הִלכוֹת גזֵלה ואבֵדה:
יֵש בִכללן שבע מִצווֹת,
שתי מִצווֹת עשֵה וחמֵש מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) שלֹא לִגזֹל.
ב) שלֹא לעשֹק.
ג) שלֹא לחמֹד.
ד) שלֹא להִתאוּוֹת.
ה) nbsp;להשיב את הגזֵלה.
ו) שלֹא יתעלֵם מִן האבֵדה.
ז) להשיב האבֵדה.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
כל הגוֹזֵל את חבֵרוֹ שוה פרוּטה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תִגזֹל" .
ואין לוֹקין על לאו זה,
שהרי הכתוּב נִתקוֹ לעשֵה,
שאִם גזל חיב להחזיר,
שנאמר: "והֵשיב את הגזֵלה אשר גזל" זוֹ מִצות עשֵה.
ואפִלוּ שרף הגזֵלה אינוֹ לוֹקה,
שהרי הוּא חיב לשלֵם דמיה,
וכל לאו שנִתן לתשלוּמין אין לוֹקין עליו.
2
ואסוּר לִגזֹל כל שהוּא דין תוֹרה.
אפִלוּ גוֹי עוֹבֵד עבוֹדה זרה אסוּר לגזלוֹ אוֹ לעשקוֹ,
ואִם גזלוֹ אוֹ עשקוֹ יחזיר.
3
אי זה הוּא גוֹזֵל? זה הלוֹקֵח ממוֹן האדם בחזקה,
כגוֹן שחטף מִטלטלין מידוֹ,
אוֹ שנִכנס לִרשוּתוֹ שלֹא בִרצוֹן הבעלים ונטל כֵלים מִשם,
אוֹ שתקף בעבדיו וּבהמתוֹ ונִשתמֵש בהן,
אוֹ שירד לתוֹך שדֵהוּ ואכל פֵרוֹתיה,
וכל כיוֹצֵא בזה הוּא הגוֹזֵל,
כעִנין שנאמר:
"ויִגזֹל את החנית מיד המִצרי" .
4
אי זה הוּא עוֹשֵק? זה שבא ממוֹן חבֵרוֹ לתוֹך ידוֹ בִרצוֹן הבעלים,
וכיון שתבעוּהוּ כבש הממוֹן אצלוֹ בחזקה ולֹא החזירוֹ; כגוֹן שהיה לוֹ ביד חבֵרוֹ הלואה אוֹ פִקדוֹן אוֹ שכירוּת,
והוּא תוֹבעוֹ,
ואינוֹ יכוֹל להוֹציא מִמנוּ מִפני שהוּא אלם וקשה.
ועל זה נאמר:
"לֹא תעשֹק את רֵעך" .
5
כל הגוֹזֵל חיב להחזיר את הגזֵלה עצמה,
שנאמר: "והֵשיב את הגזֵלה אשר גזל" .
ואִם אבדה אוֹ נִשתנת משלֵם דמיה.
בין שהוֹדה מִפי עצמוֹ בין שבאוּ עליו עֵדים שגזל הרי זה חיב לשלֵם הקרן בִלבד.
אפִלוּ גזל קוֹרה וּבנה אוֹתה בבירה,
הוֹאיל ולֹא נִשתנית דין תוֹרה הוּא שיהרֹס את כל הבִנין ויחזיר קוֹרה לִבעליה,
אבל תִקנוּ חכמים מִפני תקנת השבים שיִהיה נוֹתֵן את דמיה ולֹא יפסיד הבִנין.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:אפִלוּ גזל קוֹרה ועשה אוֹתה בסוּכת החג,
וּבא בעל הקוֹרה לִתבֹע בתוֹך ימי החג נוֹתֵן לוֹ את דמיה.
אבל לאחר החג,
הוֹאיל ולֹא נִשתנת ולֹא בניה בטיט מחזיר את הקוֹרה עצמה.
6
הגוֹזֵל פחוֹת מִשוה פרוּטה,
אף על פי שעבר אינוֹ בתוֹרת השֵב גזֵלה.
גזל שלֹש אגוּדוֹת שווֹת שלֹש פרוּטוֹת,
והוּזלוּ והרי שלשתן שווֹת שתי פרוּטוֹת,
והחזיר לוֹ שתים חיב להחזיר השלישית,
הוֹאיל וּבתחִלה היתה שוה פרוּטה.
