1
כל בהֵמה אוֹ חיה אוֹ עוֹף שנוֹלד בהן ספֵק טרֵפה מִטרֵפוֹת אֵלוּ,
כגוֹן בהֵמה שנפלה ולֹא הלכה,
אוֹ שנִטרפה ביד חיה ואין ידוּע אִם האדים הבשר כנגד בני מֵעים אוֹ לֹא האדים,
אוֹ שנחבסה גוּלגלתה ואין ידוּע אִם רוּבה אוֹ מִעוּטה,
וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ:
אִם היה זכר ושהה שנים עשר חֹדש הרי זוֹ בחזקת שלֵמה כִשאר כל הבהֵמוֹת; ואִם היתה נקֵבה עד שתֵלֵד.
וּבעוֹף: בזכר שנים עשר חֹדש; וּבנקֵבה עד שתֵלֵד כל הביצים של טעינה הרִאשוֹנה,
ותִטעֹן טעינה שניה ותֵלֵד.
2
ואסוּר לִמכֹר ספֵק טרֵפה זוֹ לגוֹי בתוֹך זמן זה,
שמא ימכרנה לישראֵל.
3
כל בהֵמה חיה ועוֹף בחזקת בריאין הֵן,
ואין חוֹששין להן שמא יֵש בהן טרֵפה.
לפיכך כשיִשחטוּ שחיטה כשֵרה אינן צריכין בדיקה שמא יֵש בהן אחת מִן הטרֵפוֹת,
אלא הרי הֵן בחזקת התֵר,
עד שיִוּלֵד להן דבר שחוֹששין לוֹ,
ואחר כך בוֹדקין על אוֹתוֹ דבר בִלבד.
4
כיצד? כגוֹן שנִשמט הגף של עוֹף בוֹדקין את הרֵאה שמא נִקבה.
נפלה הבהֵמה בוֹדקין אוֹתה שמא נִתרסקוּ אֵבריה.
נִתרֹצֵץ עצם הרֹאש בוֹדקין שמא נִקב קרוּם של מֹח.
הִכה אוֹתה קוֹץ אוֹ נִזרק בה חֵץ אוֹ רֹמח וכיוֹצֵא בהן,
ונִכנס לחללה חוֹששין לה,
וּצריכה בדיקה כנגד כל החלל,
שמא נִקב אחד מִן האֵברים שתִטרֵף בִנקיבתן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
לפיכך, רֵאה שהעלת צמחים,
אוֹ שנִמצאוּ סרכוֹת כמוֹ חוּטין תלוּיין מִמנה ולדֹפן,
אוֹ ללֵב אוֹ לטרפֵש הכבֵד חוֹששין לה שמא נִקבה,
וּצריכה בדיקה.
וכֵן אִם נִמצא בה אבעבוּע מלֵא לֵחה חוֹששין שמא נִקב סִמפוֹן שתחתיו,
וצריך בדיקה.
6
מִן הדין היה על דרך זוֹ,
שאִם נִמצֵאת הרֵאה תלוּיה בִסרכוֹת כמוֹ חוּטין,
אִם היוּ מִן האֵם של רֵאה ולדֹפן אוֹ שהיוּ ללֵב אוֹ לטרפֵש הכבֵד שחוֹתכין את הסִרכא וּמוֹציאין את הרֵאה ונוֹפחין אוֹתה בפוֹשרין:
אִם נִמצֵאת נקוּבה טרֵפה; ואִם לֹא נִתבעבֵע המים הרי היא שלֵמה מִן הנקב,
וּמוּתרת, וסִרכא זוֹ לֹא היתה בִמקוֹם נקב,
אוֹ שמא נִקב קרוּם העליוֹן בִלבד.
וּמֵעוֹלם לֹא ראינוּ מי שהוֹרה כך ולֹא שמענוּ מקוֹם שעוֹשין בוֹ כך.
7
ואף על פי שאֵלוּ הֵן הדברים הנִראין מִדִברי חכמי התלמוּד,
המִנהג הפשוּט בישראֵל כך הוּא:
כששוֹחטין את הבהֵמה אוֹ את החיה,
קוֹרעין את הטרפֵש של כבֵד וּבוֹדקין את הרֵאה בִמקוֹמה:
אִם לֹא נִמצֵאת תלוּיה בסִרכא,
אוֹ שנִמצֵאת סִרכא מֵאֹזן מֵאזני רֵאה ולבשר שבִמקוֹם רביצתה,
בין בשר שבין צלעוֹת בין בשר שבחזה,
אוֹ שנִמצֵאת סִרכא מֵאֹזן לאֹזן על הסֵדר,
אוֹ מִן האֵם לאֹזן הסמוּכה לה הרי אֵלוּ מתירין אוֹתה.
