1
שֵש מעלוֹת במִקווֹת זוֹ למעלה מִזוֹ.
הרִאשוֹן: מי גבאים וּמי בוֹרוֹת שיחין וּמערוֹת וכיוֹצֵא בהן מִמים המכוּנסין בקרקע,
אף על פי שהֵן שאוּבין ואף על פי שאין בהן ארבעים סאה,
הוֹאיל ואינן מִתטמאין אלא לרצוֹן,
כמוֹ שבֵארנוּ הרי הֵן בחזקת טהוֹרים,
וּכשֵרים לעשוֹת מֵהן עִסה הטבוּלה לחלה ולִטֹל מֵהן לידים,
והוּא שיִטֹל מֵהן בִכלי,
כמוֹ שיִתבאֵר.
2
למעלה מֵהן:
מי תמצית שלֹא פסקוּ,
אלא עדין הגשמים יוֹרדים וההרים בִצים,
והֵן נִמשכין ונִקוים,
ואינן שאוּבין,
אבל אין בהן ארבעים סאה הרי הֵן כשֵרים לִתרוּמה,
ולִטֹל מֵהן לידים,
וּמטבילין בהן את המים שנִטמאוּ.
:פסקוּ הגשמים ולֹא פסקוּ ההרים מִלהזחיל עדין הֵן מי תמצית.
פסקוּ ההרים ואינן בִצים הרי אֵלוּ כמי גבאים.
3
החוֹפֵר בצד הים וּבצד הנהר וּבִמקוֹם הבִצים הרי הֵן כמי תמצית שלֹא פסקוּ.
4
החוֹפֵר בצד המעין:
כל זמן שהֵן באים מֵחמת המעין,
אף על פי שפוֹסקין וחוֹזרין וּמוֹשכין הרי הֵן כמי מעין; פסקוּ מִלִהיוֹת מוֹשכים הרי הֵן כמי גבאים.
5
למעלה מֵהן:
מִקוה שיֵש בוֹ ארבעים סאה מים שאינן שאוּבין,
שבוֹ טוֹבֵל כל אדם טמֵא חוּץ מִן הזב הזכר,
וּבוֹ מטבילין את כל הכֵלים הטמֵאים,
ואת הידים שמטבילין אוֹתן לקֹדש,
כמוֹ שבֵארנוּ.
6
למעלה מִזה:
המעין שמימיו מעוּטין והִרבוּ עליו מים שאוּבין שוה למִקוה,
שאין מטהרין במים הנִמשכין מִמנוּ,
אלא במים הנִקוים ועוֹמדין באשבֹרן; ושוה למעין,
שהוּא מטהֵר בכל שהוּא,
שהמעין אין למימיו שִעוּר,
אפִלוּ כל שהֵן מטהרין.
7
למעלה מִזה:
המעין שלֹא נִתערֵב בוֹ מים שאוּבין,
אבל מימיו מוּכין,
כגוֹן שהיוּ מימיו מרין אוֹ מלוּחין,
שהרי הוּא מטהֵר בזוֹחלין,
והֵן המים הנִגררין ונִמשכין מִן המעין.
8
למעלה מִזה:
המעין שמימיו מים חיים,
שבהן בִלבד טוֹבלים הזבים הזכרים,
וּמֵהן לוֹקחים לטהרת המצֹרע וּלקדֵש מי חטאת.
:מה בין מעין למִקוה? המִקוה אינוֹ מטהֵר אלא בארבעים סאה,
והמעין מטהֵר בכל שהוּא; המִקוה אינוֹ מטהֵר אלא באשבֹרן,
אבל המים הנִזחלין מִמנוּ אינן מטהרין,
והמעין מטהֵר בזוֹחלין; המִקוה לֹא תעלה בוֹ טבילה לזבים,
והמעין אִם היוּ מימיו מים חיים הזב טוֹבֵל בהם.
9
מעין שהיוּ מימיו יוֹצאין ונִמשכין לתוֹך השֹקת,
ואחר כך יוֹצאין מִן השֹקת ונִזחלין הרי כל המים שבשֹקת ושחוּץ לשֹקת פסוּלין.
היוּ מִקצת המים נִמשכין על שפת השֹקת אפִלוּ כל שהוּא הרי המים שחוּץ לשֹקת כשֵרים,
שהמעין מטהֵר בכל שהוּא.
:היוּ מימיו נִמשכין לתוֹך ברֵכה שהיא מלֵאה מים ונִקוים שם הרי אוֹתה הברֵכה כמִקוה.
