1
בכל מקוֹם מוּתר לִשחֹט,
חוּץ מִן העזרה,
שאין שוֹחטין בעזרה אלא קדשי מִזבֵח בִלבד.
אבל החוּלין אסוּר לשחטן בעזרה,
בין בהֵמה בין חיה בין עוֹף.
וכֵן הוּא אוֹמֵר בִבשר תאוה:
"כי ירחק מִמך המקוֹם אשר יבחר יי" הא למדת שאין שוֹחטין בשר תאוה אלא חוּץ למקוֹם אשר בחר יי.
2
וזה שנִשחט חוּץ למקוֹם הוּא שמוּתר לאכלוֹ בכל השערים.
אבל השוֹחֵט חוּלין בעזרה אוֹתוֹ הבשר טהוֹר,
ואסוּר בהניה כבשר בחלב וכיוֹצֵא בוֹ,
וקוֹברין אוֹתוֹ,
ואפרוֹ אסוּר,
אפִלוּ שחט לִרפוּאה אוֹ לאכילת גוֹים אוֹ להאכיל לכלבים.
אבל הנוֹחֵר בעזרה,
והמעקֵר, וגוֹי ששחט,
והשוֹחֵט ונִמצא טרֵפה,
והשוֹחֵט בהֵמה חיה ועוֹף הטמֵאין בעזרה הרי אֵלוּ כוּלן מוּתרין בהניה.
3
ולֹא בהֵמה וחיה בִלבד,
אלא כל החוּלין אסוּר להכניסן לעזרה,
אפִלוּ בשר שחוּטה אוֹ פֵרוֹת וּפת וכיוֹצֵא בהן.
אִם עבר והִכניסן מוּתרין באכילה כשהיוּ.
וּדברים אֵלוּ כוּלן דִברי קבלה הֵן.
וכל השוֹחֵט חוּלין בעזרה אוֹ האוֹכֵל כזית מִבשר חוּלין שנִשחטוּ בעזרה מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
4
האוֹמֵר: 'בהֵמה זוֹ שלמים וּולדה חוּלין',
אִם נִשחטה בעזרה ולדה מוּתר באכילה,
לפי שאינוֹ יכוֹל לִשחֹט אוֹתה ברִחוּק מקוֹם.
5
אין שוֹחטין לתוֹך ימים וּנהרוֹת,
שמא יֹאמרוּ:
'עוֹבֵד מים הוּא זה',
ונִמצא כמקריב למים.
ולֹא ישחֹט לִכלי מלֵא מים,
שמא יֹאמרוּ:
'לצוּרה שתֵראה בתוֹך המים שחט'.
ולֹא ישחֹט לֹא לתוֹך הכֵלים ולֹא לתוֹך הגוּמה,
שכֵן דרך עוֹבדי עבוֹדה זרה.
ואִם שחט שחיטתוֹ כשֵרה.
6
שוֹחטין לִכלי מלֵא מים עכוּרין שאין הצוּרה נִראית בהן,
וכֵן שוֹחֵט חוּץ לגוּמה והדם יוֹרֵד לגוּמה.
וּבשוּק לֹא יעשה כֵן,
שמא יחקה את המינים.
ואִם שחט לגוּמה בשוּק אסוּר לאכֹל מִשחיטתוֹ עד שיִבדֹק אחריו,
שמא מין הוּא.
וּמוּתר לִשחֹט על דֹפן הספינה והדם שוֹתֵת על הדֹפן ויוֹרֵד למים.
וּמוּתר לִשחֹט על גבי הכֵלים.
7
כיצד שוֹחטין? מוֹתֵח הצוּאר,
וּמוֹליך הסכין וּמביאה עד ששוֹחֵט.
בין שהיתה הבהֵמה רבוּצה,
בין שהיתה עוֹמדת ואחז בערפה והסכין בידוֹ מִלמטה ושחט הרי זוֹ כשֵרה.
8
נעץ את הסכין בכֹתל והעביר הצוּאר עליה עד שנִשחט שחיטתוֹ כשֵרה,
והוּא שיִהיה צוּאר בהֵמה למטה וסכין למעלה; שאִם היה צוּאר בהֵמה למעלה מִן הסכין,
שמא תֵרֵד הבהֵמה בכֹבד גוּפה ותֵחתֵך בלֹא הוֹלכה והבאה,
ואין זוֹ שחיטה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
לפיכך אִם היה עוֹף,
בין שהיה צוּארוֹ למעלה מִן הסכין הנעוּצה אוֹ למטה מִמנה שחיטתוֹ כשֵרה.
