1
נקוּבה כיצד? אחד עשר אֵברים הֵן שאִם נִקב אחד מֵהן לבית חללוֹ במשהוּא טרֵפה,
ואֵלוּ הֵן:
תרבֵץ הוּשט,
וּקרוּם של מֹח הרֹאש,
והלֵב עִם הקנה שלוֹ,
והמרה, וּקני הכבֵד,
והקֵבה, והכרֵס,
והמסוֹס, וּבית הכוֹסוֹת,
והדקין, והרֵאה עִם הקנה שלה.
2
תרבֵץ הוּשט כבר בֵארנוּ שִעוּרוֹ,
ושהוּא המקוֹם מִן הוּשט שאינוֹ ראוּי לִשחיטה למעלה; אִם נִקב לחללוֹ במשהוּא טרֵפה.
3
שני קרוּמוֹת יֵש למֹח שברֹאש:
אִם נִקב העליוֹן הסמוּך לעצם בִלבד הרי זוֹ מוּתרת; ואִם נִקב התחתוֹן הסמוּך למֹח טרֵפה.
וּמִשיתחיל המֹח להִמשֵך לשִדרה,
והוּא מִחוּץ לפוֹלין שהֵן תחִלת העֹרף יהיה לִקרוּמוֹ דין אחֵר,
ואִם נִקב חוּץ לפוֹלין מוּתר.
4
המֹח עצמוֹ שנִרקב אוֹ נִתמעֵך והקרוּם קים כשֵרה.
ואִם נִשפך כמים אוֹ כדוֹנג טרֵפה.
5
הלֵב שנִקב לבית חללוֹ,
בין לחלל גדוֹל שבִשמֹאל בין לחלל קטן שבימין טרֵפה.
אבל אִם נִקב בשר הלֵב ולֹא הִגיע לחללוֹ מוּתר.
וּקנֵה הלֵב,
והוּא המִזרק הגדוֹל שיוֹצֵא מִמנוּ לרֵאה הרי הוּא כלֵב,
ואִם נִקב לחללוֹ במשהוּ טרֵפה.
6
מרה שנִקבה וכבֵד סוֹתמתה מוּתרת.
ואִם לֹא נִסתם הנקב,
אף על פי שהוּא סמוּך לכבֵד טרֵפה.
7
נוֹיה שנִמצֵאת במרה:
אִם היתה כמוֹ גרעינה של תמרה שאין רֹאשה חד מוּתרת; ואִם רֹאשה חד כגרעינת הזית אסוּרה,
שהרי נקבה אוֹתה כשנִכנסה; וזה שלֹא יֵראה הנקב,
מִפני שהוּגלד פי המכה.
8
קני הכבֵד,
והֵן המִזרקים שבהן הדם מִתבשֵל,
אִם נִקב אחד מֵהם במשהוּ טרֵפה.
לפיכך מחט שנִמצֵאת בחִתוּך הכבֵד:
אִם היתה מחט גדוֹלה,
והיה הקצה החד שלה לִפנים בידוּע שנִקבה כשנִכנסה; ואִם היה הרֹאש העגֹל לִפנים אוֹמרין:
דרך סִמפוֹנוֹת הלכה,
וּמוּתרת.
9
היתה מחט קטנה הרי זוֹ טרֵפה,
מִפני ששני ראשיה חדין,
וּודאי נִקבה.
ואִם נִמצֵאת בסִמפוֹן הגדוֹל שבכבֵד,
והוּא הקנה הרחב שבאמצעוֹ שבוֹ נִכנס המאכל לכבֵד הרי זוֹ מוּתרת.
וּבשר כבֵד שהִתליע מוּתרת.
10
קֵבה שנִקבה,
וחֵלב טהוֹר סוֹתֵם את הנקב מוּתרת.
