבעתם אוֹתוֹ בדיניהם?.
3
הגוֹים המציקים לישראֵל וּמבקשים להרֹג אוֹתוֹ עד שיִפדה עצמוֹ מיד הגוֹי בשדֵהוּ אוֹ בביתוֹ ויתננוּ למֵציק ואחר כך יניחנוּ,
כשיִרצה המֵציק לִמכֹר אוֹתה הקרקע,
אִם יֵש ביד הבעלים לִקח מִן המֵציק הֵן קוֹדמין לכל אדם.
:ואִם אין ביד הבעלים לִקח,
אוֹ ששהת הקרקע ביד המֵציק שנים עשר חֹדש כל הקוֹדֵם ולקח מִן המֵציק זכה,
וּבִלבד שיִתֵן לבעלים הרִאשוֹנים רביע הקרקע אוֹ שליש המעוֹת,
מִפני שזה המֵציק מוֹכֵר בזוֹל,
הוֹאיל וקרקע שאינה שלוֹ הוּא מוֹכֵר,
הרי זה מוֹכֵר בפחוֹת רביע אוֹ קרוֹב לוֹ,
וזה הרביע של בעלים,
שהרי מֵחמת שהוּא שלהן מוֹכֵר בזוֹל.
:לפיכך הלוֹקֵח מִן המֵציק בִשלֹשים נוֹתֵן לבעלים עשרה,
אוֹ נוֹתֵן להם רביע הקרקע,
ואחר כך יקנה הכֹל.
ואִם לֹא נתן הרי רביע הקרקע כגזֵל בידוֹ.
4
היוֹרֵד לתוֹך שדֵה חבֵרוֹ שלֹא בִרשוּת וּנטעה:
אִם היתה שדה העשוּיה לִטע אוֹמדין כמה אדם רוֹצה לִתֵן בשדה זוֹ לִטעה,
ונוֹטֵל מִבעל השדה; ואִם אינה עשוּיה לִטע שמין לוֹ וידוֹ על התחתוֹנה.
5
אמר לוֹ בעל השדה:
עקֹר אילניך ולֵך שוֹמעין לוֹ.
אמר הנוֹטֵע:
הריני עוֹקֵר אילני אין שוֹמעין לוֹ,
מִפני שמכחיש את הקרקע.
6
החצֵרוֹת הרי הֵן ראוּיוֹת לבִנין וּלהוֹסיף בהם בתים ועליוֹת.
לפיכך הוֹרוּ הגאוֹנים שהבוֹנה בחצר חבֵרוֹ שלֹא מִדעתוֹ הרי זה כנוֹטֵע שדה העשוּיה לִטע,
ושמין לוֹ כמה אדם רוֹצה לִתֵן בבִנין זה לִבנוֹתוֹ.
והוּא שיִבנה בִנין המוֹעיל,
הראוּי לאוֹתה חצֵר כמִנהג אוֹתוֹ מקוֹם.
7
היוֹרֵד לִשדֵה חבֵרוֹ בִרשוּת,
אפִלוּ נטע שדה שאינה עשוּיה לִטע שמין לוֹ וידוֹ על העליוֹנה,
שאִם היתה ההוֹצאה יתֵרה על השבח נוֹטֵל ההוֹצאה,
ואִם השבח יתֵר על ההוֹצאה נוֹטֵל השבח.
וּבעל בנִכסי אִשתוֹ,
והשוּתף בשדה שיֵש לוֹ חֵלק בה כיוֹרֵד בִרשוּת הֵן,
ושמין להן וידן על העליוֹנה.
8
היוֹרֵד לִשדֵה חבֵרוֹ שלֹא בִרשוּת,
ונטע אוֹ בנה,
ואחר כך בא בעל השדה והִשלים הבִנין אוֹ ששמר הנטיעוֹת,
וכיוֹצֵא באֵלוּ הדברים שמראין שדעתוֹ נוֹטה למה שעשה חבֵרוֹ וּבִרצוֹנוֹ בא הדבר שמין לוֹ וידוֹ על העליוֹנה.
9
היוֹרֵד לתוֹך חוּרבתוֹ של חבֵרוֹ וּבניה שלֹא בִרשוּת שמין לוֹ וידוֹ על התחתוֹנה.
ואִם אמר בעל הבִנין:
עֵצי ואבני אני נוֹטֵל:
בבית שוֹמעין לוֹ; בשדה אין שוֹמעין לוֹ,
מִפני שמכחיש הקרקע.
אמר לוֹ בעל הקרקע:
טֹל מה שבנית שוֹמעין לוֹ.
10
כל מי ששמין לוֹ,
בין שהיתה ידוֹ על העליוֹנה בין שהיתה ידוֹ על התחתוֹנה אינוֹ נוֹטֵל כלוּם עד שיִשבע בִנקיטת חֵפץ כמה הוֹציא.
ואִם אמר:
יבֹאוּ הדינין ויעשוּ שוּמת ההוֹצאה,
והרי היא גלוּיה לעיניהם,
וישערוּ העֵצים והאבנים והסיד וּשכר האוּמנים בפחוּת שבשערים שוֹמעין לוֹ,
ונוֹטֵל בלֹא שבוּעה.
וכֵן זה שנוֹטֵל השבח בִלבד,
והיתה ידוֹ על העליוֹנה אינוֹ צריך שבוּעה.
11
כל מי ששמין לוֹ ונוֹטֵל,
שטען בעל השדה ואמר:
נתתי, והיוֹרֵד לשדה אוֹמֵר:
לֹא נטלתי היוֹרֵד נאמן,
ונִשבע שלֹא נתן לוֹ כלוּם ונוֹטֵל,
שהרי אוֹמרין לבעל השדה:
עדין לֹא שמוּ לך ולֹא ידעת כמה אתה חיב לִתֵן,
היאך נתת?.
:אבל אִם שמוּ לוֹ,
ואמרוּ לבעל השדה:
תֵן לוֹ,
ואמר: נתתי,
אף על פי שעדין לֹא נִשבע היוֹרֵד הרי בעל השדה נאמן,
וישבע שבוּעת הסֵת שנתן ויפטֵר,
שהקרקע בחזקת בעליה.
12
בעל שהוֹריד אריסין בנִכסי אִשתוֹ ואחר כך גֵרשה:
אִם היה הבעל עצמוֹ אריס נִסתלֵק בעל נִסתלקוּ אריסין,
שלֹא ירדוּ לה אלא על דעת הבעל,
ושמין להן וידן על התחתוֹנה; ואִם אין הבעל אריס על דעת הקרקע ירדוּ,
ושמין להם כאריס.