1
חמִשה דברים מפסידין את השחיטה,
ועִקר הִלכוֹת שחיטה להִזהֵר מִכל אחת מֵהן.
ואֵלוּ הֵן:
שהיה, חלדה,
דרסה, הגרמה,
ועִקוּר.
2
שהיה כיצד? הרי שהִתחיל לִשחֹט,
והִגביה ידוֹ קֹדם שיִגמֹר השחיטה ושהה,
בין בשוֹגֵג בין במֵזיד בין באֹנס בין ברצוֹן,
וחזר הוּא אוֹ אחֵר וגמר את השחיטה:
אִם שהה כדי שיגביה את הבהֵמה וירביצנה וישחֹט שחיטתוֹ פסוּלה; ואִם שהה פחוֹת מִכדי זה שחיטתוֹ כשֵרה.
3
היתה בהֵמה דקה שִעוּר שהיתה כדי שיגביה בהֵמה דקה וירביצנה וישחֹט.
ואִם היתה גסה כדי שיגביהנה וירביצנה וישחֹט.
וּבעוֹף כדי שיגביה בהֵמה דקה וירביצנה וישחֹט.
4
שחט מעט ושהה מעט,
וחזר ושחט מעט ושהה מעט,
עד שגמר השחיטה ולֹא שהה בפעם אחת שִעוּר השהיה,
אבל כשתחשֹב כל זמן השהיוֹת יצטרֵף מִכוּלן שִעוּר שהיה הרי זוֹ ספֵק נבֵלה.
וכֵן אִם שהה כדי שיגביהנה וירביצנה וּכדי שיִשחֹט כמוֹ מִעוּט הסימנין בִלבד,
לֹא כדי שיִשחֹט שחיטה גמוּרה הרי זוֹ ספֵק נבֵלה.
5
שחט רֹב אחד בעוֹף אוֹ רֹב שנים בבהֵמה,
אף על פי ששהה חצי היוֹם וחזר וגמר חתיכת הסימנין הרי זוֹ מוּתרת; מֵאחר שנִשחט בה כשִעוּר,
הרי זה כִמחתֵך בשר השחוּטה.
6
שחט בקנה לבדוֹ חציוֹ אוֹ מִעוּטוֹ ושהה זמן מרוּבה הרי זה חוֹזֵר וגוֹמֵר השחיטה ואין בכך כלוּם.
אבל אִם שחט רֹב הקנה,
אוֹ שנקב בוּשט כל שהוּא ושהה כשִעוּר,
בין שחזר וגמר השחיטה שהִתחיל בין ששחט שחיטה גמוּרה במקוֹם אחֵר הרי זוֹ פסוּלה,
מִפני שהעוֹף אוֹ הבהֵמה שנִפסק רֹב הקנה שלה אוֹ שנִקב הוּשט במשהוּא נבֵלה,
ואין השחיטה מוֹעלת בה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
7
הִנֵה נִתבאֵר לך שאין שהיה בקנה בעוֹף כלל:
שאִם שחט רֹב הקנה ושהה כבר נִגמרה שחיטתוֹ,
וּכשחזר וגמר,
מחתֵך בשר הוּא; ואִם שחט במִעוּט הקנה ושהה הרי זה חוֹזֵר ושוֹחֵט כל זמן שיִרצה,
שאינה נאסרת מִשוּם נבֵלה עד שיִפסֵק רֹב הקנה.
8
שחט העוֹף ושהה בוֹ,
ואינוֹ יוֹדֵע אִם נִקב הוּשט אוֹ לֹא נִקב חוֹזֵר ושוֹחֵט הקנה לבדוֹ במקוֹם אחֵר,
וּמניחוֹ עד שימוּת,
וּבוֹדֵק הוּשט מִבִפנים:
אִם לֹא נִמצֵאת בוֹ טִפת דם,
בידוּע שלֹא נִקב,
וּכשֵרה.
9
חלדה כיצד? כגוֹן שהִכניס הסכין בין סימן לסימן,
בין שפסק הסימן העליוֹן למעלה,
בין ששחט התחתוֹן למטה שהוּא דרך שחיטה הרי זוֹ פסוּלה.