8
ואִם נִמצא חוּט יוֹצֵא מִן האֵם של רֵאה לאיזה מקוֹם שיִמשֵך,
ואפִלוּ היה כחוּט השערה אוֹסרין אוֹתה.
9
וכֵן אִם היה מִן הרֵאה חוּט משוּך ללֵב אוֹ לטרפֵש הכבֵד אוֹ לכיס הלֵב אוֹ לוּרדה,
בין שהיה החוּט מִן האֵם של רֵאה בין שהיה מִן האֹזן,
ואפִלוּ היה כחוּט השערה אוֹסרין אוֹתה.
וכֵן ורדה שנִמצֵאת דבוּקה בכיסה אוֹ חוּט יוֹצֵא מִמנה לכיסה אוֹסרין אוֹתה.
וחוּט היוֹצֵא מֵאֹזן לאֹזן שלֹא על הסֵדר אוֹסרין אוֹתה.
10
יֵש מקוֹמוֹת שמִנהגן אִם מצאוּ סִרכא מִן האֹזן לבשר ולעצם שבצלעוֹת,
והסִרכא דבוּקה בִשתיהן אוֹסרין אוֹתה.
ואבא מרי זֵכר צדיק לִברכה מִן האוֹסרין,
ואני מִן המתירין.
וּמִעוּט מקוֹמוֹת מתירין אפִלוּ נִדבקה בעצם לבדוֹ,
ואני אוֹסֵר.
11
ויֵש מקוֹמוֹת שנוֹפחין את הרֵאה שמא יֵש בה נקב.
ורֹב המקוֹמוֹת אין נוֹפחין,
שהרי לֹא נוֹלד דבר שגוֹרֵם לחשש.
וּמֵעוֹלם לֹא נפחנוּ רֵאה בִספרד וּבמערב,
אלא אִם נוֹלד לנוּ דבר שחוֹששין לוֹ.
12
וּדברים אֵלוּ כוּלן אינן על פי הדין,
אלא על פי המִנהג,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וּמֵעוֹלם לֹא שמענוּ במי שבדק עוֹף אלא אִם נוֹלד לוֹ חשש.
13
מי ששחט את הבהֵמה וקרע את הבטן,
וקֹדם שיִבדֹק הרֵאה בא כלב אוֹ גוֹי ונטל את הרֵאה והלך לוֹ הרי זוֹ מוּתרת,
ואין אוֹמרין:
שמא נקוּבה היתה הרֵאה אוֹ שמא דבוּקה היתה,
שאין מחזיקין אִסוּר,
אלא הרי זוֹ בחזקת התֵר עד שיִוּדע במה נִטרפה.
וּכשֵם שאין חוֹששין לִקרוּם מֹח ולשִדרה וכיוֹצֵא בהן,
כך לֹא נחוּש לרֵאה שאבדה.
ואין בזה מִנהג,
שדבר שאינוֹ מצוּי אין בוֹ מִנהג.
14
בא הגוֹי אוֹ היִשראֵלי והוֹציא הרֵאה קֹדם שתִבדֵק,
והרי היא קימת נוֹפחין אוֹתה,
ואף על פי שאין אנוּ יוֹדעין אִם היוּ שם צמחים אוֹ לֹא היוּ,
מִפני פִשוּט המִנהג.
15
יֵש מקוֹמוֹת שאִם ימצאוּ סרכוֹת מדוּלדלוֹת מִן הרֵאה,
אף על פי שאינן דבוּקוֹת לֹא לדֹפן ולֹא למקוֹם אחֵר אוֹסרין אוֹתה.
ודבר זה הפסֵד גדוֹל הוּא ואִבוּד לממוֹנם של ישראֵל,
וּמֵעוֹלם לֹא נהגוּ זה בצרפת ולֹא בִספרד ולֹא נִשמע דבר זה במערב.
ואין ראוּי לִנהֹג במִנהג זה,
אלא נוֹפחין אוֹתה בִלבד:
אִם נִמצֵאת שלֵמה מִן הנקב הרי זוֹ מוּתרת.