הִלכוֹת שחיטה:
יֵש בִכללן חמֵש מִצווֹת,
שלֹש מִצווֹת עשֵה וּשתים מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
א) לִשחֹט ואחר כך יֹאכל.
ב) שלֹא לִשחֹט אוֹתוֹ ואת בנוֹ ביוֹם אחד.
ג) לכסוֹת דם חיה ועוֹף.
ד) שלֹא לִקח האֵם על הבנים.
ה) לשלֵח האֵם אִם לקחה על הבנים.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצות עשֵה שיִשחֹט מי שרצה לאכֹל בשר בהֵמה חיה אוֹ עוֹף ואחר כך יֹאכל,
שנאמר: "וזבחת מִבקרך וּמִצֹאנך" ,
ונאמר בִבכוֹר בעל מוּם:
"אך כאשר יֵאכֵל את הצבי ואת האיל כֵן תֹאכלנוּ" ,
הא למדת שחיה כבהֵמה לעִנין שחיטה.
וּבעוֹף הוּא אוֹמֵר:
"אשר יצוּד ציד חיה אוֹ עוֹף אשר יֵאכֵל ושפך את דמוֹ" ,
מלמֵד ששפיכת דם העוֹף כִשפיכת דם החיה.
2
והִלכוֹת שחיטה בכוּלן אחת היא.
לפיכך השוֹחֵט בהֵמה אוֹ חיה אוֹ עוֹף,
מברֵך תחִלה:
'אשר קִדשנוּ במִצווֹתיו וצִוּנוּ על השחיטה'.
ואִם לֹא בֵרֵך,
בין בשוֹגֵג בין במֵזיד הבשר מוּתר.
ואסוּר לאכֹל מִן השחוּטה כל זמן שהיא מפרכסת.
והאוֹכֵל מִמנה קֹדם שתֵצֵא נפשה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
והרי הוּא בִכלל:
"לֹא תֹאכלוּ על הדם" ,
ואינוֹ לוֹקה.
וּמוּתר לחתֹך מִמנה אחר שחיטה קֹדם שתֵצֵא נפשה,
וּמוֹלחוֹ יפה יפה וּמדיחוֹ יפה יפה,
וּמניחוֹ עד שתמוּת,
ואחר כך יֹאכלנוּ.
3
דגים וחגבים אינן צריכין שחיטה,
אלא אסיפתן היא המתרת אוֹתן.
הרי הוּא אוֹמֵר:
"הצֹאן וּבקר ישחֵט להם וּמצא להם אִם את כל דגי הים יֵאסֵף להם וּמצא להם" אסיפת דגים כִשחיטת בקר וצֹאן.
וּבחגבים נאמר:
"אֹסף החסיל" באסיפה לבדה.
לפיכך אִם מֵתוּ מֵאֵליהן בתוֹך המים מוּתרין.
וּמוּתר לאכלן חיים.
4
זביחה זוֹ האמוּרה בתוֹרה סתם צריך לפרֵש אוֹתה ולידע באיזה מקוֹם מִן הבהֵמה שוֹחטין,
וכמה שִעוּר השחיטה,
וּבאי זה דבר שוֹחטין,
וּמתי שוֹחטין,
והיכן שוֹחטין,
וכיצד שוֹחטין,
וּמה הֵן הדברים המפסידין את השחיטה,
וּמי הוּא השוֹחֵט.
ועל כל הדרכים האֵלוּ צִוּנוּ בתוֹרה ואמר:
"וזבחת מִבקרך וּמִצֹאנך.
.. כאשר צִוּיתִך ואכלת בִשעריך" ,
שכל הדברים האֵלוּ על פה צִוּה בהן כִשאר תוֹרה שבעל פה,
שהיא הנִקרֵאת מִצוה,
כמוֹ שבֵארנוּ בִתחִלת חִבוּר זה.
5
מקוֹם השחיטה מִן החי הוּא הצוּאר,
וכל הצוּאר כשֵר לִשחיטה.
כיצד? בוּשט,
מִתחִלת המקוֹם שכשחוֹתכין אוֹתוֹ מִתקבֵץ עד מקוֹם שישעיר ויתחיל לִהיוֹת פרצין פרצין ככרֵס זה הוּא מקוֹם השחיטה בוּשט.
6
שחט למעלה מִמקוֹם זה,
וזה הוּא הנִקרא תרבֵץ הוּשט,
אוֹ למטה מִמקוֹם זה,
והוּא מִתחִלת בני מֵעים שחיטתוֹ פסוּלה.
