1
שבוּרה כיצד? הוּא שיִשתברוּ רֹב צלעוֹתיה.
וצלעוֹת הבהֵמה הֵן אחת עשרֵה מִכאן ואחת עשרֵה מִכאן.
נִשתברוּ שֵש מִכאן ושֵש מִכאן,
אוֹ אחת עשרֵה מִכאן ואחת מִכאן טרֵפה,
והוּא שנִשברוּ מֵחצין של מוּל השִדרה.
2
נִשברוּ שֵש מִכאן ושֵש מִכאן:
אִם היוּ צלעוֹת גדוֹלוֹת שיֵש בהן מֹח טרֵפה; ואִם לאו,
אף על פי שהֵן רֹב ואף על פי שנִשברוּ כלפי השִדרה מוּתרת.
וכֵן אִם נעקרוּ רֹב צלעוֹתיה טרֵפה.
ואִם נעקרה אפִלוּ צלע אחת וחצי חוּליתה עִמה שהצלע תקוּעה בה הרי זוֹ טרֵפה.
וכֵן אִם נעקרה מִן השִדרה חוּליה אחת,
אפִלוּ היתה מִן החוּליוֹת שלמטה מִן הכסלים שאין בהן צלעוֹת הרי זוֹ טרֵפה.
3
בהֵמה שנִשמט הירֵך שלה מֵעִקרוֹ ויצא מִן הכף שלוֹ:
אִם נִתאכלוּ ניביו,
והֵן היתֵרוֹת שבעצם הכף שיוֹצאוֹת על העצם הזכר ואוֹחזוֹת אוֹתוֹ הרי זוֹ טרֵפה; ואִם לֹא נִתאכלוּ ניביו מוּתרת.
4
וכֵן בעוֹף,
אִם נִשמט ירֵכוֹ טרֵפה.
נִשמט כנפוֹ מֵעִקרוֹ חוֹששין שמא נִקבה הרֵאה שלוֹ,
וּלפיכך בוֹדקין אוֹתה,
ואחר כך יֵאכֵל.
וּבהֵמה שנִשמטה ידה מֵעִקרה מוּתרת,
ואין חוֹששין לה.
5
גוּלגֹלת בהֵמה אוֹ חיה שנִטל מִמנה כסלע,
אף על פי שלֹא נִקב הקרוּם טרֵפה.
ואִם נִקבה נקבים שיֵש בהן חסרוֹן כוּלן מִצטרפין לכסלע.
6
וכֵן גוּלגֹלת שנחבס רֹב גבהה ורֹב הקֵפה טרֵפה,
אף על פי שהקרוּם שלֵם ולֹא חסֵר מִמנה כלוּם.
נחבס רֹב גבהה והרי רֹב הקֵפה קים,
אוֹ שנחבס רֹב הקֵפה והרי רֹב גבהה קים הרי זה ספֵק; ויֵראה לי שאוֹסרין אוֹתה.
7
עוֹף של מים,
כגוֹן אוּזין:
אִם נִקב עצם גוּלגלתוֹ,
אף על פי שלֹא נִקב קרוּם של מֹח טרֵפה,
מִפני שקרוּמוֹ רך.
עוֹף היבשה שהִכתוּ חוּלדה על רֹאשוֹ,
אוֹ שנִגף באבן אוֹ בעֵץ מניח ידוֹ בצד הנקב ונוֹעֵץ,
אוֹ מכניס ידוֹ לתוֹך פיו ודוֹחֵק למעלה:
אִם יצא המֹח מִן הנקב בידוּע שנִקב הקרוּם,
וּטרֵפה; ואִם לאו מוּתר.
8
בהֵמה שאחזה דם,
אוֹ שהיתה מעוּשנת אוֹ מצוּננת,
אוֹ שאכלה סם שהוֹרֵג את הבהֵמה,
אוֹ ששתת מים הרעים הרי זוֹ מוּתרת.
אכלה סם שהוֹרֵג את האדם,
אוֹ שנשכה נחש וכיוֹצֵא בוֹ מוּתרת מִשוּם טרֵפה,
ואסוּרה מִשוּם סכנת נפשוֹת.
9
נִמצאוּ כל הטרֵפוֹת המנוּיוֹת כשיִפרטוּ ואפשר שיִמצאוּ בִבהֵמה וחיה שִבעים.
