1
חסֵרה כיצד? שני אֵברים הֵן שאִם חסֵר מִנינם טרֵפה,
ואֵלוּ הֵן:
הרֵאה והרגלים.
וחמֵש אוּנוֹת יֵש לה לרֵאה,
כשיִתלה אוֹתה אדם בידוֹ וּפני רֵאה כנגד פניו שלֹש מִן הימין וּשתים מִן השמֹאל.
וּבצד ימין מִמנה כמוֹ אֹזן קטנה,
ואינה בצד האוּנוֹת,
ויֵש לה כמוֹ כיס בִפני עצמה והיא בתוֹך הכיס,
ואֹזן זוֹ הקטנה היא הנִקרֵאת ורדא,
מִפני שהיא דוֹמה לורד,
ואינה מִן המִנין.
לפיכך אִם לֹא נִמצֵאת הוּרד מוּתרת,
שכך הוּא דרכה,
יֵש בהֵמוֹת תִמצֵא בהן ויֵש בהֵמוֹת לֹא תִמצֵא בהן.
ואִם נִמצֵאת נקוּבה,
אף על פי שהכיס שלה סוֹתֵם את הנקב הרי זוֹ טרֵפה.
2
חסר מִנין האוּנוֹת,
ונִמצֵאת אחת מִן השמֹאל אוֹ שתים מִן הימין טרֵפה.
ואִם נִמצאוּ בימין שתים וזֹאת הוּרדה הרי זוֹ מוּתרת.
3
נִתחלפוּ האוּנוֹת,
ונִמצאוּ שלֹש מִן שמֹאל וּשתים מִן הימין בלֹא ורד,
אוֹ שהיתה הוּרד עִם השלֹש בצד שמֹאל הרי זוֹ טרֵפה,
שהיא חסֵרה מִצד הימין.
4
נִתוֹספוּ האוּנוֹת במִנינם:
אִם היתה האֹזן היתֵרה בצד האוּנוֹת אוֹ מִלִפני הרֵאה שהיא לעוּמת הלֵב מוּתרת; ואִם היתה על גבה שהיא לעוּמת הצלעוֹת הרי זוֹ טרֵפה,
שהיתֵר כחסֵר; והוּא שתִהיה כמוֹ עלה של הדס.
אבל פחוֹת מִזה אינה אֹזן,
וּמוּתרת.
5
אֹזן שנִמצֵאת דבוּקה בחברתה הסמוּכה לה מוּתרת.
ואִם נִסמכוּ שלֹא על הסֵדר,
כגוֹן שנִסמכה רִאשוֹנה לשלישית טרֵפה.
6
נִמצאוּ שתי האוּנוֹת כאוּנה אחת ואינן נִראוֹת כִשתים דבוּקוֹת:
אִם היה ביניהן כמוֹ עלה של הדס,
בין בעִקרן בין באמצען בין בסוֹפן,
כדי שיוּכר שהֵן שתים דבוּקוֹת מוּתרת; ואִם לאו הרי זוֹ כחסֵרה,
וּטרֵפה.
7
נִמצֵאת כוּלה שתי ערוּגוֹת,
ואין לה חִתוּך אזנים טרֵפה.
וכֵן אִם חסר גוּף הרֵאה,
אף על פי שלֹא נִקבה הרי זה כמי שחסר מִנין האוּנוֹת,
וּטרֵפה. לפיכך אִם נִמצא מִמנה מקוֹם יבֵש עד שיִפרֵך בצִפֹרן הרי זה כחסֵר,
וּטרֵפה, ואפִלוּ היה כל שהוּא.
8
רֵאה שנִמצֵאת נפוּחה כמוֹ עִקר חריוֹת של דקל אוֹסרין אוֹתה מִספֵק,
שזוֹ תוֹספת משוּנה בגוּפה,
ושמא התוֹספת בגוּף כחסרוֹן,
כמוֹ שאמרוּ במִנין.
9
בהֵמה שפחדה ויראה עד שצמקה הרֵאה שלה וקרבה לִהיוֹת יבֵשה:
אִם פחדה בידי שמים,
כגוֹן ששמעה קוֹל רעם אוֹ ראת זיקים וכיוֹצֵא בזה מוּתרת; ואִם פחדה בידי אדם,
כגוֹן ששחטוּ לפניה בהֵמה אחרת וכיוֹצֵא בזה הרי זוֹ כחסֵרה,
וּטרֵפה.