היה יוֹצֵא חוּץ לברֵכה הרי זה פסוּל לזבים ולִמצֹרעים וּלקדֵש מי חטאת,
עד שיֵדע שיצאוּ כל מי המִקוה שהיוּ בתוֹך הברֵכה.
10
מעין שהיוּ מימיו נִמשכין על גבי הכֵלים שאין להן בית קִבוּל,
כגוֹן שוּלחן וספסל וכיוֹצֵא בהן הרי זה כמִקוה,
וּבִלבד שלֹא יטבֹל על גבי הכֵלים.
11
מעין שהיוּ אמוֹת קטנוֹת נִמשכוֹת מִמנוּ,
ורִבה עליהן מים שאוּבין לתוֹך המעין עד שגברוּ המים שבאמוֹת ושטפוּ הרי הֵן כמעין לכל דבר.
היוּ מימי המעין עוֹמדין ואינן נִמשכין,
ורִבה עליו מים עד שמשכוּ מִמנוּ אמת המים הרי המים שמשכוּ שוין למִקוה לטהֵר באשבֹרן בִלבד,
ושוין למעין לטהֵר בכל שהוּא.
12
כל הימים מטהרין בזוֹחלין,
וּפסוּלין לזבים ולִמצֹרעים וּלקדֵש מֵהן מי חטאת.
13
המים הזוֹחלין מִן המעין הרי הֵן כמעין לכל דבר; והמנטפין מִן המעין,
אף על פי שהֵן טוֹרדין הרי הֵן כמִקוה,
ואין מטהרין אלא בארבעים סאה עוֹמדין,
וּפסוּלין לזבים ולִמצֹרעין וּלקדֵש מֵהן מי חטאת.
:היוּ הזוֹחלין מִן המעין מִתערבין עִם הנוֹטפין מִמנוּ:
אִם רבוּ הזוֹחלין על הנוֹטפין הרי הכֹל כמעין לכל דבר; ואִם רבוּ הנוֹטפים על הזוֹחלים,
וכֵן אִם רבוּ מי גשמים על מי הנהר אינן מטהרין בזוֹחלים אלא באשבֹרן.
לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוֹצֵא בוֹ באוֹתוֹ הנהר המעֹרב,
עד שיִקווּ המים ויטבֹל בהן.
14
נוֹטפין שעשין זוֹחלין,
כגוֹן שסמך למקוֹם המנטֵף טבלה של חרש חלקה והרי המים נִזחלין ויוֹרדין עליה הרי אֵלוּ כשֵרים.
וכל דבר שמקבֵל טוּמאה,
ואפִלוּ מִדִברי סוֹפרים אין מזחילין בוֹ.
15
זוֹחלין שקִלחן בעלי אגוֹז כשֵרים כשהיוּ,
שאין עלי האגוֹז הלח שהוּא צוֹבֵע חשוּב ככֵלים.
16
מי גשמים הבאין מִן המִדרוֹן והרי הֵן נִזחלין ויוֹרדין,
אף על פי שיֵש מִתחִלתן ועד סוֹפן ארבעים סאה אין מטבילין בהן כשהֵן נִזחלין,
עד שיִקווּ וינוּחוּ באשבֹרן ארבעים סאה.
הרי שהִקיף כֵלים ועשה מֵהן מחִצוֹת עד שנִתקבֵץ ביניהן ארבעים סאה מִמים הנִזחלין מִן הגשמים הרי זה טוֹבֵל בהן.
וכֵלים שעשה מֵהן הגדֵר לֹא עלתה להן טבילה.
17
גל שנִתלש מִן הים ונפל על האדם אוֹ על הכֵלים,
אִם יֵש בוֹ ארבעים סאה הרי אֵלוּ טהוֹרים לחוּלין,
שאין הטוֹבֵל לחוּלין צריך כוּנה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת שאר אבוֹת הטוּמאוֹת.
ואִם נִתכוֵּן,
והיה יוֹשֵב וּמצפה עד שיִפֹל הגל עלתה לוֹ טבילה לדבר שנִתכוֵּן לוֹ.
18
אין מטבילין בגל שהוּא באויר קֹדם שיִפֹל על הארץ אף על פי שיֵש בוֹ ארבעים סאה,
לפי שאין מטבילין בזוֹחלין,
קל וחֹמר באויר.
היוּ שני ראשי הגל נוֹגעין בארץ מטבילין בוֹ,
ואין מטבילין בכִפה שלוֹ,
מִפני שהוּא באויר.