ושִעוּר תרבֵץ הוּשט שאינוֹ ראוּי לִשחיטה למעלה:
בִבהֵמה וחיה כדי שיֹאחז בִשתי אצבעוֹתיו; וּבעוֹף הכֹל לפי גדלוֹ וקטנוֹ.
וּלמטה עד הזפק.
7
ואי זה הוּא מקוֹם שחיטה בקנה? מִשִפוּי כוֹבע וּלמטה עד רֹאש כנף הרֵאה,
כשתִמשֹך הבהֵמה צוּארה לִרעוֹת זה הוּא מקוֹם השחיטה בקנה.
וכל שכנגד המקוֹם הזה מִבחוּץ נִקרא צוּאר.
8
אנסה הבהֵמה עצמה וּמשכה צוּארה הרבֵה,
אוֹ שאנס השוֹחֵט את הסימנין וּמשכן למעלה,
ושחט בִמקוֹם שחיטה בצוּאר,
ונִמצֵאת השחיטה בקנה אוֹ בוּשט שלֹא בִמקוֹם שחיטה הרי זוֹ ספֵק נבֵלה.
9
וצריך השוֹחֵט שיִשחֹט באמצע הצוּאר.
ואִם שחט מִן הצדדין שחיטתוֹ כשֵרה.
וכמה הוּא שִעוּר השחיטה? שני הסימנין שהֵן הקנה והוּשט השחיטה המעוּלה שיֵחתכוּ שניהן,
בין בבהֵמה בין בעוֹף,
ולזה יתכוֵּן השוֹחֵט.
ואִם שחט רֹב אחד מֵהן בעוֹף ורֹב השנים בבהֵמה וּבחיה שחיטתוֹ כשֵרה.
10
שחט האחד כוּלוֹ וחצי השֵני בבהֵמה שחיטתוֹ פסוּלה.
רוּבוֹ של זה ורוּבוֹ של זה,
אף על פי שלֹא שחט מִכל אחד מֵהן אלא יתֵר על חציוֹ כחוּט השערה הרי זוֹ כשֵרה; כיון ששחט יתֵר על חציוֹ במשהוּא רוּבוֹ הוּא.
11
שחט חציוֹ של זה וחציוֹ של זה,
אפִלוּ בעוֹף שחיטתוֹ פסוּלה.
קנה שהיה חציוֹ פסוּק,
ושחט על מקוֹם החִתוּך מעט והִשלימוֹ לרֹב,
בין שהִתחיל לִשחֹט במקוֹם השלֵם וּפגע בחתך,
בין שהִכניס את הסכין בחתך והִשלימוֹ לרֹב שחיטתוֹ כשֵרה.
12
כל השוֹחֵט צריך לִבדֹק הסימנין לאחר השחיטה.
ואִם לֹא בדק,
ונחתך הרֹאש קֹדם שיִבדֹק הרי זוֹ נבֵלה,
ואפִלוּ היה השוֹחֵט זריז וּמהיר.
13
שכל בהֵמה בחייה אסוּרה,
עד שיִוּדע בודאי שנִשחטה שחיטה כשֵרה.
14
וּבאי זה דבר שוֹחטין? בכֹל:
בין בסכין של מתכת,
בין בצוֹר,
בין בִזכוּכית,
בין בִקרוּמית של קנֵה האגם וכיוֹצֵא בהן מִדברים החוֹתכין; והוּא שיִהיה פיה חד,
ולֹא יהיה בוֹ פגם.
אבל אִם היה כמוֹ תלם בחוּדוֹ של דבר ששוֹחטין בוֹ,
ואפִלוּ היה התלם קטן ביוֹתֵר שחיטתוֹ פסוּלה.
15
היה התלם מֵרוּח אחת לֹא ישחֹט בה; ואִם שחט דרך הרוּח שאין הפגימה נִכרת בה שחיטתוֹ כשֵרה.
16
כיצד? סכין שתִבדֵק בהוֹלכה ולֹא תרגיש שיֵש בה פגם,
וּכשתחזיר אוֹתה בהבאה תרגיש שיֵש בה פגם:
אִם שחט בה דרך הוֹלכה ולֹא הֵביא שחיטתוֹ כשֵרה; ואִם הֵביא שחיטתוֹ פסוּלה.
17
סכין שהיא עוֹלה ויוֹרדת כנחש ואין בה פגם שוֹחטין בה לכתחִלה.
וסכין שפיה חלק ואינה חדה,
הוֹאיל ואין בה פגם שוֹחטין בה.
ואף על פי שהוֹליך והֵביא בה כל היוֹם עד ששחטה שחיטה כשֵרה.
