1
קוֹרוֹת ואבנים ועֵצים וכיוֹצֵא בהן ששטפן הנהר:
אִם נִתיאשוּ הבעלים מֵהם הרי אֵלוּ מוּתרין,
והֵם של מצילם; ואִם אינוֹ יוֹדֵע אִם נִתיאשוּ הבעלים אוֹ לֹא נִתיאשוּ חיב להחזיר,
ואין צריך לוֹמר אִם היוּ הבעלים מרדפין אחריהן.
2
לפיכך, המציל מִן הנהר,
וּמִזוּטוֹ של ים,
וּמִשלוּליתוֹ של נהר,
וּמִן הגיס,
וּמִן הדלֵקה,
וּמִן הארי וּמִן הדֹב וּמִן הנמֵר וּמִן הבוּרדלֵס:
אִם ידע בודאי שנִתיאשוּ הבעלים הרי אֵלוּ שלוֹ; ואִם לֹא ידע יחזיר.
3
המציל מיד ליסטֵס ישראֵלי הרי אֵלוּ שלוֹ,
מִפני שסתם הדבר שנִתיאשוּ הבעלים; ואִם ידע שלֹא נִתיאשוּ חיב להחזיר.
אבל המציל מיד ליסטֵס גוֹי אוֹ מוֹכֵס גוֹי חיב להחזיר,
שסתם הדבר שלֹא נִתיאשוּ הבעלים; ואִם ידע בודאי שנִתיאשוּ הבעלים הרי אֵלוּ שלוֹ.
:וּמִפני מה סתם ליסטֵס ישראֵל שנִתיאשוּ הבעלים וּסתם גוֹי שלֹא נִתיאשוּ הבעלים? מִפני שהבעלים יוֹדעים שהגוֹים מחזירין מיד הגזלן אף על פי שאין שם עֵדים שגזל,
אלא בִראיוֹת רעוּעוֹת וּבאוּמדן דעתם.
4
שחלים שצוֹמחין בתוֹך הפִשתן:
המלקֵט אוֹתם כשהֵם לחים אין בוֹ מִשוּם גזֵל,
מִפני שהֵן מפסידין הפִשתן על בעל השדה; ואִם יבשוּ אסוּרין מִשוּם גזֵל,
שכבר הִפסידוּ מה שהִפסידוּ.
ואִם היוּ על הגבוּל אסוּרין ואפִלוּ כשהֵן לחים.
5
כבר בֵארנוּ בנִזקי ממוֹן שהמוֹציא תִבנוֹ וקשוֹ לִרשוּת הרבים אין בהן מִשוּם גזֵל.
אבל המוֹציא את הגלל לִרשוּת הרבים,
בין בִשעת הוֹצאת זבלים בין שלֹא בִשעת הוֹצאת זבלים חיבין עליהן מִשוּם גזֵל.
6
מי שנִתחלפוּ לוֹ כֵליו בכֵלים אחֵרים בבית האֵבל אוֹ בבית המִשתה הרי זה לֹא ישתמֵש בהן עד שיבֹא הלה ויטֹל את שלוֹ.
נִתחלפוּ לוֹ כֵליו בבית האוּמן,
אִם אִשתוֹ וּבניו של אוּמן נתנוּ לוֹ,
אוֹ שנתן לוֹ האוּמן ואמר לוֹ:
טֹל כֵליך הרי זה לֹא ישתמֵש בהן עד שיבֹא הלה ויטֹל את שלוֹ.
:אמר לוֹ האוּמן:
טֹל כלי זה הרי זה ישתמֵש בוֹ עד שיבֹא הלה ויחזיר את שלוֹ,
שמא כֵליו של אוּמן הוּא,
אוֹ בעל הכלי צִוּה את האוּמן למכרוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
דברים הרבֵה אסרוּ חכמים מִשוּם גזֵל,
והעוֹבֵר עליהן הרי זה גזלן מִדִבריהם,
כגוֹן מפריחי יוֹנים והמשחקין בקוּביה.
:מפריחי יוֹנים כיצד? לֹא יפריח אדם יוֹנים בתוֹך היִשוּב,
שהרי לוֹקֵח ממוֹן אחֵרים שלֹא כדין,
מִפני שמשלֵח זכר ויביא נקֵבה מִשוֹבך אחֵר,
אוֹ נקֵבה ותביא זכר.
ולֹא יוֹנים בִלבד,
אלא כל העוֹשה כזה בִשאר עוֹפוֹת אוֹ חיה וּבהֵמה הרי זה גזלן מִדִבריהם.
8
וכֵן אסרוּ חכמים לצוּד יוֹנים בתוֹך היִשוּב,
מִפני שהֵן של אחֵרים.
ואין פוֹרסין נִשבים ליוֹנים אלא אִם הִרחיק מִן היִשוּב ארבעת מילין.
ואִם היה ישוּב כרמים אפִלוּ מֵאה מיל לֹא יפרֹס,
שהיוֹנים של בעלי כרמים הֵם.
