1
כל הכֵלים המקבלין שהלכוּ המים עליהן אוֹ שנפלוּ מִתוֹכן הרי אֵלוּ שאוּבין וּפוֹסלין את המִקוה,
והוּא שיֵעשוּ לקבלה.
אפִלוּ היוּ כֵלים שאין מקבלין טוּמאה,
כגוֹן כלי אבנים וּכלי אדמה הרי אֵלוּ פוֹסלין.
2
כל כלי שלֹא נעשה לקבלה,
אף על פי שהוּא מקבֵל אינוֹ פוֹסֵל את המִקוה,
כגוֹן הסילוֹנוֹת שהמים נִמשכין בהן,
אף על פי שהֵן רחבים באמצע וּמקבלין אין פוֹסלין את המִקוה,
בין שהיוּ של מתכת אוֹ של חרש.
3
השֹקת שבסלע אינה פוֹסלת את המִקוה,
לפי שאינה כלי.
אבל כלי שחִברוֹ בסלע פוֹסֵל את המִקוה,
אף על פי שחִברוֹ בסיד.
נִקבה מִלמטה אוֹ מִן הצד כִשפוֹפרת הנוֹד כשֵרה,
ואינה פוֹסלת את המִקוה.
4
הלוֹקֵח כלי גדוֹל,
כגוֹן חבית גדוֹלה אוֹ ערֵבה גדוֹלה,
וּנקבוֹ נקב המטהֵר אוֹתוֹ,
וּקבעוֹ בארץ ועשהוּ מִקוה הרי זה כשֵר.
וכֵן אִם פקק את הנקב בסיד וּבבִנין אינוֹ פוֹסֵל,
והמים הנִקוים בתוֹכוֹ מִקוה כשֵר.
סתם את הנקב בסיד וּבִגבסים עדין הוּא פוֹסֵל את המִקוה,
עד שיִקבענוּ בארץ אוֹ יבנה.
ואִם הוֹליכוֹ על גב הארץ ועל גב הסיד וּמֵרח בטיט מִן הצדדין הרי זה כשֵר.
5
המניח טבלה תחת הצִנוֹר,
והרי המים נִמשכין על הטבלה ויוֹרדין למִקוה:
אִם היה לטבלה דֹפן הרי זוֹ פוֹסלת את המִקוה; ואִם לאו אינה פוֹסלת.
זקפה תחת הצִנוֹר כדי להדיחה אף על פי שיֵש לה דֹפן אינה פוֹסלת,
שהרי לֹא עשיה לקבֵל.
6
החוֹטֵט בצִנוֹר מקוֹם לקבֵל בוֹ הצרוֹרוֹת המִתגלגלין במים כדי שלֹא יֵרדוּ עִם המים:
אִם היה הצִנוֹר של עֵץ וחפר בוֹ כל שהוּא פוֹסֵל את המִקוה,
שהרי כל המים יוֹרדין וּבאים מִתוֹך כלי שנעשה לקבלה,
ואפִלוּ קבעוֹ אחר שחקק בוֹ,
הוֹאיל והיה עליו תוֹרת כלי כשהיה תלוּש.
אבל אִם קבעוֹ בקרקע ואחר כך חקק בוֹ בית קִבוּל אינוֹ פוֹסֵל.
ואִם היה צִנוֹר של חרש אינוֹ פוֹסֵל עד שיִהיה בחקק כדי לקבֵל רביעית.
:אף על פי שנִתמלֵא המקוֹם החקוּק שבצִנוֹר צרוֹרוֹת המִתחלחלים בתוֹכוֹ הרי הוּא בִפסוּלוֹ ואינוֹ כסתוּם.
ירד לתוֹך המקוֹם שחקק עפר,
וּסתמוֹ ונִגבס הרי זה כשֵר.
7
הספוֹג והדלי שהיוּ בהן שלֹשת לוּגין מים ונפלוּ למִקוה לֹא פסלוּהוּ,
שלֹא אמרוּ אלא שלֹשת לוּגין שנפלוּ,
לֹא כלי שנפל וּבוֹ מים שאוּבין.
8
השִדה והתֵבה שבים אין מטבילין בהן,
אלא אִם כֵן היוּ נקוּבים כִשפוֹפרת הנוֹד.