10
הִכניס את הסכין תחת העוֹר ושחט שני הסימנים כדרכן,
אוֹ שהחליד את הסכין תחת צמר מסוּבך,
אוֹ שפרס מטלית על הסכין ועל הצוּאר ושחט תחת המטלית,
הוֹאיל ואין הסכין גלוּיה הרי זוֹ ספֵק נבֵלה.
וכֵן אִם שחט מִעוּט הסימנין בהחלדה,
וגמר השחיטה שלֹא בהחלדה הרי זוֹ ספֵק נבֵלה.
11
דרסה כיצד? כגוֹן שהִכה בסכין על הצוּאר כדרך שמכין בסיף,
וחתך הסימנין בבת אחת בלֹא הוֹלכה ולֹא הבאה,
אוֹ שהִניח הסכין על הצוּאר ודחק למטה כחוֹתֵך צנוֹן אוֹ קִשוּת עד שחתך הסימנין הרי זוֹ פסוּלה.
12
הגרמה כיצד? זה השוֹחֵט בקנה למעלה במקוֹם שאינוֹ ראוּי לִשחיטה.
וּכמוֹ שני חִטין יֵש בסוֹף הקנה למעלה בטבעת גדוֹלה; שחט בתוֹך החִטין:
אִם שיֵר מֵהן כל שהוּא למעלה הרי זוֹ כשֵרה,
שהרי שחט מִשִפוּי כוֹבע וּלמטה,
והוּא מִן המקוֹם הראוּי לִשחיטה; ואִם לֹא שיֵר מֵהן כלוּם,
אלא שחט למעלה מֵהן הרי זוֹ מוּגרמת,
וּפסוּלה.
13
שחט רֹב האחד אוֹ רֹב השנים והִשלים בִדרסה אוֹ בהגרמה הרי זוֹ כשֵרה,
שהרי נִשחט השִעוּר כראוּי.
הִגרים בתחִלה שליש ושחט שני שלישים הרי זוֹ כשֵרה.
שחט שליש והִגרים שליש,
וחזר ושחט שליש הרי זוֹ כשֵרה.
הִגרים שליש ושחט שליש,
וחזר והִגרים שליש האחרוֹן הרי זוֹ פסוּלה.
ואִם דרס אוֹ החליד,
בין בשליש הרִאשוֹן בין בשליש האמצעי הרי זוֹ פסוּלה.
14
עִקוּר כיצד? כגוֹן שנעקרה הגרגרת,
והיא הקנה,
אוֹ הוּשט,
ונִשמט אחד מֵהן אוֹ שניהן קֹדם גמר שחיטה הרי זוֹ נבֵלה.
אבל אִם שחט אחד בעוֹף אוֹ רוּבוֹ,
ואחר כך נִשמט הסימן השֵני שחיטתוֹ כשֵרה.
15
נִשמט אחד מֵהן ואחר כך שחט את השֵני שחיטתוֹ פסוּלה.
שחט אחד מֵהן ונִמצא השֵני שמוּט,
ואין ידוּע אִם קֹדם שחיטה נִשמט אוֹ אחר שחיטה הרי זוֹ ספֵק נבֵלה.
16
נִמצא הסימן השחוּט שמוּט הרי זוֹ כשֵרה,
שוּדאי אחר שחיטה נעקר,
שאִלוּ נעקר קֹדם שחיטה,
היה מִדלדֵל,
ולֹא ישחֵט.
17
במה דברים אמוּרים? שלֹא תפס הסימנין בידוֹ כששחט.
אבל אִם תפסן ושחט אפשר שתִשחֵט אחר העִקוּר.
וּלפיכך אִם נִמצֵאת שמוּטה וּשחוּטה הרי זוֹ ספֵק נבֵלה.
18
כל מקוֹם שאמרנוּ בשחיטה 'פסוּלה' הרי זוֹ נבֵלה,
ואִם אכל מִמנה כזית לוֹקה מִשוּם אוֹכֵל נבֵלה,
שאין מוֹציא מידי נבֵלה אלא שחיטה כשֵרה כאשר צִוּה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכל ספֵק בשחיטה הרי הוּא ספֵק נבֵלה,
והאוֹכֵל מִמנה מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
19
בהֵמה שנִטל ירֵך שלה וחללה עִמה עד שתֵראה חסֵרה כשתִרבץ הרי זוֹ נבֵלה,
כמי שנחתך חציה ונחלקה לִשני גוּפוֹת,
ואין השחיטה מוֹעלת בה.
