1
כבר בֵארנוּ שנטילת ידים וּטבילת ידים הכֹל מִדִברי סוֹפרים.
וידים שצריכוֹת טבילה אין מטבילין אוֹתן אלא במִקוה כשֵר שיֵש בוֹ ארבעים סאה,
שבמקוֹם שהאדם טוֹבֵל,
בוֹ כֵלים וידים טוֹבלין.
:אבל ידים שאינן צריכוֹת אלא נטילה בִלבד:
אִם הִטביל אוֹתן במי מִקוה טהוֹרים; ואִם הִטביל אוֹתם במים שאוּבין,
בין בכֵלים בין בקרקעוֹת לֹא טהרוּ ידיו עד שיִפלוּ המים השאוּבין מִן הכלי על ידיו,
שאין נוֹטלין לידים אלא מִן הכֵלים וּמִכֹח נוֹתֵן,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת ברכוֹת.
2
כל החוֹצֵץ בטבילה חוֹצֵץ בידים,
בין בִטבילתן בין בִנטילתן.
וכל העוֹלה למִדת המִקוה,
כטיט הנרוֹק עוֹלה לשִעוּר הרביעית שנוֹטלין בה הידים.
וכל הנוֹטֵל ידיו צריך לשפשֵף.
3
הנוֹטֵל שתי ידיו לִתרוּמה,
צריך לחזֹר ולִטֹל פעם שניה במים שניים כדי להסיר המים שעל גב ידיו,
שהרי המים שנטל בהם תחִלה,
והֵם הנִקראים מים רִאשוֹנים,
נִטמאוּ בידיו.
לפיכך, אִם נפל כִכר של תרוּמה לתוֹך המים שנטל בהם ידיו תחִלה נִטמא; ואִם נפל לתוֹך המים השניים לֹא נִטמא; ואִם נטל רִאשוֹנים וּשניים למקוֹם אחד ונפל שם כִכר של תרוּמה נִטמא.
:נטל את הרִאשוֹנים ונִמצא על ידיו דבר חוֹצֵץ,
הסירוֹ ונטל את השניים הרי ידיו טמֵאוֹת כשהיוּ,
שאין המים השניים מטהרין אלא הנִשאר מִן המים הרִאשוֹנים על גב ידיו.
4
הידים מִתטמאוֹת וּמִטהרוֹת עד הפרק.
כיצד? נטל את הרִאשוֹנים עד הפרק,
ונטל המים השניים חוּץ לפרק,
וחזרוּ מִחוּץ לפרק לידוֹ הרי ידוֹ טהוֹרה,
שהמים השניים טהוֹרים הֵן.
נטל את הרִאשוֹנים והשניים חוּץ לפרק,
וחזרוּ לידוֹ נִטמֵאת ידוֹ,
שהמים הרִאשוֹנים שחוּץ לפרק נִטמאוּ מֵחמת ידוֹ,
ואין המים השניים מטהרין מים שחוּץ לפרק,
וּלפי שחזרוּ המים שחוּץ לפרק לידוֹ,
טִמאוּה.
5
נטל את הרִאשוֹנים לידוֹ אחת,
ונִמלך ונטל את השניים לִשתי ידיו ידיו טמֵאוֹת,
שהשניים מִתטמאין מֵחמת היד שלֹא נִטלה במים רִאשוֹנים,
וחוֹזרין וּמטמאין את היד השניה.
:נטל את הרִאשוֹנים לִשתי ידיו,
ונטל את השניים לידוֹ אחת האחת טהוֹרה.
נטל ידוֹ אחת ושִפשפה בחברתה נִטמאוּ המים שעליה מֵחמת חברתה שלֹא נִטלה,
וחוֹזרין וּמטמאין את היד שנִטלה.
שִפשפה ברֹאשוֹ אוֹ בכֹתל הרי זוֹ טהוֹרה.
6
נטל שתי ידיו מִשטיפה אחת הרי אֵלוּ טהוֹרוֹת,
ואין אוֹמרין:
הרי זה כנוֹטֵל ידוֹ אחת במים שירדוּ מֵעל ידוֹ השניה; אפִלוּ ארבעה אוֹ חמִשה זה בצד זה אוֹ זה על גב זה,
וּבִלבד שיִרפוּ עד שיבֹאוּ בהם המים.
7
נטל מִקצת ידוֹ וחזר והוֹסיף ונטל הנִשאר מִן ידוֹ הרי זוֹ טמֵאה כשהיתה.
ואִם עדין יֵש על מִקצת שנטל בתחִלה טוֹפֵח על מנת להטפיח הרי זוֹ טהוֹרה.
במה דברים אמוּרים? במים רִאשוֹנים.
