1
שני קרוּמוֹת יֵש על הרֵאה:
אִם נִקב זה בלֹא זה מוּתרת; ואִם נִקבוּ שניהן טרֵפה.
אפִלוּ נִגלד הקרוּם העליוֹן כוּלוֹ והלך לוֹ מוּתרת.
והקנה שנִקב מִן החזה וּלמטה במשהוּא טרֵפה,
והוּא המקוֹם שאינוֹ ראוּי לִשחיטה בקנה למטה.
2
הִתחיל בשחיטה ושחט כל הקנה,
ואחר כך נִקבה הרֵאה,
ואחר כך גמר השחיטה הרי זוֹ טרֵפה,
הוֹאיל ונִקבה קֹדם גמר שחיטה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
אחד מִסִמפוֹני רֵאה שנִקב,
אפִלוּ נִקב לחבֵרוֹ טרֵפה.
ורֵאה שנִקבה,
ועלה קרוּם במכה ונִסתם הנקב אינוֹ כלוּם.
נִקבה האֵם של רֵאה,
אף על פי שדֹפן סוֹתמתה טרֵפה.
ואִם נִקבה בִמקוֹם חִתוּך האוּנוֹת שלה,
והוּא המקוֹם שרוֹבצת עליו כשֵרה.
4
במה דברים אמוּרים? בשסתם מקוֹם הנקב שבאוּנוֹת בשר.
אבל אִם נִסמך הנקב לעצם אינוֹ מֵגֵן.
ואִם היה נקב האוּנוֹת דבוּק בעצם וּבבשר מוּתרת.
5
האֵם של רֵאה שנִמצֵאת סמוּכה לדֹפן,
בין שהעלת צמחין בין שלֹא העלת חוֹששין לה שמא נִקבה.
וכיצד עוֹשין בה? מפרקין אוֹתה מִן הדֹפן ונִזהרין בה שלֹא תִנקֵב.
ואִם נִמצֵאת נקוּבה,
ונִמצא בדֹפן מכה בִמקוֹם הנקב תוֹלין במכה ואוֹמרין:
אחר שחיטה נִקבה,
כשנִפרקה מִן המכה.
ואִם אין מכה בדֹפן בידוּע שנקב זה ברֵאה היה קֹדם השחיטה,
וּטרֵפה.
6
הרֵאה שנִמצא בה מקוֹם אטוּם כל שהוּא שאין הרוּח נִכנסת בוֹ ואינוֹ נִתפח הרי זוֹ כִנקוּבה,
וּטרֵפה. וכיצד בוֹדקין אוֹתה? קוֹרעין המקוֹם שלֹא נִתפח בִשעת נפיחה:
אִם נִמצֵאת בוֹ לֵחה מוּתרת,
שמֵחמת הלֵחה לֹא נִכנסה שם הרוּח; ואִם לֹא נִמצֵאת בוֹ לֵחה נוֹתנין עליו מעט רֹק אוֹ תבן אוֹ כנף וכיוֹצֵא בהן ונוֹפחין אוֹתה:
אִם נִתנדנֵד כשֵרה; ואִם לאו טרֵפה,
שאין הרוּח נִכנסת לשם.
7
רֵאה שתִשמע בה הברה כשנוֹפחין אוֹתה:
אִם נִכר המקוֹם שמִמנוּ תִשמע ההברה מוֹשיבין עליו רֹק אוֹ תבן וכיוֹצֵא בוֹ; אִם נִתנדנֵד בידוּע שהיא נקוּבה,
וּטרֵפה; ואִם לֹא נִכר המקוֹם מוֹשיבין אוֹתה במים פוֹשרין ונוֹפחין אוֹתה:
אִם בִקבֵק המים טרֵפה; ואִם לאו בידוּע שקרוּם התחתוֹן בִלבד נִקב,
והרוּח תִנהג בין שני הקרוּמוֹת,
וּמִפני זה ישמע בה קוֹל דממה בִשעת נפיחה.