18
וסכין חדה שהוּשחזה והרי אינה חלקה,
אלא מגעה כמגע רֹאש השִבֹלת שהוּא מִסתבֵך באצבע,
הוֹאיל ואין בה פגם כלל שוֹחטין בה.
19
התוֹלֵש קנה אוֹ שֵן,
אוֹ שקצץ צוֹר אוֹ צִפֹרן,
והרי הֵן חדין ואין בהן פגם שוֹחטין בהן.
ואִם נעצן בקרקע לֹא ישחֹט בהן כשהֵן נעוּצין; ואִם שחט שחיטתוֹ כשֵרה.
20
שחט בהן כשהֵן מחוּברין מִתחִלת בריתן קֹדם שיעקֹר אוֹתן שחיטתוֹ פסוּלה,
ואף על פי שאין בהן פגם.
21
לקח לחי בהֵמה שיֵש בוֹ שִנים חדין ושחט בהן שחיטתוֹ פסוּלה,
מִפני שהֵן כמגל.
אבל בשֵן אחת הקבוּעה בלחי שוֹחֵט בה לכתחִלה,
ואף על פי שהיא קבוּעה בוֹ.
22
לִבֵן הסכין באוּר ושחט בה שחיטתוֹ כשֵרה.
סכין שצִדה אחד מגל וצִדה השֵני יפה לֹא ישחֹט בצד היפה לכתחִלה,
גזֵרה שמא ישחֹט בצד האחֵר.
ואִם שחט,
הוֹאיל וּבצִדה היפה שחט שחיטתוֹ כשֵרה.
23
השוֹחֵט צריך שיִבדֹק הסכין בחוּדה,
וּמִצד זה וּמִצד זה.
וכיצד בוֹדקה? מוֹליכה וּמביאה על בשר אצבעוֹ וּמוֹליכה וּמביאה על צִפרנוֹ,
מִשלֹש רוּחוֹתיה שהֵן פיה וּשני צדדין,
כדי שלֹא יהיה בה פגם כלל,
ואחר כך ישחֹט בה.
24
וצריך לִבדֹק כֵן אחר השחיטה,
שאִם מצא בה פגם אחר השחיטה הרי זוֹ ספֵק נבֵלה,
שמא בעוֹר נִפגמה,
וּכששחט הסימנין בסכין פגוּמה שחט.
לפיכך השוֹחֵט בהֵמוֹת רבוֹת אוֹ עוֹפוֹת רבים צריך לִבדֹק בין כל אחת ואחת; שאִם לֹא בדק,
וּבדק באחרוֹנה ונִמצֵאת הסכין פגוּמה הכֹל ספֵק נבֵלוֹת,
ואפִלוּ הרִאשוֹנה.
25
בדק הסכין ושחט בה,
ולֹא בדקה אחר שחיטה,
ושבר בה עצם אוֹ עֵץ וכיוֹצֵא בהן,
ואחר כך בדק וּמצאה פגוּמה שחיטתוֹ כשֵרה,
שחזקת הסכין שנִפגם בדבר קשה ששִבֵר בה.
וכֵן אִם פשע בה ולֹא בדקה,
אוֹ שאבדה הסכין עד שלֹא יבדֹק שחיטתוֹ כשֵרה.
26
כל טבח שלֹא בדק הסכין שלוֹ ששוֹחֵט בה לִפני חכם,
ושחט בה לעצמוֹ בוֹדקין אוֹתה:
אִם נִמצֵאת יפה וּבדוּקה מנדין אוֹתוֹ,
לפי שסוֹמֵך על עצמוֹ פעם אחרת,
ותִהיה פגוּמה וישחֹט בה; ואִם נִמצֵאת פגוּמה מעבירין אוֹתוֹ וּמנדין אוֹתוֹ,
וּמכריזין על כל בשר ששוֹחֵט שהוּא טרֵפה.
27
כמה הוּא אֹרך הסכין ששוֹחֵט בה? כל שהוּא.
והוּא שלֹא יהיה דבר דק שנוֹקֵב ואינוֹ שוֹחֵט,
כמוֹ רֹאש האִזמֵל הקטן וכיוֹצֵא בוֹ.
28
וּמתי שוֹחטין? בכל זמן,
בין ביוֹם בין בלילה,
והוּא שתִהיה אבוּקה עִמוֹ כדי שיִראה מה יעשה.
ואִם שחט באפֵלה שחיטתוֹ כשֵרה.
29
השוֹחֵט ביוֹם הכִפוּרים אוֹ בשבת בשוֹגֵג,
אף על פי שאִלוּ היה מֵזיד היה מִתחיֵב בנפשוֹ אוֹ מִתחיֵב מלקוּת על יוֹם הכִפוּרים שחיטתוֹ כשֵרה.