1
אסוּר לִקנוֹת דבר הגזוּל מִן הגזלן,
ואסוּר לסעדוֹ על שִנוּיוֹ כדי שיִקנֵהוּ,
שכל העוֹשה דברים אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן מחזֵק ידי עוֹברי עבֵרה ועוֹבֵר על "ולִפני עִוֵּר לֹא תִתֵן מִכשֹל" .
2
אסוּר לֵהנוֹת בדבר הגזוּל ואפִלוּ לאחר יֵאוּש,
והוּא שידע בודאי שדבר זה הוּא הגזֵלה עצמה.
כיצד? ידע בודאי שבהֵמה זוֹ גזוּלה אסוּר לִרכֹב עליה אוֹ לחרֹש בה.
3
גזל בית אוֹ שדה אסוּר לעבֹר בתוֹכה אוֹ להִכנֵס לה בחמה מִפני החמה אוֹ בגשמים מִפני הגשמים.
ואִם דר בתוֹכה חיב להעלוֹת שכר לבעלים,
כדין הדר בחצר חבֵרוֹ שלֹא מִדעתוֹ.
גזל דקלים ועשה מֵהן גשר אסוּר לעבֹר עליו.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
מי שעבר ואכל הגזֵלה אחר יֵאוּש פטוּר מִלשלֵם.
ואִם אכל קֹדם יֵאוּש,
ורצוּ הבעלים לִגבוֹת מִן האוֹכֵל גוֹבין,
שעדין בִרשוּתן היא,
ואִם רצוּ גוֹבין מִן הגזלן.
5
הגוֹזֵל וּמֵת,
בין שהאכיל את הגזֵלה לבנים אחר יֵאוּש בין שלֹא האכילן אלא מכרה אוֹ אִבדה:
אִם הִניח קרקע חיבין לשלֵם; אבל מִן המִטלטלין אינן חיבין,
שדמי הגזֵלה חוֹב הֵן על הגזלן,
ואין המִטלטלין מִשתעבדין לבעל חוֹב.
6
כבר תִקנוּ הגאוֹנים לִגבוֹת בעל חוֹב מִן המִטלטלין ואפִלוּ במִלוה על פה,
לפיכך חיבין לשלֵם בין אכלוּ בין לֹא אכלוּ,
בין נִתיאשוּ הבעלים בין לֹא נִתיאשוּ,
בין מִן הקרקע בין מִן המִטלטלין שהִניח.
7
דין הלוֹקֵח מִטלטלין מִן הגזלן כלוֹקֵח מִן הגנב:
אִם גזלן מפוּרסם הוּא לֹא עשוּ בוֹ תקנת השוּק; ואִם אינוֹ מפוּרסם עשוּ בוֹ תקנת השוּק,
ונוֹתֵן הנִגזל ללוֹקֵח דמים שנתן ולוֹקֵח גזֵלתוֹ,
וחוֹזֵר ותוֹבֵע הגזלן בִדמי הגזֵלה.
ואִם כבר נִתיאשוּ הבעלים קנה לוֹקֵח עצמה של גזֵלה,
ואינוֹ מחזירה.
8
אסוּר לֵהנוֹת מִן הגזלן.
ואִם היה מוּעט שלוֹ,
אף על פי שרֹב ממוֹנוֹ גזֵל הוּא מוּתר לֵהנוֹת מִמנוּ עד שיִוּדע בודאי שדבר זה גזוּל בידוֹ.
9
בני אדם שחזקתן גזלנין וחזקת כל ממוֹנן מִן הגזוּל,
מִפני שמלאכתן גזלנוּת,
כגוֹן המוֹכסים והליסטים אסוּר לֵהנוֹת מֵהן,
שחזקת מאכל זה שהוּא גזוּל.
ואין מצרפין דינרין מִן התֵבה שלהן,
שהכֹל בחזקת גזֵלה.
10
נטלוּ מוֹכסין כסוּתוֹ והחזירוּ לוֹ כסוּת אחרת,
נטלוּ חמוֹרוֹ והחזירוּ לוֹ חמוֹר אחרת הרי אֵלוּ שלוֹ,
מִפני שזוֹ כִמכירה היא,
וחזקתן שנִתיאשוּ הבעלים מֵהם,
ואינוֹ יוֹדֵע בודאי שזוֹ גזֵלה.
ואִם היה ותיק וּמחמיר על עצמוֹ מחזירן לבעלים הרִאשוֹנים.
11
במה דברים אמוּרים שהמוֹכֵס כליסטֵס? בִזמן שהמוֹכֵס גוֹי,
אוֹ מוֹכֵס העוֹמֵד מֵאיליו,
אוֹ מוֹכֵס העוֹמֵד מֵחמת המלך ואין לוֹ קִצבה,
אלא לוֹקֵח מה שיִרצה וּמניח מה שיִרצה.