8
זה עִקר גדוֹל יהיה בידך:
שכל רֵאה שנוֹפחין אוֹתה בפוֹשרין ולֹא יבקבֵק המים הרי היא שלֵמה מִכל נקב.
9
רֵאה שנִשפכה כקיתוֹן,
וּקרוּם העליוֹן שלה קים שלֵם בלֹא נקב:
אִם הסִמפוֹנוֹת עוֹמדין בִמקוֹמן ולֹא נִמוֹחוּ כשֵרה; ואִם נִמוֹח אפִלוּ סִמפוֹן אחד טרֵפה.
כיצד עוֹשין? נוֹקבין אוֹתה ושוֹפכין אוֹתה בִכלי שהוּא שוּע באבר וכיוֹצֵא בוֹ:
אִם נִראה בה חוּטין לבנים בידוּע שנִמוֹקוּ הסִמפוֹנוֹת,
וּטרֵפה; ואִם לאו בשר הרֵאה בִלבד הוּא שנִמוֹק,
וּכשֵרה.
10
רֵאה שנִמצאוּ בה אבעבוּעוֹת אבעבוּעוֹת:
אִם היוּ מלֵאים רוּח אוֹ מים זכים אוֹ לֵחה הנִמשכת כִדבש וכיוֹצֵא בוֹ,
אוֹ לֵחה יבֵשה וקשה אפִלוּ כאבן הרי זוֹ מוּתרת; ואִם נִמצֵאת בהן לֵחה סרוּחה אוֹ מים סרוּחין אוֹ עכוּרין הרי זוֹ טרֵפה.
וּכשמוֹציא הלֵחה וּבוֹדֵק אוֹתה,
צריך לִבדֹק הסִמפוֹן שתחתיה:
אִם נִמצא נקוּב טרֵפה.
11
רֵאה שנִמצאוּ בה שני אבעבוּעוֹת סמוּכוֹת זוֹ לזוֹ טרֵפה,
שהדבר קרוֹב הרבֵה שיֵש נקב ביניהן,
ואין להן דרך בדיקה.
היתה אחת ונִראית כִשתים נוֹקבין האחת:
אִם שפכה לה האחרת אחת היא,
וּמוּתרת; ואִם לאו טרֵפה.
12
הרֵאה שנִתמסמסה טרֵפה.
כיצד? כגוֹן שנִמצֵאת שלֵמה,
וּכשתוֹלין אוֹתה תֵחתֵך ותִפֹל חתיכוֹת חתיכוֹת.
רֵאה שנִמצֵאת נקוּבה במקוֹם שיד הטבח ממשמשת מוּתרת,
ותוֹלין בידוֹ ואוֹמרין:
מיד הטבח נִקבה אחר השחיטה.
נִמצא הנקב במקוֹם אחֵר,
ואין ידוּע אִם קֹדם שחיטה נִקבה אוֹ אחר שחיטה נוֹקבין בה נקב אחֵר וּמדמין,
כשֵם שעוֹשין בִבני מֵעים.
13
ואין מדמין מֵרֵאה של בהֵמה דקה לרֵאה של בהֵמה גסה,
אלא מִדקה לדקה וּמִגסה לגסה.
נִמצא הנקב באחד מִן האבעבוּעוֹת הרי זוֹ טרֵפה,
ואין אוֹמרין:
נִקֹב אבעבוּע אחֵר ונערֹך,
שאין הדבר נִכר.
14
מחט שנִמצֵאת ברֵאה נוֹפחין אוֹתה:
אִם לֹא יצא מִמנה רוּח בידוּע שזֹאת המחט דרך סִמפוֹנוֹת נִכנסה ולֹא נקבה; ואִם נִתחתכה הרֵאה קֹדם נפיחה ונִמצֵאת בה המחט הרי זוֹ אסוּרה,
שהדבר קרוֹב שנקבה כשנִכנסה.
15
תוֹלעת שהיתה ברֵאה ונקבה ויצאה,
והרי הרֵאה נקוּבה בתוֹלעת הרי זוֹ מוּתרת; חזקתה שאחר השחיטה תִקֹב ותֵצֵא.