9
השוֹחֵט והוֹליך את הסכין ולֹא הביאה אוֹ הביאה ולֹא הוֹליכה,
ושחטה שחיטתוֹ כשֵרה.
הוֹליך והֵביא עד שחתך הרֹאש והִתיזוֹ שחיטתוֹ כשֵרה.
הוֹליך ולֹא הֵביא אוֹ הֵביא ולֹא הוֹליך,
והִתיז את הרֹאש בהוֹלכה בִלבד אוֹ בהבאה בִלבד:
אִם יֵש בסכין כִמלֹא שני צוּארין מִצוּארי הנִשחט שחיטתוֹ כשֵרה; ואִם לאו שחיטתוֹ פסוּלה.
שחט שני ראשים כאחד שחיטתוֹ כשֵרה.
10
שנים שאחזוּ בסכין,
אפִלוּ אחד מִצד זה ושֵני מִצד אחֵר כנגדוֹ,
ושחטוּ שחיטתן כשֵרה.
וכֵן שנים שאחזוּ שני סכינין ושחטוּ כאחד בִשני מקוֹמוֹת בצוּאר שחיטתן כשֵרה.
ואפִלוּ שחט זה הוּשט בִלבד אוֹ רוּבוֹ,
והשֵני שחט במקוֹם אחֵר הקנה אוֹ רוּבוֹ הרי שחיטה זוֹ כשֵרה,
ואף על פי שאין השחיטה כוּלה במקוֹם אחד.
וכֵן שחיטה העשוּיה כקוּלמוֹס וּשחיטה העשוּיה כמסרֵק כשֵרה.
11
אין שחיטת החוּלין צריכה כוּנה,
אלא אפִלוּ שחט כמִתעסֵק אוֹ דרך שחוֹק,
אוֹ שזרק סכין לנעצה בכֹתל ושחטה בהליכתה,
הוֹאיל והשחיטה כראוּי בִמקוֹמה ושִעוּרה הרי זוֹ כשֵרה.
12
לפיכך, חֵרֵש אוֹ שוֹטה אוֹ קטן אוֹ שִכוֹר שנִתבלבלה דעתוֹ וּמי שאחזתוּ רוּח רעה ששחטוּ,
ואחֵרים רוֹאין אוֹתן שהשחיטה כתִקנה הרי זוֹ כשֵרה.
אבל סכין שנפלה ושחטה,
אף על פי ששחטה כדרכה הרי זוֹ פסוּלה,
שנאמר: "וזבחת" עד שיִהיה הזוֹבֵח אדם,
ואף על פי שאינוֹ מִתכוֵּן לִשחיטה.
13
גלגל של אבן אוֹ של עֵץ שהיתה הסכין קבוּעה בוֹ,
וסִבֵב אדם את הגלגל,
ושם צוּאר העוֹף אוֹ הבהֵמה כנגדוֹ עד שנִשחט בִסביבת הגלגל הרי זוֹ כשֵרה.
ואִם המים הֵן המסבבין את הגלגל,
ושם הצוּאר כנגדוֹ בשעה שסִבֵב,
ונִשחט הרי זוֹ פסוּלה.
ואִם פטר אדם את המים עד שבאוּ וסִבבוּ את הגלגל,
ושחט בִסביבתוֹ הרי זוֹ כשֵרה,
שהרי מִכֹח בן אדם בא.
במה דברים אמוּרים? בִסביבה רִאשוֹנה,
שהיא מִכֹח בן אדם.
אבל מִסביבה שניה וּלאחריה אינה מִכֹח האדם,
אלא מִכֹח המים בהליכתן.
14
השוֹחֵט לשֵם הרים,
לשֵם גבעוֹת,
לשֵם ימים,
לשֵם נהרוֹת,
לשֵם מִדברוֹת,
אף על פי שלֹא נִתכוֵּן לעבדן אלא לִרפוּאה וכיוֹצֵא בה מִדִברי הבאי שאוֹמרין הגוֹים הרי שחיטתוֹ פסוּלה.