וכֵן אִם נִשברה מפרקת ורֹב בשר עִמה,
אוֹ שנִקרעה מִגבה כדג,
אוֹ שנִפסק רֹב הקנה שלה,
אוֹ שנִקב הוּשט בכל שהוּא במקוֹם הראוּי לִשחיטה הרי זוֹ נבֵלה מֵחיים,
ואין השחיטה מוֹעלת בה.
ואחד הבהֵמה ואחד העוֹף בכל הדברים האֵלוּ.
20
שני עוֹרוֹת יֵש לוֹ לוּשט,
החיצוֹן אדֹם והפנימי לבן.
נִקב האחד בִלבד כשֵרה.
נִקבוּ שניהן בכל שהוּא במקוֹם הראוּי לִשחיטה הרי זוֹ נבֵלה.
וּבין שנִשחטה בִמקוֹם הנקב בין שנִשחטה במקוֹם אחֵר אין השחיטה מוֹעלת בה.
נִקבוּ שניהן זה שלֹא כנגד זה נבֵלה.
21
נִקב הוּשט ועלה בוֹ קרוּם וּסתמוֹ אין הקרוּם כלוּם,
והרי הוּא נקוּב כשהיה.
נִמצא קוֹץ עוֹמֵד בוּשט הרי זוֹ ספֵק נבֵלה,
שמא נִקב הוּשט ועלה קרוּם בִמקוֹם הנקב ואינוֹ נִראה.
אבל אִם נִמצא הקוֹץ לארכוֹ בוּשט אין חוֹששין לוֹ,
שרֹב הבהֵמוֹת המִדבריוֹת אוֹכלוֹת הקוֹצים תמיד.
22
וּושט אין לוֹ בדיקה מִבחוּץ אלא מִבִפנים.
כיצד? הוֹפכוֹ וּבוֹדֵק,
אִם נִמצא עליו טִפת דם בידוּע שהיה נקוּב.
23
גרגרת שנִפסק רֹב חללה במקוֹם הראוּי לִשחיטה הרי זוֹ נבֵלה,
וכֵן אִם נִקבה כאִסר.
נִקבה נקבים קטנים:
אִם נקבים שאין בהן חסרוֹן הֵן מִצטרפין לרוּבה; ואִם נקבים שיֵש בהן חסרוֹן הֵן מִצטרפין לכאִסר.
וכֵן אִם נִטלה מִמנה רצוּעה מִצטרפת לכאִסר.
וּבעוֹף, כל שאִלוּ מקפֵל הרצוּעה אוֹ הנקבים שיֵש בהן חסרוֹן וּמניחן על פי הקנה:
אִם חוֹפה את רוּבוֹ נבֵלה; ואִם לאו כשֵרה.
24
נִקבה הגרגרת נקב מפוּלש מִשני צדדיה כדי שיִכנֵס אִסר לרחבוֹ נבֵלה.
נִסדקה לארכה,
אפִלוּ לֹא נִשתיֵר מִן המקוֹם הראוּי בה לִשחיטה אלא משהוּא למעלה וּמשהוּא למטה כשֵרה.
25
גרגרת שנִקבה ואין ידוּע אִם קֹדם שחיטה נִקבה אוֹ אחר שחיטה נוֹקבין אוֹתה עתה במקוֹם אחֵר וּמדמין הנקב לנקב,
אִם נִדמה לוֹ מוּתרת.
ואין מדמין אלא מֵחוּליה גדוֹלה לחוּליה גדוֹלה אוֹ מִקטנה לִקטנה,
אבל לֹא מִקטנה לִגדוֹלה ולֹא מִגדוֹלה לִקטנה; שכל הקנה חוּליוֹת חוּליוֹת הוּא,
וּבין כל חוּליה וחוּליה חוּליה אחת קטנה מִשתיהן ורכה.