וכֵן לֹא יפרֹס בתוֹך השוֹבכין,
אף על פי שהֵן שלוֹ אוֹ של גוֹי אוֹ של הפקֵר,
ואף על פי שהִרחיק מִן היִשוּב מֵאה מיל,
מִפני שהיוֹנים באוֹת לישוּב השוֹבכין.
9
מרחיקין את השוֹבך מִן העיר חמִשים אמה,
ולֹא יעשה אדם שוֹבך בתוֹך שדֵהוּ אלא אִם כֵן יֵש לוֹ חמִשים אמה לכל רוּח,
כדי שלֹא ימשכוּ הגוֹזלוֹת ויפסידוּ בשדוֹת ויֹאכלוּ מִשל אחֵרים.
ואִם לקחוֹ מֵאחֵר,
אפִלוּ היה בינוֹ וּבין תחִלת שדֵה חבֵרוֹ בית רֹבע בִלבד הרי הוּא בחזקתוֹ,
ואין מחיבין אוֹתוֹ להרחיק.
10
המשחקין בקוּביה כיצד? אֵלוּ המשחקין בעֵצים אוֹ בִצרוֹרוֹת אוֹ בעצמוֹת וכיוֹצֵא בהן,
ועוֹשין תנאי ביניהם שכל הנוֹצֵח את חבֵרוֹ באוֹתוֹ השחוֹק יקח מִמנוּ כך וכך הרי זה גזֵל מִדִבריהם אף על פי שבִרצוֹן הבעלים לקח; הוֹאיל ולקח ממוֹן חבֵרוֹ בחִנם דרך שחוֹק והתל הרי זה גזֵל.
:וכֵן המשחקין בִבהֵמה אוֹ בחיה אוֹ בעוֹפוֹת,
ועוֹשין תנאי שכל שתנצֵח בהמתוֹ אוֹ תרוּץ יתֵר יקח מֵחבֵרוֹ כך וכך,
וכל כיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ הכֹל אסוּר,
וגזֵל מִדִבריהם.
11
והמשחֵק בקוּביה עִם הגוֹי אין בוֹ אִסוּר גזֵל,
אבל יֵש בוֹ אִסוּר עוֹסֵק בִדברים בטֵלים,
שאין ראוּי לאדם שיעסֹק כל ימיו אלא בדִברי תוֹרה וּבישוּבוֹ של עוֹלם.
12
מצוּדוֹת חיה ועוֹפוֹת ודגים שנפלוּ מיני החיה לתוֹך המצוּדה,
וּבא אחֵר וּנטלן הרי זה גזֵל מִדִבריהם,
מִפני שעדין לֹא הִגיעוּ ליד הזוֹכה בהן.
13
ונהר המוֹשֵך וּמעינוֹת הנוֹבעין הרי הֵן של כל אדם.
:עני המנקֵף ברֹאש הזית זיתים של שִכחה,
וּבא עני אחֵר וּנטלן מֵעל הארץ הרי זה גזֵל מִדִבריהם,
מִפני שעדין לֹא הִגיעוּ ליד הזוֹכה בהן.
ואִם היה העני מקבֵץ בידוֹ ברֹאש הזית וּמשליך לארץ הרי זה גזֵל גמוּר,
שהרי הִגיעוּ ליד הזוֹכה בהן.
14
הדבוֹרים אינן בִרשוּתוֹ של אדם כמוֹ תרנגֹלין ואוּזין,
ואף על פי כֵן יֵש בהן קִנין מִדִבריהם,
והגוֹזֵל נחיל דבוֹרים אוֹ שמנעוֹ מִבעליו אִם בא לִרשוּתוֹ הרי זה גזֵל מִדִבריהם.
:לפיכך מי שיצא נחיל של דבוֹרים מֵרשוּתוֹ ושכן בִרשוּת חבֵרוֹ יֵש לוֹ לבעל הנחיל להלֵך בתוֹך שדֵה חבֵרוֹ עד שיִטֹל את נחילוֹ,
ואִם הִזיק,
משלֵם מה שהִזיק.
אבל לֹא יקֹץ את הסוֹכה על מנת לִתֵן דמים.
15
נאמנת אִשה אוֹ קטן לוֹמר:
מִכאן יצא נחיל זה.
והוּא שיִהיוּ משיחין לפי תוּמן,
ויהיוּ הבעלים מרדפין אחר הנחיל ושוֹאלין היכן חנה.
אף על פי שאין אִשה אוֹ קטן בני עֵדוּת,
הוֹאיל וקִנין דבוֹרים מִדִבריהם האמינוּ אוֹתן בוֹ.
16
כל מי שיֵש בידוֹ גזֵל של דִבריהם אינוֹ יוֹצֵא מידוֹ בדינין.
וכֵן אִם כפר בוֹ ונִשבע אינוֹ מוֹסיף חֹמש כמוֹ שמוֹסיף על הגזֵל הגמוּר.