1
השוֹחֵט אוֹתוֹ ואת בנוֹ ביוֹם אחד הבשר מוּתר באכילה,
והשוֹחֵט לוֹקה,
שנאמר: "אֹתוֹ ואת בנוֹ לֹא תִשחטוּ ביוֹם אחד" .
ואינוֹ לוֹקה אלא על שחיטת האחרוֹן.
לפיכך אִם שחט אחד מִשניהן,
וּבא חבֵרוֹ ושחט את השֵני חבֵרוֹ לוֹקה.
2
אִסוּר אוֹתוֹ ואת בנוֹ נוֹהֵג בכל מקוֹם וּבכל זמן,
בחוּלין וּבמוּקדשין,
בין מוּקדשין הנאכלין בין מוּקדשין שאינן נאכלין.
לפיכך, הרִאשוֹן ששחט בעזרה והשֵני בחוּץ,
אוֹ הרִאשוֹן בחוּץ והשֵני בעזרה,
בין שהיוּ שניהן חוּלין בין שהיוּ שניהן קדשים בין שהיה אחד מֵהן חוּלין והאחד קדשים זה ששחט האחרוֹן לוֹקה מִשוּם אוֹתוֹ ואת בנוֹ.
3
אין אִסוּר אוֹתוֹ ואת בנוֹ נוֹהֵג אלא בִשחיטה בִלבד,
שנאמר: "לֹא תִשחטוּ ביוֹם אחד" בִשחיטת שניהן הוּא האִסוּר.
אבל אִם נחר הרִאשוֹן אוֹ נִתנבֵל בידוֹ מוּתר לִשחֹט השֵני.
וכֵן אִם שחט הרִאשוֹן ונחר השֵני אוֹ נִתנבֵל בידוֹ פטוּר.
4
חֵרֵש שוֹטה וקטן ששחטוּ בינן לבין עצמן את הרִאשוֹן מוּתר לִשחֹט אחריהן את השֵני,
שאין שחיטתן שחיטה.
5
השוֹחֵט את הרִאשוֹן והרי הוּא ספֵק נבֵלה אסוּר לִשחֹט השֵני,
ואִם שחט אינוֹ לוֹקה.
6
שחיטה שאינה ראוּיה לאכילה שמה שחיטה.
לפיכך רִאשוֹן ששחט חוּלין בעזרה אוֹ טרֵפה אוֹ שוֹר הנִסקל ועגלה ערוּפה וּפרה אדוּמה אוֹ ששחט לעבוֹדה זרה,
וּבא האחרוֹן ושחט את השֵני הרי זה לוֹקה.
וכֵן אִם שחט הרִאשוֹן את האחד וּבא האחרוֹן ושחט את השֵני,
והרי הוּא חוּלין בעזרה אוֹ שוֹר הנִסקל ועגלה ערוּפה אוֹ פרה אדוּמה הרי זה לוֹקה.
7
שחטוֹ לעבוֹדה זרה פטוּר מִשוּם אוֹתוֹ ואת בנוֹ,
שהרי נִתחיֵב בנפשוֹ.
ואִם הִתרוּ בוֹ מִשוּם אוֹתוֹ ואת בנוֹ ולֹא הִתרוּ בוֹ מִשוּם עבוֹדה זרה לוֹקה.
8
אין אִסוּר אוֹתוֹ ואת בנוֹ נוֹהֵג אלא בִבהֵמה טהוֹרה בִלבד,
שנאמר: "ושוֹר אוֹ שה אֹתוֹ ואת בנוֹ לֹא תִשחטוּ" .
ונוֹהֵג בכִלאים.
כיצד? צבי שבא על העֵז,
ושחט העֵז וּבנה לוֹקה.
אבל עֵז הבא על הצביה אסוּר לִשחֹט אוֹתה ואת בנה,
ואִם שחט אינוֹ לוֹקה; פרה וּבנה אסרה תוֹרה,
לֹא צביה וּבנה.
9
היתה בת הצביה הזֹאת נקֵבה וילדה בֵן,
ושחט את הנקֵבה בת הצביה ואת בנה לוֹקה.
וכֵן כִלאים הבא מִמין כבש וּמִמין עֵז,
בין מִכבש עִם העֵז בין מֵעֵז עִם הכִבשה לוֹקה מִשוּם אוֹתוֹ ואת בנוֹ.
10
מוּתר לִשחֹט את המעוּברת; עוּבר,
אֵבר מֵאִמוֹ הוּא.
ואִם יצא העוּבר חי אחר שחיטתה והִפריס על הקרקע אין שוֹחטין.
ואִם שחט אינוֹ לוֹקה.
11
אִסוּר אוֹתוֹ ואת בנוֹ נוֹהֵג בנקֵבוֹת,
שזה בנה ודאי.
ואִם נוֹדע שזה אביו ודאי אין שוֹחטין שניהן ביוֹם אחד,
ואִם שחט אינוֹ לוֹקה,
שהדבר ספֵק אִם נוֹהֵג בזכרים אוֹ אינוֹ נוֹהֵג.
12
השוֹחֵט את הפרה ואחר כך שחט שני בניה לוֹקה שתי מלקוּיוֹת.
שחט שני בניה ואחר כך שחטה לוֹקה אחת.
שחטה ואת בִתה ואת בן בִתה לוֹקה שתים.
שחטה ואת בן בִתה,
ואחר כך שחט את הבת לוֹקה אחת,
בין הוּא בין אחֵר.
13
שנים שלקחוּ שתי בהֵמוֹת,
זה האֵם וזה הבת,
וּבאוּ לדין זה שלקח רִאשוֹן ישחֹט רִאשוֹן,
והשֵני ימתין למחר.
ואִם קדם השֵני ושחט זכה,
וימתין הרִאשוֹן עד למחר.
14
וּבארבעה פרקים בשנה המוֹכֵר בהֵמה לחבֵרוֹ צריך להוֹדיעוֹ ולוֹמר לוֹ:
'כבר מכרתי אִמה אוֹ בִתה לאחֵר שיִשחטנה',
כדי שימתין זה האחרוֹן ולֹא ישחֹט עד למחר.
ואֵלוּ הֵן:
ערב יוֹם טוֹב האחרוֹן של חג,
וערב יוֹם טוֹב הרִאשוֹן של פסח,
וערב עצרת,
וערב רֹאש השנה.
15
במה דברים אמוּרים? בשראה זה שלקח באחרוֹנה נחפז לִקנוֹת והיה בסוֹף היוֹם,
שחזקתוֹ שהוּא שוֹחֵט עתה.
אבל אִם היה רוח ביוֹם אינוֹ צריך להוֹדיעוֹ,
שמא לֹא ישחֹט אלא למחר.
16
והמוֹכֵר את האֵם לחתן ואת הבת לכלה צריך להוֹדיע,
שוּדאי ביוֹם אחד שוֹחטין.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
17
"יוֹם אחד" האמוּר באוֹתוֹ ואת בנוֹ היוֹם הוֹלֵך אחר הלילה.
כיצד? הרי ששחט רִאשוֹן בִתחִלת ליל רביעי לֹא ישחֹט השֵני עד תחִלת ליל חמישי.
וכֵן אִם שחט הרִאשוֹן בסוֹף יוֹם רביעי קֹדם בין השמשוֹת שוֹחֵט השֵני בִתחִלת ליל חמישי.
שחט רִאשוֹן בין השמשוֹת של ליל חמישי לֹא ישחֹט השֵני עד ליל שִשי.
ואִם שחט ביוֹם חמישי אינוֹ לוֹקה.