1
פסוּקה כיצד? חוּט השִדרה שנִפסק העוֹר החוֹפה את המֹח טרֵפה,
וּבִלבד שיִפסֵק רֹב הקֵפוֹ.
אבל אִם נִסדק העוֹר לארכוֹ אוֹ נִקב מוּתרת.
וכֵן אִם נִשברה השִדרה ולֹא נִפסק החוּט שלה,
אוֹ נִתמעֵך המֹח שבתוֹך החוּט ונִתנדנֵד,
הוֹאיל ועוֹרוֹ קים הרי זוֹ מוּתרת.
2
הוּמרך המֹח ונִשפך כמים אוֹ כדוֹנג שנמס,
עד שיִמצֵא החוּט כשמעמידוֹ אינוֹ עוֹמֵד הרי זוֹ טרֵפה.
ואִם אינוֹ יכוֹל לעמֹד מִפני כבדוֹ הרי זוֹ ספֵק אסוּרה.
3
עד היכן הוּא חוּט השִדרה? תחִלתוֹ מִחוּץ לפוֹלין שבִתחִלת העֹרף עד סוֹף פרשה שניה,
שלֹא ישאֵר אחריה אלא פרשה שלישית הסמוּכה לִתחִלת האליה.
4
ושלֹש פרשיוֹת אֵלוּ,
הֵן שלֹשה עצמוֹת דבוּקין זה בזה למטה מֵחוּליוֹת של שִדרה.
וחוּט השִדרה בעוֹף עד בין האגפים.
אבל למטה מִמקוֹמוֹת אֵלוּ אין משגיחין על החוּט הנִמשך לשם,
בין שנִפסק עוֹרוֹ בין שנִמרך המֹח.
5
קרוּעה כיצד? בשר החוֹפה את רֹב הכרֵס,
והוּא המקוֹם מִן הבטן שאִם יקרע יֵצֵא הכרֵס,
אִם נִקרע בשר זה טרֵפה,
אף על פי שלֹא הִגיע הקרע לכרֵס עד שנִראית; אלא כיון שנִקרע רֹב עֹבי הבשר הזה אוֹ נִטל טרֵפה.
וכמה שִעוּר הקרע בארכוֹ? אֹרך טפח.
ואִם היתה בהֵמה קטנה ונִקרע רֹב אֹרך הבשר הזה החוֹפה את הכרֵס,
אף על פי שאין באֹרך הקרע טפח טרֵפה,
הוֹאיל ונִקרע רוּבה.
6
נִקדר הבשר הזה בעִגוּל אוֹ באֹרך:
אִם היה יתֵר מִכסלע,
והוּא כדי שיִכנֵס בוֹ שלֹש גרעיני תמרה זוֹ בצד זוֹ בדֹחק הרי זוֹ טרֵפה,
שאִם ימתח קרע זה,
יעמֹד על טפח.
7
בהֵמה שנִפשט העוֹר שעליה כוּלוֹ,
בין שנִקרע ביד אוֹ בחֹלי,
ונִמצֵאת בשר בלֹא עוֹר הרי זוֹ טרֵפה,
והיא הנִקרֵאת גלוּדה.
ואִם נִשאר מִן העוֹר רֹחב סלע על פני כל השִדרה,
ורֹחב סלע על הטבוּר,
ורֹחב סלע על ראשי אֵבריה הרי זוֹ מוּתרת.
ואִם נִטל כרֹחב סלע מֵעל כל פני השִדרה,
אוֹ מֵעל הטבוּר,
אוֹ מֵעל ראשי אֵבריה,
וּשאר כל העוֹר קים הרי זוֹ ספֵק; ויֵראה לי שמתירין אוֹתה.
8
נפוּלה כיצד? הרי שנפלה הבהֵמה מִמקוֹם גבֹה שגבהוֹ עשרה טפחים אוֹ יתֵר,
ונִתרסֵק אֵבר מֵאֵבריה הרי זוֹ טרֵפה.
וכיצד הוּא הרִסוּק? שיִתרוֹצֵץ האֵבר ויֵהלֵם מֵחמת הנפילה עד שתִפסֵד צוּרתוֹ ותארוֹ.
אף על פי שלֹא נִקב ולֹא נִסדק ולֹא נִשבר הרי זוֹ טרֵפה.
וכֵן אִם הִכה אוֹתה באבן אוֹ במטה ורִצֵץ אֵבר מֵאֵבריה טרֵפה.
באי זוֹ אֵברים אמרוּ? באֵברים שבחלל הגוּף.
9
בהֵמה שנפלה מִן הגג:
אִם הלכה אין חוֹששין לה; ואִם עמדה ולֹא הלכה חוֹששין לה.
קפצה מֵחמת עצמה אין חוֹששין לה.
הִניחה למעלה וּמצאה למטה אין חוֹששין לה שמא נפלה.
10
זכרים המנגחין זה את זה אין חוֹששין להם.
נפלוּ לארץ חוֹששין להן.
וכֵן בהֵמה שהיתה מגררת רגליה אין חוֹששין לה שמא נִתרסקוּ אֵבריה אוֹ שמא נִפסק החוּט של שִדרה.