ואִם היוּ שק אוֹ קוּפה מטבילין בהן.
וכֵן המניח שק אוֹ קוּפה תחת הצִנוֹר אין המים הנִמשכין מֵהן פוֹסלין את המִקוה.
9
גִסטרא טמֵאה שהיא בתוֹך המִקוה וּשפתה למעלה מִן המים,
והִטביל בה הכֵלים טהרוּ מִטוּמאתן.
אבל כשיגביה אוֹתם מִן המים עד שהֵן באויר הגִסטרה מִתטמֵא המים שעל גבן מֵאויר הגִסטרה,
וחוֹזֵר וּמטמֵא אוֹתן.
:וכֵן מעין שהוּא יוֹצֵא מִתחת התנוּר הטמֵא,
וירד וטבל לתוֹכוֹ הוּא טהוֹר וידיו טמֵאוֹת מֵאויר התנוּר,
אלא אִם כֵן היוּ המים למעלה מִן התנוּר ברוּם ידיו,
שנִמצא כשטבל ידיו למעלה מִן התנוּר,
שאין כלי חרש מִתטהרין במִקוה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
10
חבית מלֵאה מים שנפלה לים,
אפִלוּ לים הגדוֹל הטוֹבֵל שם לֹא עלתה לוֹ טבילה,
אי אפשר לִשלֹשת לוּגין שלֹא יהיוּ במקוֹם אחד.
וכִכר של תרוּמה שנפל לשם נִטמא במים השאוּבין,
שהרי המים עוֹמדין שם.
אבל הנהרוֹת וכיוֹצֵא בהן,
הוֹאיל והֵם נִמשכין הרי זה טוֹבֵל שם.
11
מים שאוּבין שהיוּ בצד המִקוה,
אף על פי שהמים נוֹגעין במי המִקוה לֹא פסלוּהוּ,
מִפני שהֵן כמִקוה סמוּך למִקוה.
היוּ השאוּבין באמצע פוֹסלין את המִקוה.
12
שתי ברֵכוֹת זוֹ למעלה מִזוֹ וכֹתל ביניהן,
והעליוֹנה מים כשֵרים והתחתוֹנה מלֵאה שאוּבין,
ונקב בכֹתל שבין העליוֹנה לתחתוֹנה,
אִם יֵש כנגד הנקב שלֹשת לוּגין מים שאוּבין נִפסלה העליוֹנה,
מִפני שהנקב כאִלוּ הוּא באמצע העליוֹנה ואינוֹ בצִדה.
13
כמה יהיה בנקב ויהיה בוֹ שלֹשת לוּגין? הכֹל לפי הברֵכה:
אִם היתה הברֵכה התחתוֹנה ארבעים סאה צריך שיִהיה הנקב אחד מִשלֹש מֵאוֹת ועשרים לברֵכה; היתה עשרים סאה צריך לִהיוֹת הנקב אחד מִמֵאה ושִשים לברֵכה.
וצֵא וחשֵב לפי חשבוֹן זה,
שהסאה שֵשת קבין והקב ארבעת לוּגין.
14
שלֹשה מִקווֹת זה בצד זה,
בכל אחד מֵהן עשרים סאה מכוּוּנוֹת,
ואחד מֵהן שאוּב מִן הצד,
וירדוּ שלֹשה וטבלוּ בִשלשתן,
ונערמוּ מים מִכוּלן ונִתערבוּ מִלמעלה המִקווֹת כשֵרים והטוֹבלין טהוֹרים,
שהרי נעשה הכֹל שִשים סאה,
מֵהן ארבעים כשֵרים זה בצד זה,
ואין המים השאוּבין פוֹסלין מִקוה שיֵש בוֹ ארבעים סאה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:היה השאוּב באמצע,
וירדוּ וטבלוּ בהן,
ונערמוּ המים ונִתערבוּ המִקווֹת הרי המִקווֹת כשהיוּ והטוֹבלים טמֵאים כשהיוּ,
שהרי לֹא נִתערבוּ ארבעים סאה הכשֵרים,
לפי שאינן זה בצד זה,
שהשאוּב מבדיל ביניהן.