1
הגוֹזֵל את חבֵרוֹ וּמֵת הנִגזל יחזיר הגזֵלה ליוֹרשים.
ואִם אבדה אוֹ נִשתנת נוֹתֵן להם דמיה.
ואִם נִשבע לוֹ ואחר כך מֵת נוֹתֵן הקרן והחֹמש ליוֹרשין.
2
הגוֹזֵל את אביו ונִשבע לוֹ,
וּמֵת האב:
אִם אין הגזֵלה קימת,
אוֹ נִשתנת עוֹשה חשבוֹן עִם אחיו על הקרן ועל החֹמש; ואִם הגזֵלה קימת חיב להוֹציא הגזֵלה עצמה מִתחת ידוֹ,
לפיכך נוֹתֵן את הגזֵלה ואת החֹמש לאחיו,
ועוֹשה עִמהן חשבוֹן.
3
ואִם אין לוֹ אחים,
שנִמצא זה הגזלן לבדוֹ הוּא היוֹרֵש מוֹציא הגזֵלה מִתחת ידוֹ לבניו.
ואִם אין בנים לזה הבֵן הגזלן נוֹתנה לבעל חוֹבוֹ,
אוֹ בהלואתוֹ,
אוֹ לִצדקה.
הוֹאיל ויצאת הגזֵלה עצמה מִתחת ידוֹ,
נִפטר, אף על פי שנתנה מתנה אוֹ פרעה בחוֹבוֹ,
והוּא שיוֹדיעֵם ויֹאמר:
זה גזל אבא.
4
וכֵן הגוֹזֵל את הגֵר ונִשבע לוֹ,
וחזר והוֹדה לוֹ וזקף עליו הכֹל מִלוה,
ואחר כך מֵת הגֵר,
אף על פי שזכה בגזֵלה חיב להוֹציאה מִתחת ידוֹ.
5
במה דברים אמוּרים? בשהוֹדה בִנתים.
אבל אִם גזל את הגֵר שאין לוֹ יוֹרשים ונִשבע לוֹ,
וּמֵת הגֵר הרי זה חיב לשלֵם הקרן והחֹמש לכֹהנים של אוֹתוֹ מִשמר,
וּמֵביא אשמוֹ,
ואחר כך יתכפֵר לוֹ.
6
מִפי השמוּעה למדוּ שזה שנאמר בתוֹרה:
"ואִם אין לאיש גֹאֵל" בגֵר שמֵת ואין לוֹ יוֹרשין הכתוּב מדבֵר,
ו"אשם" זה האמוּר כאן הוּא הגזֵל אוֹ דמי הגזֵלה.
:לפיכך המחזיר גזל הגֵר בלילה לֹא יצא,
שהרי "אשם" קראוֹ הכתוּב,
ואין מקריבין בלילה.
ואין הכֹהנים חוֹלקין גזל הגֵר כנגד גזל הגֵר,
כדרך שאין חוֹלקין בשר אשם זה כנגד בשר אשם אחֵר.
7
כל גזל גֵר שאין בוֹ שוה פרוּטה לכל כֹהֵן וכֹהֵן מֵאנשי מִשמר לֹא יצא המחזירוֹ ידי השבה,
שנאמר: "המוּשב ליי לכֹהֵן" עד שתִהיה השבה לכל כֹהֵן.
:ולמה נאמר בגזל הגֵר "איש" ? שהאיש אתה צריך לחקֹר וּלחזֵר עליו אִם יֵש לוֹ יוֹרשים אִם אין לוֹ,
אבל אִם היה הגֵר קטן אין אתה צריך לחזֵר עליו,
אלא חזקתוֹ שאין לוֹ יוֹרשים.
8
הכֹהנים בגזל הגֵר כִמקבלי מתנוֹת הֵן.
לפיכך הגוֹזֵל חמֵץ מִן הגֵר שאין לוֹ יוֹרשין ועבר עליו הפסח חיב לִתֵן לכֹהנים את דמיו כִשעת הגזֵלה,
שאִם יתננוּ להם עכשו,
אינה מתנה,
שהרי הוּא אסוּר בהניה.
ואִלוּ היה הגֵר קים,
היה אוֹמֵר לוֹ:
הרי שלך לפניך,
כמוֹ שבֵארנוּ.
9
כֹהֵן שגזל גֵר שאין לוֹ יוֹרשין ונִשבע לוֹ,
וּמֵת הגֵר לֹא זכה זה בגזֵלה שתחת ידוֹ,
אלא יוֹציא מִתחת ידוֹ לכל אחיו הכֹהנים בני המִשמרה.
10
הגוֹזֵל את הגֵר ונִשבע לוֹ,
וּמֵת הגֵר,
והִפריש אשמוֹ וּגזֵלתוֹ להעלוֹתן לכֹהנים,
וּמֵת הגזלן קֹדם כפרה הרי בני הגזלן יוֹרשין את כסף הגזֵלה אוֹ הגזֵלה עצמה,
והאשם ירעה עד שיִפֹל בוֹ מוּם,
כמוֹ שבֵארנוּ בִמקוֹמוֹ.
11
נתן הגזלן את הכסף לאנשי מִשמר,
וּמֵת קֹדם כפרה אין יוֹרשי הגזלן יכוֹלין להוֹציא מיד הכֹהנים,
שנאמר: "איש אשר יתֵן לכֹהֵן לוֹ יהיה" .
ואפִלוּ היה הגזלן קטן שאין מתנתוֹ מתנה אין יוֹרשיו מוֹציאין מיד הכֹהנים.
12
נתן את הכסף לאחת מִן המִשמרוֹת,
ואת האשם למִשמרה זוֹ שהיא שבתה יחזיר הכסף אֵצל האשם לאנשי המִשמרה הקבוּעה,
שהמִשמרה שלקחה כסף בלֹא שבתה לֹא זכת,
וּמוֹציאין מידה.
13
אין מקריבין את האשם עד שיחזיר הגזלן הקרן לבעלים,
אוֹ לכֹהנים אִם היה גזל גֵר שאין לוֹ יוֹרשים.
נתן את הקרן והִקריב אשמוֹ נִתכפֵר לוֹ,
ואין החֹמש מעכֵב הכפרה,
וחיב לִתֵן את החֹמש אחר הכפרה.
14
העבדים והשטרוֹת והקרקעוֹת אין בהן תוֹספת חֹמש,
שנאמר: "וכִחֵש בעמיתוֹ בפִקדוֹן" כל האמוּר בעִנין מִטלטלין הוּא וגוּפוֹ ממוֹן,
יצאוּ קרקעוֹת,
ויצאוּ עבדים שהוּקשוּ לקרקעוֹת,
ויצאוּ שטרוֹת שאין גוּפן ממוֹן.
וכֵן אִם היה גזל הגֵר שאין לוֹ יוֹרשין אינן חוֹזרים לכֹהנים.
:וכֵן הקרקע אינה נִקנית לגזלן לעוֹלם,
אלא בִרשוּת בעליה קימת.
ואפִלוּ נִמכרה לאלף זה אחר זה,
ונִתיאשוּ הבעלים הרי זוֹ חוֹזרת לנִגזל בלֹא דמים,
וכל מי שיצאה מִתחת ידוֹ חוֹזֵר על מי שמכרה לוֹ,
וחוֹזֵר המוֹכֵר השֵני על המוֹכֵר הרִאשוֹן,
עד שיחזֹר הלוֹקֵח מִן הגזלן על הגזלן ויטֹל מִמנוּ,
כמוֹ שיִתבאֵר.