גזל שתים שווֹת פרוּטה והחזיר אחת גזֵלה יֵש כאן,
מִצות השֵב גזֵלה אין כאן.
7
הגוֹזֵל את חבֵרוֹ ביִשוּב והחזיר לוֹ גזֵלתוֹ במִדבר הרשוּת ביד הנִגזל:
אִם רצה נוֹטֵל,
ואִם לאו אוֹמֵר לוֹ:
איני נוֹטֵל אלא ביִשוּב,
שמא תֵאנֵס מִמני כאן,
והרי היא בִרשוּת הגזלן וּבאחריוּתוֹ עד שיחזירנה לוֹ ביִשוּב.
וכֵן בִדמי הגזֵלה.
8
הגוֹזֵל את חבֵרוֹ והִבליע לוֹ בחשבוֹן יצא.
ואִם החזיר לכיסוֹ שיֵש בוֹ מעוֹת יצא,
שאדם עשוּי למשמֵש בכיסוֹ בכל שעה,
והרי מנה המעוֹת שהחזיר לוֹ בִכלל מעוֹתיו,
וּמִנין שלֹא מִדעת פוֹטֵר.
ואִם החזיר לכיס שאין בוֹ כלוּם לֹא יצא,
וחיב באחריוּת הגזֵלה עד שיוֹדיעוֹ שהחזיר לכיס פלוֹני.
9
כל החוֹמֵד עבדוֹ אוֹ אמתוֹ אוֹ ביתוֹ וכֵליו של חבֵרוֹ,
אוֹ כל דבר שאפשר לוֹ שיִקנֵהוּ מִמנוּ,
והִכביד עליו ברֵעים והִפציר בוֹ עד שלקחוֹ מִמנוּ,
אף על פי שנתן לוֹ דמים רבים הרי זה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תחמֹד" .
ואין לוֹקין על לאו זה,
שאין בוֹ מעשה.
ואינוֹ עוֹבֵר על לאו זה עד שיִקח החֵפץ שחמד,
כעִנין שנאמר:
"לֹא תחמֹד כסף וזהב עליהם ולקחת לך" חִמוּד שיֵש בוֹ מעשה.
10
כל המִתאוּה ביתוֹ אוֹ אִשתוֹ וכֵליו של חבֵרוֹ,
וכל כיוֹצֵא בהם מִשאר דברים שאפשר לוֹ לִקנוֹתם מִמנוּ,
כיון שחִשֵב בלִבוֹ היאך יקנה מִמנוּ דבר זה ונִפתה לִבוֹ בדבר עבר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תִתאוּה" ,
ואין תאוה אלא בלֵב בִלבד.
11
התאוה מביאה לידי חִמוּד,
והחִמוּד מֵביא לידי גזֵל,
שאִם לֹא רצוּ הבעלים לִמכֹר אף על פי שהִרבה להם בדמים והִפציר ברֵעים,
יבֹא לידי גזֵל,
שנאמר: "וחמדוּ בתים וגזלוּ" .
ואִם עמדוּ הבעלים בפניו להציל ממוֹנם אוֹ מנעוּהוּ לִגזֹל,
יבֹא לידי שפיכוּת דמים.
צֵא וּלמד מִמעשֵה אחאב ונבוֹת.
12
הא למדת שהמִתאוּה עוֹבֵר בלאו אחד,
והקוֹנה דבר שהִתאוּה בהפצֵר שהִפציר בבעלים אוֹ בבקשה מֵהן עוֹבֵר בִשני לאוין,
לכך נאמר:
"לֹא תחמֹד" ,
ו"לֹא תִתאוּה" ; ואִם גזל עוֹבֵר בִשלֹשה לאוין.
13
כל הגוֹזֵל את חבֵרוֹ שוה פרוּטה כאִלוּ נוֹטֵל נִשמתוֹ מִמנוּ,
שנאמר: "כֵן ארחוֹת כל בֹצֵע בצע את נפש בעליו יקח" .
ואף על פי כֵן,
אִם לֹא היתה הגזֵלה קימת ורצה הגזלן לעשוֹת תשוּבה,
וּבא מֵאיליו והחזיר דמי הגזֵלה תקנת חכמים היא שאין מקבלין מִמנוּ,
אלא עוֹזרין אוֹתוֹ וּמוֹחלין לוֹ,
כדי לקרֵב הדרך הישרה על השבין.
וכל המקבֵל מִמנוּ דמי הגזֵלה,
אין רוּח חכמים נוֹחה הימנוּ.