יֵש שם מראוֹת שאִם נִשתנה מראֵה האֵבר לאוֹתוֹ המראה הרע הרי הוּא כנקוּב; שאוֹתוֹ הבשר שנִשתנה מראיו למראה זה כמֵת הוּא חשוּב,
וּכאִלוּ אוֹתוֹ הבשר הנהפך עינוֹ אינוֹ מצוּי.
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"וּמִחית בשר חי" ,
"וּביוֹם הֵראוֹת בוֹ בשר חי" מִכלל ששאר הבשר שנִשתנה אינוֹ חי.
16
רֵאה שנִשתנוּ מראיה,
בין מראֵה כוּלה בין מראֵה מִקצתה:
אִם נִשתנית למראה המוּתר,
אפִלוּ נִשתנית כוּלה מוּתרת; ואִם נִשתנית למראה האסוּר,
אפִלוּ כל שהוּא טרֵפה; שהמראה האסוּר כנקב הוּא חשוּב,
כמוֹ שבֵארנוּ.
17
וחמֵש מראוֹת אסוּרוֹת יֵש ברֵאה,
ואֵלוּ הֵן:
שחֹרה כדיוֹ,
אוֹ ירוּקה כעין הכשוּת,
אוֹ כעין חלמוֹן ביצה,
אוֹ כעין חריע,
אוֹ כמראֵה הבשר.
וחריע הוּא הצמח שצוֹבעין בוֹ הבגדים,
והוּא דוֹמה לִשערוֹת אדוּמוֹת מעט ונוֹטוֹת לירוּקה.
18
נִמצֵאת כעין חריוֹת של דקל אוֹסרין אוֹתה מִספֵק,
שזוֹ קרוֹבה למראה האסוּר.
וכל המראוֹת האֵלוּ אין אוֹסרין בהן,
עד שנוֹפחין הרֵאה וּממרֵס בה בידוֹ:
אִם נִשתנית למראה המוּתר מוּתרת; ואִם עמדה בעיניה אסוּרה.
19
ארבע מראוֹת מוּתרוֹת יֵש בה,
ואֵלוּ הֵן:
שחֹרה ככֹחל,
אוֹ ירוּקה כחציר,
אוֹ אדוּמה,
אוֹ כמראֵה הכבֵד.
ואפִלוּ היתה הרֵאה כוּלה טלאים טלאים נקוּדוֹת נקוּדוֹת מֵארבע מראוֹת אֵלוּ הרי זוֹ מוּתרת.
20
עוֹף שנפל לאוּר והוֹריק לִבוֹ אוֹ כבֵדוֹ אוֹ קוּרקבנוֹ אוֹ האדימוּ המֵעים שלוֹ בכל שהוּא הרי זה טרֵפה; שכל הירוּקין שהאדימוּ והאדוּמין שהוֹריקוּ מֵחמת האוּר בעוֹף הרי הֵן כמי שנִטלוּ,
וּטרֵפה; והוּא שיעמדוּ במראה זה אחר ששוֹלקין אוֹתן מעט וּממרסין בהן.
21
כל עוֹף שנִמצֵאת כבֵד שלוֹ כמראֵה בני מֵעיו,
אוֹ שנִשתנוּ שאר בני מֵעיו ועמדוּ בשִנוּין אחר שליקה וּמריסה,
כמוֹ שבֵארנוּ בידוּע שנפל לאוּר ונחמרוּ בני מֵעיו,
וּטרֵפה. ולֹא עוֹד,
אלא בני מֵעים של עוֹף שלֹא נִמצא בהן שִנוּי,
וּכשנִשלקוּ נִשתנוּ והוֹריקוּ האדוּמין בידוּע שנפל לאוּר ונחמרוּ בני מֵעיו,
וּטרֵפה. וכֵן הוּשט שנִמצא העוֹר החיצוֹן שלוֹ לבן והפנימי אדֹם,
בין בעוֹף בין בבהֵמה הרי זה כאִלוּ אינוֹ,
וּטרֵפה.