אבל בשניים נוֹטֵל מִקצת ידיו וחוֹזֵר וּמוֹסיף על מִקצתן.
8
שִעוּר המים שנוֹטלין בהן תחִלה רביעית לכל אדם ואדם לִשתי הידים,
אין פחוּת מִשִעוּר זה,
כמוֹ שבֵארנוּ בִנטילת ידים לפת.
אבל מים שניים יֵש לִשנים לִנטֹל ידיהם מֵרביעית,
וּמֵחצי לֹג נוֹתנין לִשלֹשה אוֹ לארבעה,
וּמִלֹג נוֹתנין אפִלוּ למֵאה,
שאין המים השניים לטהֵר,
אלא להעביר המים הרִאשוֹנים.
9
כלי שהיה בוֹ רביעית מים כשֵרים לִנטילת ידים,
ונתן לתוֹכוֹ מעט מים פסוּלים לִנטילת ידים הרי אֵלוּ כשֵרים.
נטל מִן הכֹל כשִעוּר שנתן ונִשארה רביעית בִלבד כשהיתה הרי זוֹ פסוּלה,
מִפני שהמים הפסוּלין הִשלימוּ שִעוּר הרביעית.
10
כל המים הפסוּלין לִנטילה במים רִאשוֹנים,
כך הֵן פסוּלין במים שניים.
וכל כלי שאין נוֹטלין מִמנוּ במים רִאשוֹנים,
כך אין נוֹטלין מִמנוּ מים שניים.
וּכשֵם שצריך לִהיוֹת המים הרִאשוֹנים מִכֹח אחֵר,
כך המים השניים.
11
כבר בֵארנוּ בפרק שִשי מֵהִלכוֹת ברכוֹת כל מיני המים הפסוּלין לִנטילת ידים והכשֵרים,
וכל הכֵלים שנוֹטלין בהן לידים ושאין נוֹטלין,
ואי זוֹ נתינה היא מִכֹח נוֹתֵן וּכשֵרה ואי זוֹ נתינה אינה מִכֹח נוֹתֵן וּפסוּלה; וכל אוֹתן הדברים שבֵארנוּ שם בִנטילת ידים לפת חוּלין,
כך הֵן לִתרוּמה.
וּכשֵם שכל ספֵק ידים טהוֹר לחוּלין,
כמוֹ שבֵארנוּ שם,
כך לִתרוּמה כל ספֵק ידים טהוֹר.
12
דבר ברוּר וגלוּי שהטוּמאוֹת והטהרוֹת גזֵרת הכתוּב הֵן,
ואינן מִדברים שדעתוֹ של אדם מכרעת אוֹתן,
והרי הֵן מִכלל החוּקים.
וכֵן הטבילה מִן הטוּמאוֹת מִכלל החוּקים היא,
שאין הטוּמאה טיט אוֹ צוֹאה שתעבֹר במים,
אלא גזֵרת הכתוּב היא,
והדבר תלוּי בכוּנת הלֵב,
וּלפיכך אמרוּ חכמים:
טבל ולֹא הוּחזק כאִלוּ לֹא טבל.
:ואף על פי כֵן,
רמז יֵש בדבר:
כשֵם שהמכוֵּן לִבוֹ לִטהֵר,
כיון שטבל טהר,
ואף על פי שלֹא נִתחדֵש בגוּפוֹ דבר,
כך המכוֵּן לִבוֹ לטהֵר נפשוֹ מִטוּמאת הנפשוֹת,
שהֵן מחשבוֹת האון ודֵעוֹת הרעוֹת,
כיון שהִסכים בלִבוֹ לִפרֹש מֵאוֹתן העֵצוֹת והֵביא נפשוֹ במי הדֵעוֹת טהר.
הרי הוּא אוֹמֵר:
"וזרקתי עליכם מים טהוֹרים וּטהרתם מִכֹל טוּמאוֹתיכם וּמִכל גִלוּליכם אטהֵר אתכם" .
:בריך רחמנא דסיען:
נִגמר סֵפר עשירי בעזרת שדי.
וּמִנין פרקים של סֵפר זה מֵאה וארבעה וארבעים:
הִלכוֹת טוּמאת מֵת חמִשה ועשרים פרקים.
הִלכוֹת פרה אדוּמה חמִשה עשר פרקים.
הִלכוֹת טוּמאת צרעת שִשה עשר פרקים.
הִלכוֹת מטמאי מִשכב וּמוֹשב שלֹשה עשר פרקים.
הִלכוֹת שאר אבוֹת הטוּמאוֹת עשרים פרקים.
הִלכוֹת טוּמאת אכלים שִשה עשר פרקים.
הִלכוֹת כֵלים שמוֹנה ועשרים פרקים.
הִלכוֹת מִקווֹת אחד עשר פרקים.