אבל מכס שפסקוֹ המלך ואמר שיִלקח שליש אוֹ רביע אוֹ דבר קצוּב,
והעמיד מוֹכֵס ישראֵל לִגבוֹת חֵלק זה למלך,
ונוֹדע שאדם זה נאמן ואינוֹ מוֹסיף כלוּם על מה שגזר המלך אינוֹ בחזקת גזלן,
לפי שדין המלך דין הוּא.
ולֹא עוֹד,
אלא שהוּא עוֹבֵר המבריח מִן המוֹכֵס זה,
מִפני שהוּא גוֹזֵל מנת המלך,
בין שהיה המלך גוֹי בין שהיה מלך ישראֵל.
12
וכֵן מלך שהֵשים מס על בני העיר אוֹ על כל איש ואיש דבר קצוּב מִשנה לשנה,
אוֹ על כל שדה ושדה דבר קצוּב,
אוֹ שגזר שכל מי שיעבֹר על דבר זה ילקח כל נכסיו לבית המלך,
אוֹ כל מי שיִמצֵא בשדה בִשעת הגֹרן הוּא יתֵן המס שעליה בין שהיה הוּא בעל השדה בין שאינוֹ בעל השדה,
וכל כיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ אינוֹ גוֹזֵל,
וישראֵל שגבה אוֹתן למלך אינוֹ בחזקת גזלן והרי הוּא כשֵר,
והוּא שלֹא יוֹסיף ולֹא ישנה כלוּם,
ולֹא יקח לעצמוֹ כלוּם.
13
וכֵן מלך שכעס על אחד מֵעבדיו ושמשיו מִבני המדינה ולקח שדֵהוּ אוֹ חצֵרוֹ אינה גזֵל,
וּמוּתר לֵהנוֹת בה; והלוֹקֵח אוֹתה מִן המלך הרי היא שלוֹ ואין הבעלים מוֹציאין אוֹתה מידוֹ,
שזה דין המלכים כוּלן לִקח כל ממוֹן שמשיהן שכוֹעסין עליהן,
והרי המלך הִפקיע שִעבוּדן ונעשת חצֵר זוֹ אוֹ שדה זוֹ כהפקֵר,
וכל הקוֹנה אוֹתה מִן המלך זכה בה.
:אבל מלך שלקח חצֵר אוֹ שדה של אחד מִבני המדינה דרך חמס,
שלֹא כדינין שחקק הרי זה גזלן,
והלוֹקֵח מִמנוּ מוֹציאין הבעלים מידוֹ.
14
כללוֹ של דבר:
כל דין שיחקֹק אוֹתוֹ המלך לכֹל,
ולֹא יהיה לאדם אחד בִפני עצמוֹ אינוֹ גזֵל; וכל שיִקח מֵאיש זה בִלבד שלֹא כדת הידוּעה לכֹל,
אלא חמס את זה הרי זה גזֵל.
:לפיכך גבאי המלך ושוֹטריו שמוֹכרין השדוֹת במס הקצוּב על השדוֹת מִמכרן מִמכר; אבל מס שעל כל איש ואיש אינוֹ גוֹבה אלא מִן האדם עצמוֹ,
ואִם מכרוּ השדה במס שעל הרֹאש הרי זה אינוֹ מִמכר,
אלא אִם כֵן היה דין המלך כך.
15
מלך שהיוּ דיניו שכל מי שלֹא יתֵן המס שעל השדה תִהיה השדה לנוֹתֵן המס,
וּברח בעל השדה מִפני המס,
וּבא זה ונתן מס שעליה למלך,
ואכל פֵרוֹתיה אין זה גזֵל,
אלא אוֹכֵל פֵרוֹת ונוֹתֵן המס עד שיחזרוּ הבעלים,
שדין המלך דין הוּא,
כמוֹ שאמרנוּ.
16
וכֵן מלך שגזר שכל מי שיִתֵן מס הקצוּב על האיש ישתעבֵד בזה שלֹא נתן,
וּבא ישראֵל ונתן המס שעל ישראֵל זה העני הרי זה עוֹבֵד בוֹ יתֵר מִדאי,
שדין המלך דין,
אבל אינוֹ עוֹבֵד בוֹ כעבד.
17
מלך שכרת אילנוֹת של בעלי בתים ועשה מֵהן גשר מוּתר לעבֹר עליו.
וכֵן אִם הרס בתים ועשה אוֹתן דרך אוֹ חוֹמה מוּתר לֵהנוֹת בה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה,
שדין המלך דין.
18
במה דברים אמוּרים? במלך שמטבעוֹ יוֹצֵא באוֹתן הארצוֹת,
שהרי הִסכימוּ עליו בני אוֹתה הארץ,
וסמכה דעתן שהוּא אדוֹניהם והֵם לוֹ עבדים.
אבל אִם אין מטבעוֹ יוֹצֵא הרי הוּא כגזלן בעל זרוֹע וּכמוֹ חבוּרת לִסטים המזוּינין,
שאין דיניהן דין,
וכֵן מלך זה וכל עבדיו כגזלן לכל דבר.