1
כל המעֹרב למִקוה הרי הוּא כמִקוה וּמטבילין בוֹ.
גוּמוֹת הסמוּכוֹת לפי המִקוה וּמקוֹם רגלי פרסוֹת בהֵמה שהיוּ בהן מים,
אִם היוּ מעֹרבין עִם מי מִקוה כִשפוֹפרת הנוֹד מטבילין בהן.
2
חדרי המערה וסִדקי המערה מטבילין בהן אף על פי שאין המים שבהן מעֹרבין עִם מי המִקוה אלא בכל שהוּא.
3
מחט שהיתה נתוּנה על מעלוֹת המִקוה,
והיה מוֹליך וּמֵביא במים,
כיון שעבר עליה הגל טהוֹרה.
4
עוּקה שבתוֹך המִקוה:
אִם היתה הקרקע המבדלת בין העוּקה וּבין המִקוה בריאה ויכוֹלה להעמיד את עצמה אין מטבילין במים שבעוּקה עד שיִהיוּ מעֹרבין עִם המִקוה בכִשפוֹפרת הנוֹד; ואִם אינה יכוֹלה להעמיד את עצמה,
אפִלוּ אינן מעֹרבין אלא בכל שהוּא מטבילין בה.
5
כֹתל שבין שני מִקווֹת שנִסדק לשתי מִצטרפין,
ואִם היה בִשניהן ארבעים סאה מטביל בכל אחת מֵהן.
ואִם נִסדק לעֵרב אין מִצטרפין עד שיִהיה במקוֹם אחד כִשפוֹפרת הנוֹד.
נִפרץ הכֹתל מִלמעלה,
אִם נִתערבוּ המים למעלה מִן הכֹתל כִקלִפת השוּם על רֹחב שפוֹפרת הנוֹד מִצטרפין.
6
כמה הוּא שִעוּר הנקב שהוּא כִשפוֹפרת הנוֹד? כרֹחב שתי אצבעוֹת בינוֹניוֹת של כל אדם וחוֹזרוֹת בוֹ.
ואינן בגוּדל,
אלא שתי אצבעוֹת רִאשוֹנוֹת מִן הארבע שבפס היד.
:כל שיעמֹד בִשפוֹפרת הנוֹד ממעֵט,
ואפִלוּ דברים שהֵן מִבריתוֹ של מים.
ספֵק יֵש בנקב כִשפוֹפרת הנוֹד ספֵק שאין בוֹ אין מִצטרפין,
מִפני שעִקר הטבילה מִן התוֹרה,
וכל שעִקרוֹ מִן התוֹרה,
אף על פי ששִעוּרוֹ הלכה ספֵק שִעוּרוֹ להחמיר.
7
מטהרין את המִקווֹת העליוֹן מִן התחתוֹן והרחוֹק מִן הקרוֹב.
כיצד? מביאין סילוֹן של חרש אוֹ של אבר וכיוֹצֵא בהן,
שאין הסילוֹנוֹת פוֹסלין את המִקוה,
וּמניח את ידיו תחתיו עד שיִהיה מִתמלֵא מים,
וּמוֹשכוֹ וּמשיקוֹ עד שיִתערֵב המים שבסילוֹן עִם מי המִקוה האחֵר,
אפִלוּ כשעוֹרה דיוֹ,
והרי שני המִקווֹת שהסילוֹן ביניהן כמִקוה אחד.
8
שלֹש גוּמוֹת שבנחל,
התחתוֹנה והעליוֹנה של עשרים עשרים סאה והאמצעית של ארבעים,
ושטף של גשמים עוֹבֵר בתוֹך הנחל,
אף על פי שהוּא נִכנס לתוֹכן ויוֹצֵא מִתוֹכן אין זה עֵרוּב,
ואין מטבילין אלא באמצעית,
שאין המים הנִזחלין מערבין אלא אִם כֵן עמדוּ.
9
טיט רך שהפרה שוֹחה ושוֹתה מִמנוּ הרי זה נִמדד עִם המִקוה; היה עבה עד שאין הפרה שוֹחה ושוֹתה מִמנוּ אינוֹ נִמדד.
10
מִקוה שיֵש בוֹ ארבעים סאה מים וטיט מטבילין בטיט וּבמים.
באי זה טיט מטבילין? בטיט זה הרך שהמים צפין על גביו.
:היוּ המים מִצד אחד והטיט הרך מִצד אחֵר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט.
11
כל שתחִלת בריתוֹ מִן המים,
כגוֹן יחבוּשין אדוּמים מטבילין בוֹ.
וּמטבילין בעינוֹ של דג.
12
מִקוה שיֵש בוֹ ארבעים סאה מכוּוּנוֹת,
וירדוּ שנים וטבלוּ זה אחר זה,
אף על פי שרגליו של רִאשוֹן נוֹגעוֹת במים הרִאשוֹן טהוֹר והשֵני בטוּמאתוֹ,
שהרי חסרוּ המים מֵארבעים סאה.
:הִטביל בוֹ תחִלה סגוֹס עבה וכיוֹצֵא בוֹ והִגביהוֹ,
אִם היה מִקצת הסגוֹס נוֹגעוֹת במים הרי הטוֹבֵל באחרוֹנה טהוֹר,
שהרי המים כוּלן מעֹרבין.
:הִטביל בוֹ את המִטה וכיוֹצֵא בה,
אף על פי שדחק רגלי המִטה בטיט עבה שבקרקע המִקוה עד שצפוּ המים עליה מִלמעלה הרי זוֹ טהוֹרה,
שהרי לֹא נִטבעוּ בטיט עד שטבלוּ במים תחִלה.
:הִטביל בוֹ יוֹרה גדוֹלה הרי זוֹ טמֵאה כשהיתה,
מִפני שהמים נִתזין ויוֹצאין חוּץ למִקוה ונִמצא חסֵר מֵארבעים.
כיצד יעשה? מוֹרידה דרך פיה,
והוֹפכה במִקוה וּמטבילה,
וּמעלה אוֹתה דרך שוּליה,
כדי שלֹא יהיוּ המים שבתוֹכה שאוּבין ויחזרוּ למִקוה ויפסלוּ אוֹתוֹ.
13
מִקוה שמימיו מרוּדדים כוֹבֵש אפִלוּ חבילי קש וחבילי קנים בתוֹך המים וּמִן הצדדין עד שיֵערמוּ המים למעלה,
ויוֹרֵד וטוֹבֵל לתוֹכן.