וכֵן כל נקב שהבשר אוֹ החֵלב המוּתר באכילה סוֹתֵם אוֹתוֹ הרי זה מוּתר,
חוּץ מֵחֵלב הלֵב,
והכיס שעל הלֵב כוּלוֹ,
והמחִצה שבאמצע הבטן המבדלת בין אֵברי המאכל ואֵברי הנשמה,
והיא שקוֹרעין אוֹתה ואחר כך תֵראה הרֵאה,
והיא הנִקרֵאת טרפֵש הכבֵד,
והוּא המקוֹם הלבן שבאמצעה,
וחֵלב המעי האחרוֹן; שאֵברים אֵלוּ אינן מגִנין,
לפי שהֵן קשין,
ונקב שנִסתם באחד מֵהן אינוֹ כסתוּם.
וחֵלב חיה שכנגדוֹ בִבהֵמה אסוּר אינוֹ סוֹתֵם,
אף על פי שהוּא מוּתר באכילה.
11
כרֵס שנִקב טרֵפה,
ואין לוֹ דבר שיִסתֹם אוֹתוֹ,
שהרי החֵלב שעליו אסוּר.
וכֵן המסוֹס וּבית הכוֹסוֹת שנִקב אחד מֵהן לחוּץ טרֵפה.
ואִם נִקב אחד מֵהן לתוֹך חלל חבֵרוֹ מוּתרת.
12
מחט שנִמצֵאת בעֹבי בית הכוֹסוֹת כשֵרה.
ואִם נִקבה נקב מפוּלש לתוֹך חלל בית הכוֹסוֹת,
ונִמצֵאת טִפת דם בִמקוֹם הנקב טרֵפה,
שוּדאי קֹדם שחיטה נִקב.
אבל אִם אין דם בִמקוֹם הנקב הרי זוֹ מוּתרת,
שמא אחר השחיטה דחקה המחט ונִקבה.
13
בהֵמה שהִלעיטה דבר שנוֹקֵב בני מֵעיה,
כגוֹן קֹרט של חִלתית וכיוֹצֵא בוֹ טרֵפה,
שוּדאי נוֹקֵב.
ואִם היה ספֵק נוֹקֵב ספֵק אינוֹ נוֹקֵב תִבדֵק.
כל אחד מִבני המֵעים שפסֹלת המאכל סוֹבבת בהן,
והֵן הנִקראין דקין,
שנִקב טרֵפה.
ויֵש מֵהן מלוּפפין וּמוּקפין זוֹ לִפנים מִזוֹ זוֹ לִפנים מִזוֹ בעִגוּל כמוֹ נחש שנִכרך,
ואֵלוּ הֵן הנִקראין הדר הכנה,
אִם נִקב אחד מֵהן לחבֵרוֹ כשֵרה,
שהרי חבֵרוֹ מֵגֵן עליו.
14
וּמֵעים שנִקבוּ ולֵחה סוֹתמתן טרֵפה,
שאין זוֹ סתימה עוֹמדת.
בני מֵעים שבא זאֵב אוֹ כלב וכיוֹצֵא בהן וּנטלן,
והרי הֵן נקוּבוֹת אחר שהִניחן תוֹלין בוֹ,
וּמוּתרת, ואין אוֹמרין:
שמא בִמקוֹם נקב נִקב.
נִמצאוּ נקוּבין ולֹא נוֹדע אִם קֹדם שחיטה נִקבוּ אִם אחר שחיטה נוֹקבין בהן נקב אחֵר,
וּמדמין לוֹ:
אִם היה הנקב הרִאשוֹן כמוֹתוֹ כשֵרה; ואִם היה ביניהן שִנוּי קֹדם שחיטה נִקב,
וּטרֵפה. ואִם מִשמשוּ הידים בנקב הספֵק כך צריך למשמֵש בנקב שמדמין לוֹ,
ואחר כך עוֹרכין זה לזה.
15
בני מֵעים שיצאוּ לחוּץ ולֹא נִקבוּ מוּתרת.
ואִם נִתהפכוּ,
אף על פי שלֹא נִקבוּ טרֵפה,
שאי אפשר שיחזרוּ כמוֹת שהיוּ אחר שנִתהפכוּ,
ואינה חוֹיה.