אבל אִם שחט לשֵם מזל הים אוֹ מזל ההר אוֹ לכוֹכבים ולמזלוֹת וכיוֹצֵא בהן הרי זוֹ אסוּרה בהניה,
ככל תִקרֹבת עבוֹדה זרה.
15
השוֹחֵט את הבהֵמה לִזרֹק דמה לעבוֹדה זרה אוֹ להקטיר חלבה לעבוֹדה זרה הרי זוֹ אסוּרה,
שלמֵדין מחשבה בחוּץ בחוּלין מִמחשבת הקדשים בִפנים,
שמחשבה כזוֹ פוֹסלת בהן,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת פסוּלי המוּקדשין.
16
שחטה, ואחר כך חִשֵב לִזרֹק דמה לעבוֹדה זרה אוֹ להקטיר חלבה לעבוֹדה זרה הרי זוֹ אסוּרה מִספֵק,
שמא סוֹפוֹ הוֹכיח על תחִלתוֹ,
וּבמחשבה כזוֹ שחט.
17
השוֹחֵט לשֵם קדשים שמִתנדבין ונוֹדרין כמוֹתן שחיטתוֹ פסוּלה,
שזה כשוֹחֵט קדשים בחוּץ.
שחט לשֵם קדשים שאינן באין בנדר וּנדבה שחיטתוֹ כשֵרה.
18
כיצד? השוֹחֵט לשֵם עוֹלה,
לשֵם שלמים,
לשֵם תוֹדה,
לשֵם פסח שחיטתוֹ פסוּלה; הוֹאיל והפסח מפריש אוֹתוֹ בכל השנה בכל עֵת שיִרצה,
הרי הוּא דוֹמה לדבר הנִדר והנִדב.
שחט לשֵם חטאת,
לשֵם אשם ודאי,
לשֵם אשם תלוּי,
לשֵם בכוֹר,
לשֵם מעשֵר,
לשֵם תמוּרה שחיטתוֹ כשֵרה.
19
היה מחוּיב חטאת,
ושחט ואמר:
'לחטאתי' שחיטתוֹ פסוּלה.
היה לוֹ קרבן בתוֹך ביתוֹ,
ושחט ואמר:
'לשֵם תמוּרת זִבחי' שחיטתוֹ פסוּלה,
שהרי הֵמיר בוֹ.
20
האִשה ששחטה לשֵם עוֹלת יוֹלדת,
ואמרה: 'זוֹ לעוֹלתי' שחיטתה כשֵרה,
שאין עוֹלת יוֹלדת באה בנדר וּנדבה,
והרי אינה יוֹלדת שנִתחיבה בעוֹלה.
ואין חוֹששין לה שמא הִפילה,
שכל המפלת קוֹל יֵש לה.
אבל השוֹחֵט לשֵם עוֹלת נזיר,
אף על פי שאינוֹ נזיר שחיטתוֹ פסוּלה,
שעִקר הנזירוּת נדר מִן הנדרים.
21
שנים אוֹחזין בסכין ושוֹחטין,
אחד נִתכוֵּן לשֵם דבר שהשוֹחֵט לוֹ שחיטתוֹ אסוּרה,
והשֵני לֹא היתה לוֹ כוּנה כלל,
ואפִלוּ נִתכוֵּן לשֵם דבר המוּתר להִתכוֵּן לוֹ הרי זוֹ פסוּלה.
וכֵן אִם שחטוּ זה אחר זה,
ונִתכוֵּן האחד מֵהן לשֵם דבר הפסוּל פוֹסֵל.
במה דברים אמוּרים? בשהיה לוֹ בה שוּתפוּת.
אבל אִם אין לוֹ בה שוּתפוּת אינה אסוּרה,
שאין אדם מיִשראֵל אוֹסֵר דבר שאינוֹ שלוֹ,
שאין כוּנתוֹ אלא לצערוֹ.
22
ישראֵל ששחט לנכרי,
אף על פי שהנכרי מִתכוֵּן לכל מה שיִרצה שחיטתוֹ כשֵרה,
שאין חוֹששין אלא למחשבת הזוֹבֵח,
ולֹא למחשבת בעל הבהֵמה.
לפיכך נכרי ששחט לישראֵל,
אפִלוּ היה קטן שחיטתוֹ נבֵלה,
כמוֹ שיִתבאֵר.