10
וכיצד בוֹדקין אוֹתה? מוֹשיבין את הרֵאה במים מֵעֵת לעֵת:
אִם היה זמן הקֹר מוֹשיבין אוֹתה במים פוֹשרין וּבִכלי שאין המים מִתמצין מִגבוֹ ונוֹזלים,
כדי שלֹא יצֹנוּ בִמהֵרה; ואִם היה זמן החֹם מוֹשיבין אוֹתה במים צוֹנֵן וּבִכלי שהמים מִתמצין מִגבוֹ,
כדי שיִשארוּ קרים:
אִם חזרה לִבריתה הרי זוֹ בידי שמים,
וּמוּתרת; ואִם לֹא חזרה בידי אדם היא,
וּטרֵפה.
11
בהֵמה שהיתה חסֵרה רגל בִתחִלת בריתה טרֵפה.
וכֵן אִם היתה יתֵרה רגל,
שהיתֵר כחסֵר הוּא.
אבל אִם היוּ לה שלֹש ידים אוֹ יד אחת מוּתרת.
לפיכך אִם נחתך היד שלה מוּתרת.
נחתך הרגל:
מִן הארכוּבה וּלמעלה טרֵפה; מִן הארכוּבה וּלמטה מוּתרת.
באי זוֹ ארכוּבה אמרוּ? בארכוּבה שהיא סוֹף הירֵך הסמוּך לגוּף.
12
נִשבר העצם למעלה מִן הארכוּבה:
אִם יצא כוּלוֹ אוֹ רוּבוֹ לחוּץ הרי זה כמי שנחתך ונפל,
וּטרֵפה; ואִם היה הבשר אוֹ העוֹר חוֹפה רֹב עביוֹ ורֹב הקֵפוֹ של עצם שנִשבר הרי זוֹ מוּתרת,
ואפִלוּ נפל מִקצת העצם שנִשבר והלך לוֹ מוּתרת.
וגידים הרכים אינן חשוּבין כבשר.
13
צֹמת הגידין הֵן בבהֵמה וּבחיה למעלה מִן העקֵב במקוֹם שתוֹלין בוֹ הטבחים הבהֵמה.
והֵן שלֹשה גידין לבנים,
אחד עבה וּשנים דקים.
וּמִמקוֹם שיתחילוּ והֵן קשין וּלבנים,
עד שיסוּר הלֹבן מֵהן ויתחילוּ להִתאדֵם וּלהִתרכֵך היא צֹמת הגידין,
והיא כאֹרך שֵש עשרֵה אצבעוֹת בשוֹר.
14
וּמִנין גידים אֵלוּ בעוֹף שִשה עשר גידין,
תחִלתן מִן העֵנב שלמטה מֵאצבע יתֵרה,
עד סוֹף הרגל שהיא קשקשים קשקשים.
15
בהֵמה שנחתכוּ רגליה בִמקוֹם צֹמת הגידין טרֵפה.
ואל תִתמה ותֹאמר:
כיצד תֵחתֵך למעלה מִצֹמת הגידין והיא מוּתרת עד שתֵחתֵֵך למעלה מִן הארכוּבה העליוֹנה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ואִם תֵחתֵך למטה בצֹמת הגידין אסוּרה? שבטרֵפוֹת,
תֵחתֵך מִכאן ותִחיה,
וּמִכאן ותמוּת; לֹא נאסרה בהֵמה זוֹ מִפני שהיא חתוּכת רגל מִמקוֹם זה,
אלא מִפני שנחתכוּ הגידין,
שחתיכתן מִכלל הטרֵפוֹת,
כמוֹ שיִתבאֵר.
16
נטוּלה כיצד? שלֹשה אֵברין הֵן שאִם נִטלוּ טרֵפה,
ואף על פי שאין בהן לֹא דין נקב ולֹא דין חסרוֹן,
ואֵלוּ הֵן:
צֹמת הגידין,
והכבֵד, ולחי העליוֹן.
17
וּכבר בֵארנוּ שהבהֵמה שנחתך רגלה,
וכֵן העוֹף בִמקוֹם צֹמת הגידין לֹא נעשוּ טרֵפה אלא מִפני שנחתכוּ הגידין.