16
המעי האחרוֹן,
שהוּא שוה ואין בוֹ עִקוּם,
והוּא שהרעי יוֹצֵא בוֹ מִן הערוה,
והוּא דבוּק בין עִקרי הירֵכים הוּא הנִקרא חלוֹחלת; אִם נִקב במשהוּ טרֵפה,
כִשאר המֵעים.
במה דברים אמוּרים? שנִקב לחלל הבטן.
אבל אִם נִקב במקוֹם הדבוּק בירֵכים מוּתרת,
ואפִלוּ נִטל מִמנוּ מקוֹם הדבק כוּלוֹ מוּתר,
והוּא שיִשתיֵר מֵארכוֹ בשוֹר כמוֹ ארבע אצבעוֹת.
17
העוֹף אין לוֹ כרֵס ולֹא המסוֹס ולֹא בית הכוֹסוֹת,
אבל יֵש לוֹ כנגדן זפק וקוּרקבן.
וכל הטרֵפוֹת שווֹת הֵן בִבהֵמה חיה ועוֹף.
וזפק שנִקב גגוֹ במשהוּ טרֵפה.
ואי זה הוּא גגוֹ של זפק? זה שיִמתח עִם הוּשט כשיאריך העוֹף צוּארוֹ.
אבל שאר הזפק שנִקב מוּתר.
18
שני כיסין יֵש בקוּרקבן:
החיצוֹן אדֹם כמוֹ בשר,
והפנימי לבן כמוֹ עוֹר.
נִקב זה בלֹא זה מוּתר,
עד שיִנקבוּ שניהן במשהוּא.
ואִם נִקבוּ שניהן זה שלֹא כנגד זה מוּתר.
19
הטחוֹל אינוֹ מִן האֵברים שנקיבתן במשהוּ,
וּלפיכך לֹא מנוּ אוֹתוֹ חכמים בִכללן,
אלא יֵש לנקב שלוֹ שִעוּר שאינוֹ שוה בכוּלוֹ.
כיצד? הטחוֹל רֹאשוֹ האחד עבה והשֵני דק,
כִברית הלשוֹן:
אִם נִקב ברֹאש העבה נקב מפוּלש טרֵפה; ואִם נִקב נקב שאינוֹ מפוּלש:
אִם נִשאר תחתיו כעֹבי דינר של זהב מוּתרת; פחוֹת מִזה הרי הוּא כִמפוּלש,
וּטרֵפה. אבל אִם נִקב הדק כשֵרה.
20
כל אֵבר שאמרנוּ בוֹ שאִם נִקב במשהוּ טרֵפה,
כך אִם נִטל כוּלוֹ טרֵפה,
בין שנִטל בחֹלי,
בין ביד,
בין שנִברא חסֵר.
וכֵן אִם נִברא בִשני אֵברין מֵאוֹתוֹ אֵבר טרֵפה,
שכל היתֵר כנטוּל הוּא חשוּב.
כיצד? נִטל אחד מִן המֵעים אוֹ המרה וכיוֹצֵא בהן,
בין בעוֹף בין בבהֵמה טרֵפה.
וכֵן אִם נִמצא בהן שתי מרוֹרוֹת אוֹ שני בני מֵעים טרֵפה,
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן.
אבל אִם נִטל הטחוֹל אוֹ שנִמצאוּ שנים מוּתרת,
שאינוֹ מִכלל המנוּיין.
21
המעי היתֵר שתִטרֵף בוֹ הבהֵמה הוּא היתֵר מִתחִלתוֹ ועד סוֹפוֹ,
עד שנִמצאוּ שני מֵעים זה בצד זה מִתחִלה ועד סוֹף כִמעי העוֹף,
אוֹ שהיה המעי יוֹצֵא כענף מִן הבד והרי הוּא מוּבדל,
בין בעוֹף בין בבהֵמה.
אבל אִם חזר ונִתערֵב עִם המעי ונעשה אחד מִשני ראשיו,
והרי שניהן מוּבדלין באמצע הרי זוֹ מוּתרת,
ואין כאן יתֵר.