ואֵלוּ הֵן על סֵדר שנִתבארוּ בחִבוּר זה:
א)nbsp;דרוּסה. ב)nbsp;נִקב תרבֵץ הוּשט.
ג)nbsp;נִקב קרוּם של מֹח.
ד)nbsp;נִתמסמֵס המֹח עצמוֹ.
ה)nbsp;נִקב הלֵב לבית חללוֹ.
ו)nbsp;נִקב קנֵה הלֵב.
ז)nbsp;נִקבה המרה.
ח)nbsp;נִקבוּ קני הכבֵד.
ט)nbsp;נִקבה הקֵבה.
י)nbsp;נִקב הכרֵס.
יא)nbsp;נִקב המסוֹס.
יב)nbsp;נִקב בית הכוֹסוֹת.
יג)nbsp;נִקבוּ מֵעיה.
יד)nbsp;יצאוּ המֵעים לחוּץ ונהפכוּ.
טו)nbsp;נִקב הטחוֹל בעביוֹ.
טז)nbsp;חסרה המרה.
יז)nbsp;נִמצאוּ שתי מרוֹרוֹת.
יח)nbsp;חסרה הקֵבה.
יט)nbsp;נִמצאוּ שתי קֵבוֹת.
כ)nbsp;חסר הכרֵס.
כא)nbsp;נִמצאוּ שני כרֵסין.
כב)nbsp;חסר המסוֹס.
כג)nbsp;נִמצאוּ שני מסוֹסין.
כד)nbsp;חסר בית הכוֹסוֹת.
כה)nbsp;נִמצאוּ שני בית הכוֹסוֹת.
כו)nbsp;חסר אחד מִן המֵעים.
כז)nbsp;נִמצאוּ שני בני מֵעים.
כח)nbsp;נִקבה הרֵאה.
כט)nbsp;נִקב הקנה למטה במקוֹם שאינוֹ ראוּי לִשחיטה.
ל)nbsp;נִקב סִמפוֹן מִסִמפוֹני רֵאה אפִלוּ לחבֵרוֹ.
לא)nbsp;נאטם מקוֹם מִן הרֵאה.
לב)nbsp;נִמוֹק סִמפוֹן מִסִמפוֹני רֵאה.
לג)nbsp;נִמצֵאת לֵחה סרוּחה ברֵאה.
לד)nbsp;נִמצאוּ בה מים סרוּחין.
לה)nbsp;נִמצאוּ בה מים עכוּרין.
לו)nbsp;נִתמסמסה הרֵאה.
לז)nbsp;נִשתנוּ מראיה.
לח)nbsp;נהפך הוּשט במראיו.
לט)nbsp;חסרה הרֵאה מִמִנין האוּנוֹת.
מ)nbsp;נִתחלפוּ האוּנוֹת.
מא)nbsp;הוֹתירוּ האוּנוֹת מִגבה.
מב)nbsp;נִסמכה אוּנא לאוּנא שלֹא כסִדרן.
מג)nbsp;נִמצֵאת הרֵאה בלֹא חִתוּך אזנים.
מד)nbsp;חסר מִקצת הרֵאה.
מה)nbsp;יבש מִקצת גוּפה.
מו)nbsp;נִמצֵאת הרֵאה נפוּחה ועוֹמדת.
מז)nbsp;צמקה הרֵאה מִפחד אדם.
מח)nbsp;חסרה רגל,
בין מִתחִלת בריתה בין שנחתך.
מט)nbsp;אוֹ שהיתה יתֵרה רגל.
נ)nbsp;נִטלה צֹמת הגידים.
נא)nbsp;נִטלה הכבֵד.
נב)nbsp;נִטל לחי העליוֹן.
נג)nbsp;כוּליה שהִקטינה ביוֹתֵר.
נד)nbsp;כוּליה שלקתה.
נה)nbsp;כוּליה שנִמצֵאת בה לֵחה.
נו)nbsp;כוּליה שנִמצאוּ בה מים עכוּרין,
אף על פי שאינם סרוּחין.
נז)nbsp;כוּליה שנִמצאוּ בה מים סרוּחין.
נח)nbsp;נִפסק חוּט השִדרה.
נט)nbsp;נִמרך מֹח חוּט השִדרה ונִתמסמֵס.