11
גנבים שגוֹנבין את הטלאים וּמשליכין אוֹתן לאחוֹרי הדיר אין חוֹששין להם מִשוּם רִסוּק אֵברים,
מִפני שאין משליכין אוֹתן אלא בכוּנה שלֹא ישתברוּ.
ואִם הִשליכוּם לדיר:
מֵחמת יראה חוֹששין להם; מֵחמת תשוּבה אין חוֹששין להם,
מִפני שמִתכוּנין להחזירם שלֵמים ויזהרוּ בהשלכתן.
12
שוֹר שהִרביצוּהוּ לִשחיטה,
אף על פי שנפל נפילה גדוֹלה שיֵש לה קוֹל בעֵת שמפילין אוֹתוֹ אין חוֹששין לוֹ,
מִפני שנוֹעֵץ צִפרניו בקרקע וּמִתחזֵק עד שמגיע לארץ.
13
הִכה הבהֵמה על רֹאשה והלכה לה המכה כלפי זנבה,
אוֹ על זנבה והלכה לה כלפי רֹאשה,
ואפִלוּ הִכה אוֹתה במטה על כל השִדרה אין חוֹששין לה.
ואִם יֵש במטה חוּליוֹת חוּליוֹת חוֹששין לה.
ואִם הִגיע רֹאש המטה למִקצת השִדרה חוֹששין לה.
וכֵן אִם הִכה לרֹחב השִדרה חוֹששין לה.
14
עוֹף שנחבט על גבי דבר קשה,
כגוֹן כרי של חִטים אוֹ קוּפה של שקֵדים וכיוֹצֵא בהן חוֹששין לרִסוּק אֵברים.
ואִם נחבט על גבי דבר רך,
כגוֹן כסוּת כפוּלה והתבן והאֵפר וכיוֹצֵא בהן אין חוֹששין לוֹ.
15
נִדבקוּ כנפיו בדבק בִשעת צידה ונִתחבֵט:
אִם בכנף אחת נאחז אין חוֹששין לוֹ; ואִם נאחז בִשתי כנפיו ונִתחבֵט בגוּפוֹ חוֹששין לוֹ.
16
נחבט על פני המים:
אִם שט מלֹא קוֹמתוֹ מִמטה למעלה לעוּמת המים אין חוֹששין לוֹ; אבל אִם שט מִמעלה למטה עִם הִלוּך המים חוֹששין לוֹ,
שמא המים הֵם המוֹליכין אוֹתוֹ.
ואִם קדם לתבן אוֹ לקש שמהלכין על גבי המים הרי זוֹ שט מֵחמת עצמוֹ,
ואין חוֹששין לוֹ.
17
כל מקוֹם שאמרנוּ 'אין חוֹששין לה' מוּתר לִשחֹט מיד,
ואינוֹ צריך לִבדֹק שמא נִתרסֵק אֵבר מֵאֵבריה.
וכל מקוֹם שאמרנוּ 'חוֹששין לה' אִם שחטה,
צריך לִבדֹק כנגד כל החלל כוּלוֹ מִקדקֹד הרֹאש עד הירֵך:
אִם מצא בה טרֵפה מִן הטרֵפוֹת שמנינוּ,
אוֹ שנִתרסֵק אֵבר מִן האֵברים ונִפסדה צוּרתוֹ הרי זוֹ טרֵפה.
אפִלוּ נִתרסֵק אֵבר מִן האֵברים שאִם נִטלוּ כשֵרה,
כגוֹן טחוֹל וּכליוֹת הרי זוֹ טרֵפה,
חוּץ מִבית הרחם,
שאִם נִתרסֵק הרי זוֹ מוּתרת.
18
והסימנין אינן צריכין בדיקה בכאן,
שאין הנפילה ממעכת אוֹתן.
19
נפלה מִן הגג ולֹא עמדה אסוּר לִשחֹט אוֹתה עד שתִשהה מֵעֵת לעֵת.
ואִם שחטה בתוֹך זמן זה הרי זוֹ טרֵפה.
וּכששוֹחֵט אוֹתה אחר מֵעֵת לעֵת צריכה בדיקה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
20
וכֵן מי שדרס ברגלוֹ על העוֹף אוֹ שדרסתוּ בהֵמה אוֹ שטרפוֹ לכֹתל והרי הוּא מפרכֵס משהין אוֹתוֹ מֵעֵת לעֵת,
ואחר כך שוֹחטין אוֹתוֹ,
וּבוֹדקין אוֹתוֹ כדרך שבֵארנוּ.
21
סימנין שנִדלדלוּ ברוּבן טרֵפה,
ואפִלוּ שלֹא מֵחמת נפילה.
וכֵן אִם נִתקפלוּ,
שהרי אינן ראוּיין לִשחיטה.
אבל אִם נִפרק רֹב תרבֵץ הוּשט מִן הלחי הרי זוֹ מוּתרת,
שאין התרבֵץ ראוּי לִשחיטה,
כמוֹ שבֵארנוּ.