לפיכך אִם נחתכוּ הגידין לבדם והרגל קימת טרֵפה,
שהרי נִטלה צֹמת הגידין.
18
נחתך בבהֵמה האחד העבה לבדוֹ מוּתרת,
שהרי נִשארוּ שנים.
נחתכוּ השנים הדקין מוּתרת,
שהרי האחד העבה גדוֹל מִשניהן,
והרי לֹא נִטלה כל הצֹמת אלא מִעוּטה.
נחתך רוּבוֹ של כל אחד מֵהן טרֵפה,
ואין צריך לוֹמר שנחתכוּ כוּלן אוֹ נִטלוּ כוּלן.
19
וּבעוֹף, אפִלוּ נחתך רוּבוֹ של אחד מִן השִשה עשר טרֵפה.
20
ועוֹף שנִשתברוּ גפיו מוּתר,
כִבהֵמה שנחתכוּ ידיה.
21
כבֵד שנִטלה כוּלה טרֵפה.
ואִם נִשתיֵר מִמנה כזית בִמקוֹם מרה וכזית במקוֹם שהיא תלוּיה בוֹ הרי זוֹ מוּתרת.
נִדלדלה הכבֵד,
והרי היא מעֹרה בטרפֵש שלה מוּתרת.
נִטל מִמנה מקוֹם שהיא תלוּיה בוֹ וּמקוֹם המרה,
אף על פי שהשאר קים כמוֹת שהוּא טרֵפה.
22
נִשאר מִמנה כזית בִמקוֹם מרה וכזית במקוֹם שהיא תלוּיה בוֹ,
אבל היה מפוּזר מעט בכאן וּמעט בכאן,
אוֹ שהיה מרוּדד אוֹ שהיה ארֹך כִרצוּעה הרי זה ספֵק; ויֵראה לי שהיא אסוּרה.
23
לחי העליוֹן שנִטל טרֵפה.
אבל אִם נִטל התחתוֹן,
כגוֹן שנִגמם עד מקוֹם הסימנין ולֹא נעקרוּ הרי זוֹ מוּתרת.
24
וכל אֵבר שנאמר בוֹ 'אִם היה חסֵר טרֵפה',
כך אִם נִטל טרֵפה.
אבל אֵבר שנאמר בוֹ 'אִם נִטל:
טרֵפה', אינה נאסרת אלא אִם נחתך אוֹתוֹ אֵבר.
אבל אִם נִברֵאת חסֵרה אוֹתוֹ אֵבר הרי זוֹ מוּתרת,
שאִם לֹא תֹאמר כֵן,
נִמצֵאת החסֵרה והנטוּלה אחת.
וכל אֵבר שנאמר בוֹ שאִם נִטל מוּתרת,
קל וחֹמר אִם חסֵר מִתחִלת בריתוֹ ולֹא נִברא,
שהיא מוּתרת.
25
בהֵמה שנִטלה האוֹם שלה,
והיא בית הרחם,
אוֹ שנִטלוּ הכליוֹת הרי זוֹ מוּתרת.
לפיכך אִם נִברֵאת בכוּליה אחת אוֹ בשלֹש כליוֹת מוּתרת.
וכֵן אִם נִקבה הכוּליה מוּתרת.
26
אף על פי שהכוּליה שנִטלה אוֹ שחסרה מוּתרת,
אִם נִמצֵאת קטנה ביוֹתֵר,
והִקטינה בדקה עד כפוֹל,
וּבגסה עד כענבה טרֵפה.
וכֵן אִם לקתה הכוּליה,
והוּא שיֵעשה בשרה כִבשר המֵת שהִבאיש אחר ימים,
שאִם תאחֹז במִקצתוֹ יתמסמֵס ויפֹל,
והִגיע חֹלי זה עד הלֹבן שבתוֹך הכוּליה הרי זוֹ טרֵפה.
וכֵן אִם נִמצֵאת בכוּליה לֵחה,
אף על פי שאינה סרוּחה,
אוֹ שנִמצא בה מים עכוּרין אוֹ סרוּחין הרי זוֹ טרֵפה.
אבל אִם נִמצאוּ בה מים זכים הרי זוֹ מוּתרת.