ס)nbsp;נִקרע רֹב הבשר החוֹפה את הכרֵס.
סא)nbsp;נִגלד העוֹר שעליה.
סב)nbsp;נִתרסקוּ אֵבריה מִנפילה.
סג)nbsp;נִדלדלוּ הסימנין.
סד)nbsp;נִשתברוּ רֹב צלעוֹתיה.
סה)nbsp;נעקרוּ רֹב צלעוֹתיה.
סו)nbsp;נעקרה צלע אחת בחוּליתה.
סז)nbsp;נעקרה חוּליה אחת.
סח)nbsp;נִשמט הירֵך מֵעִקרוֹ.
סט)nbsp;חסרה הגוּלגֹלת כסלע.
ע)nbsp;נחבס רֹב הגוּלגֹלת ונִתרוֹצֵץ.
10
אֵלוּ השִבעים חֹלי שאוֹסרין את הבהֵמה ואת החיה מִשוּם טרֵפה,
כבר נִתבאֵר כל אחד מֵהן וּמִשפטיו.
וכל שאפשר שיִמצֵא מֵהן בעוֹף באֵברין המצוּיין לעוֹף כבהֵמה דינוֹ בבהֵמה וּבעוֹף אחד הוּא,
חוּץ מִטרֵפוֹת שבכוּליה ושבטחוֹל ושבאוּנוֹת הרֵאה.
מִפני שהעוֹף אין לוֹ חִתוּך אוּנוֹת כבהֵמה,
ואִם ימצֵא,
אין לוֹ מִנין ידוּע; וּטחוֹל העוֹף עגֹל כמין עֵנב,
ואינוֹ כִטחוֹל בהֵמה; וּטרֵפוֹת שבכוּליה לֹא מנוּ אוֹתן חכמים בבהֵמה כדי שיִהיה כנגדן בעוֹף,
וּלפיכך לֹא נתנוּ לכוּליה שהִקטינה שִעוּר בעוֹף,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
11
וּשתי טרֵפוֹת יֵש בעוֹף יתֵר על הבהֵמה,
ואף על פי שיֵש לה אוֹתן האֵברים,
ואֵלוּ הֵן:
עוֹף שנִשתנוּ מראֵה בני מֵעיו מֵחמת האוּר,
ועוֹף המים שנִקב עצם רֹאשוֹ.
12
ואין להוֹסיף על טרֵפוֹת אֵלוּ כלל.
שכל שיארע לִבהֵמה אוֹ לחיה אוֹ עוֹף חוּץ מֵאֵלוּ שמנוּ חכמי הדוֹרוֹת הרִאשוֹנוֹת והִסכימוּ עליהן בתי דיני ישראֵל אפשר שתִחיה,
ואפִלוּ נוֹדע לנוּ מִדרך הרפוּאה שאין סוֹפה לִחיוֹת.
13
וכֵן אֵלוּ שמנוּ ואמרוּ שהֵן טרֵפוֹת,
ואף על פי שיֵראה בדרכי הרפוּאה שבידינוּ שמִקצתן אינן ממיתין ואפשר שתִחיה מֵהן אין לך אלא מה שמנוּ חכמים,
שנאמר: "על פי התוֹרה אשר יוֹרוּך" .
14
כל טבח שיוֹדֵע הטרֵפוֹת האֵלוּ,
והרי הוּא בחזקת כשרוּת מוּתר לוֹ לִשחֹט ולִבדֹק לעצמוֹ ולִמכֹר,
ואין בזה חשש; שעֵד אחד נאמן באִסוּרין,
בין יֵש לוֹ הניה בעֵדוּתוֹ בין אין לוֹ.
וּכבר בֵארנוּ שאין לוֹקחין בשר מִטבח ששוֹחֵט וּבוֹדֵק לעצמוֹ בחוּצה לארץ אוֹ בארץ ישראֵל בזמן הזה,
אלא אִם כֵן היה מוּמחה.
ואִם יצאת טרֵפה מִתחת ידוֹ מנדין אוֹתוֹ וּמעבירין אוֹתוֹ,
ואינוֹ חוֹזֵר לכשרוּתוֹ עד שיֵלֵך למקוֹם שאין מכירין אוֹתוֹ,
ויחזיר אבֵדה בדבר חשוּב אוֹ יוֹציא טרֵפה לעצמוֹ בממוֹן חשוּב.