1
ספֵק מים שאוּבין שטִהרוּ חכמים כיצד? מִקוה שנִסתפֵק לוֹ אִם נפלוּ לתוֹכוֹ מים שאוּבין אוֹ לֹא נפלוּ,
ואפִלוּ ידע בודאי שנפלוּ,
ספֵק יֵש בהן שלֹשת לוּגין אוֹ לֹא היה בהן שלֹשת לוּגין,
ואפִלוּ ידע בודאי שיֵש בהן שלֹשת לוּגין,
ספֵק שהיה במִקוה שנפלוּ בוֹ ארבעים סאה ספֵק שלֹא היה הרי זה כשֵר.
2
שני מִקווֹת,
אחד יֵש בוֹ ארבעים סאה ואחד שאין בוֹ,
נפלוּ שלֹשת לוּגין מים שאוּבין לאחד מֵהן ואין ידוּע לאי זה מֵהן נפלוּ ספֵקוֹ טהוֹר,
מִפני שיֵש לוֹ במה יתלה.
היוּ שניהן פחוּתין מֵארבעים סאה,
ונפלוּ לאחד מֵהן ואין ידוּע אי זה הוּא כל אחד מִשניהן פסוּל,
שאין לוֹ במה יתלה:
אִם לזה נפלוּ נִפסל,
ואִם לזה נפלוּ נִפסל.
3
מִקוה שהִניחוֹ ריקן וּבא וּמצאוֹ מלֵא כשֵר,
מִפני שזה ספֵק מים שאוּבין למִקוה זה.
4
צִנוֹר שהיה מקלֵח למִקוה והמכתשת נתוּנה בצִדוֹ,
ספֵק מִן הצִנוֹר למִקוה ספֵק מִן המכתשת למִקוה הרי זה פסוּל,
מִפני שהפסוּל מוֹכיח.
ואִם יֵש במִקוה רוּבוֹ מים כשֵרים הרי זה כשֵר,
שזה ספֵק מים שאוּבין הוּא,
שהרי יֵש שם מִקוה כשֵר קבוּע.
5
כל המִקווֹת הנִמצאוֹת בארץ העמים פסוּלין,
שחזקתן שאוּבין.
וכל המִקווֹת הנִמצאוֹת בארץ ישראֵל במדינוֹת לִפנים מִן המפתֵח בחזקת פסוּלין,
שאנשי המדינה מכבסין בהן וּמטילין לתוֹכן מים שאוּבין תמיד.
וכל המִקווֹת הנִמצאוֹת בארץ ישראֵל חוּץ למפתֵח בחזקת טהרה,
שחזקתן מִן הגשמים.
6
הטמֵא שירד לִטבֹל,
ספֵק טבל ספֵק לֹא טבל,
ואפִלוּ טבל,
ספֵק יֵש בוֹ ארבעים סאה ספֵק שאין בוֹ; שני מִקווֹת,
אחד יֵש בוֹ ארבעים סאה ואחד אין בוֹ,
וטבל באחד מֵהן ואין ידוּע באי זה מֵהן טבל ספֵקוֹ טמֵא,
לפי שהטמֵא בחזקתוֹ עד שיִוּדע שטבל כראוּי.
:וכֵן מִקוה שנִמדד ונִמצא חסֵר,
בין שהיה המִקוה בִרשוּת הרבים בין שהיה בִרשוּת היחיד כל הטהרוֹת שנעשוּ על גביו למפרֵע טמֵאוֹת,
עד שיִוּדע זמן שנִמדד בוֹ והיה שלֵם.
:במה דברים אמוּרים? בשהיתה הטבילה מִטוּמאה חמוּרה.
אבל אִם טבל מִטוּמאה קלה,
כגוֹן שאכל אכלים טמֵאים אוֹ שתה משקין טמֵאין,
אוֹ בא רֹאשוֹ ורוּבוֹ במים שאוּבין,
אוֹ נפלוּ על רֹאשוֹ ועל רוּבוֹ שלֹשת לוּגין מים שאוּבין,
הוֹאיל ועִקר דברים אֵלוּ מִדִבריהם הרי ספֵקוֹ טהוֹר,
כמוֹ שבֵארנוּ; ואף על פי שנִסתפֵק לוֹ אִם טבל אוֹ לֹא טבל אוֹ שנִמצא המִקוה חסֵר לאחר זמן וכיוֹצֵא בִספֵקוֹת אֵלוּ הרי זה טהוֹר.
7
שני מִקווֹת,
אחד כשֵר ואחד פסוּל,
וטבל באחד מֵהן מִטוּמאה חמוּרה ועשה טהרוֹת הרי אֵלוּ תלוּיוֹת.
טבל בשֵני ועשה טהרוֹת הרִאשוֹנוֹת תלוּיוֹת כשהיוּ,
והשניוֹת טהוֹרוֹת.
ואִם נגעוּ אֵלוּ באֵלוּ רִאשוֹנוֹת תלוּיוֹת וּשניוֹת ישרפוּ.
וכֵן אִם נִטמא באמצע טוּמאה קלה שבֵארנוּ,
וטבל בשֵני ועשה טהרוֹת.
:אבל אִם טבל באחד מֵהן מִטוּמאה קלה ועשה טהרוֹת,
ונִטמא טוּמאה חמוּרה וטבל בשֵני ועשה טהרוֹת הרִאשוֹנוֹת טהוֹרוֹת,
והשניוֹת תלוּיוֹת.
ואִם נגעוּ אֵלוּ באֵלוּ רִאשוֹנוֹת ישרפוּ,
והשניוֹת תלוּיוֹת כשהיוּ.
:היה באחד מֵהן ארבעים סאה ואחד כוּלוֹ שאוּב,
וטבלוּ בהן שנים,
אחד מִטוּמאה חמוּרה ואחד מִטוּמאה קלה,
ועשוּ טהרוֹת הטוֹבֵל מִטוּמאה חמוּרה טהרוֹתיו תלוּיוֹת,
והטוֹבֵל מִן הקלה טהרוֹתיו טהוֹרוֹת.
:היה אחד טמֵא וירד לִטבֹל והשֵני ירד להקֵר זה שירד לִטבֹל באחד מֵהן טהרוֹתיו תלוּיוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ,
וזה שירד להקֵר טהוֹר כשהיה,
שזה ספֵק מים שאוּבים הוּא שמא בשאוּב טבל כשהֵקֵר ונִתטמֵא.
8
שני מִקווֹת של עשרים עשרים סאה,
אחד שאוּב ואחד כשֵר,
הֵקֵר באחד מֵהן ועשה טהרוֹת הרי אֵלוּ טהוֹרוֹת; הֵקֵר בשֵני ועשה טהרוֹת הרי אֵלוּ ישרפוּ,
שהרי ודאי בא רֹאשוֹ ורוּבוֹ במים שאוּבין,
כמוֹ שבֵארנוּ.