1
ואֵלוּ חוֹצצין בכֵלים:
הזפת והחֵמר וכיוֹצֵא בהן.
הזפת שבכוֹס ושבצלוֹחית מִתוֹכן חוֹצצין,
וּמֵאחוֹריהן אינן חוֹצצין.
במה דברים אמוּרים? מִבית האוּמן.
אבל מִבעל הבית בין מִתוֹכן בין מֵאחוֹריהן חוֹצצין.
:הזפת שבתמחוּי ושבקערה בין מִתוֹכן בין מֵאחוֹריהן,
בין מִבעל הבית בין מִבית האוּמן,
חוֹצצין.
2
המֹר והקוֹמוֹס בין בכוֹס וּצלוֹחית בין בתמחוּי וּקערה,
בין מִבעל הבית בין מִבית האוּמן,
בין מִתוֹכן בין מֵאחוֹריהן,
חוֹצצין.:היה זפת אוֹ חֵמר וכיוֹצֵא בהן על הטבלה ועל השוּלחן ועל הדרגש:
אִם היוּ נקיים חוֹצצין,
מִפני שהוּא מקפיד עליהן; ועל הבלוּסין אינן חוֹצצין,
מִפני שאינוֹ מקפיד עליהן.
3
היוּ על מִטוֹת בעל הבית חוֹצצין; ועל של עני אינן חוֹצצין.
על אִכוּף בעל הבית חוֹצֵץ; ועל זקקים אינוֹ חוֹצֵץ.
על המרדעת מִשני צדדין חוֹצֵץ.
4
היה זפת אוֹ חֵמר וכיוֹצֵא בהן על בִגדי תלמידי חכמים אפִלוּ מִצד אחד חוֹצֵץ,
מִפני שהֵן מקפידין על מלבוּשן לִהיוֹת נקי.
על בִגדי עמי הארץ:
מִשני צדדין חוֹצֵץ; מִצד אחד אינוֹ חוֹצֵץ.
5
היוּ על המִטפחוֹת של זפתין ושל יוֹצרין ושל מפסלי אילנוֹת אינן חוֹצצין.
6
טבח שהיה דם על בִגדוֹ אינוֹ חוֹצֵץ,
מִפני שאינוֹ מקפיד.
7
מוֹכֵר רבב שהיה רבב על בִגדוֹ אינוֹ חוֹצֵץ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
היה הטבח מוֹכֵר רבב,
והיה על בִגדוֹ דם וּרבב הרי זה ספֵק אִם חוֹצֵץ,
מִפני שהֵן שנים מקפיד,
אוֹ אינוֹ חוֹצֵץ,
שהרי מלאכתוֹ היא ואינוֹ מקפיד.
8
היה הזפת אוֹ החֵמר וכיוֹצֵא בהן על הסנדל מִתוֹכוֹ:
מִלמעלה חוֹצֵץ; וּמִלמטה אינוֹ חוֹצֵץ.
על הספסל:
מִלמעלה אוֹ מִן הצדדין חוֹצֵץ; מִלמטה אינוֹ חוֹצֵץ.
9
לִכלוּכי צֵאה שבכִסֵא ושבקתדרה המכוּבשין בין מִתוֹכן בין מֵאחוֹריהן,
בין מִלמטה בין מִן הצדדין אינן חוֹצצין,
מִפני שהמים מעבירין אוֹתן.
אבל לִכלוּכי שמרים שבכוֹס ושבצלוֹחית,
והמוֹך שבשיר ושבזוּג,
והטיט והבצֵק שעל יד הקרדֹם ושעל יד המגרֵפה חוֹצצין.
10
דבר ברוּר הוּא שכל מקוֹם שאמרנוּ בזפת וּבחֵמר וכיוֹצֵא בהן שאינן חוֹצצין בכֵלים מִפני שאינוֹ מקפיד הוּא.
לפיכך, אִם היה רֹב הכלי חפוּי בזפת אוֹ בחֵמר וכיוֹצֵא בהן לֹא עלתה לוֹ טבילה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ואף על פי שאינוֹ מקפיד.
ואין בדבר זה הפרֵש בִכלי מִן הכֵלים,
אלא כל הכֵלים שוין בדבר זה.
11
כל ידוֹת הכֵלים שהֵן חלוּלין שהִכניסן שלֹא כדרכן,
אוֹ שהִכניסן כדרכן ולֹא מֵרקן,
אוֹ שהיוּ של מתכת ונִשברוּ לֹא עלתה להן טבילה.
12
כלי שהפך פיו למטה והִטבילוֹ כאִלוּ לֹא טבל,
מִפני שאין המים נִכנסין בכוּלוֹ.
היה בוֹ מקוֹם שאין המים נִכנסין בוֹ עד שיטנוּ לֹא עלתה לוֹ טבילה עד שיטנוּ על צִדוֹ.
13
כלי שהוּא צר מִכאן וּמִכאן ורחב מִן האמצע אינוֹ טהוֹר עד שיטנוּ על צִדוֹ.
14
צלוֹחית שפיה שוֹקֵע אינה טהוֹרה עד שיטנה על צִדה.
15
קלמרין אינה טהוֹרה עד שיִקבנה מִצִדה,
כדי שיִכנסוּ המים לעקמוּמיוּת שבה.
16
בהֵמה שהיה השיר שעליה רפוּי,
ונִטמא מטבילין אוֹתוֹ בִמקוֹמוֹ.
17
ולֹא יטביל את הקוּמקוּם בפחמין שבוֹ,
אלא אִם כֵן שִפשֵף.
18
כלי שהוּא מלֵא משקין והִטבילוֹ כאִלוּ לֹא טבל.
היה מלֵא מים והִטבילוֹ הרי המים והכלי טהוֹרין כאחת,
מִפני שהמים יֵש להן טהרה במִקוה,
כמוֹ שבֵארנוּ בטוּמאת אכלין וּמשקין.
:היה הכלי מלֵא מי רגלים רוֹאין אוֹתוֹ כאִלוּ הֵן מים.
היה בוֹ מי חטאת:
אִם היה רֹב הכלי פנוּי,
כדי שיִרבוּ מי מִקוה על מי חטאת שבתוֹכוֹ הרי זה טהוֹר; ואִם לאו עדין הוּא בטוּמאתוֹ,
וּכאִלוּ הֵן שאר משקין שחוֹצצין בין גוּף הכלי וּבין מי המִקוה.
19
כלי שתוֹכוֹ טהוֹר וגבוֹ טמֵא,
והיה מלֵא יין לבן אוֹ חלב והִטבילוֹ הוֹלכין אחר הרֹב:
אִם היה רֹב הכלי פנוּי כדי שיִרבוּ המים בתוֹכוֹ טהוֹר,
מִפני שטוּמאתוֹ מִדִבריהם.
אבל אִם היה בוֹ יין אדֹם אוֹ שאר משקין לֹא עלתה לוֹ טבילה.
20
לגין שהוּא מלֵא מים טמֵאים,
ונתן על פיו טיט טוֹפֵח,
והיה הטיט שוֹקֵע במים,
והִטבילוֹ טהוֹר; ואִם היה טיט היוֵן וכיוֹצֵא בוֹ כאִלוּ לֹא טבל.
וכֵן טבעת שנתנה בִלבֵנה של טיט טוֹפֵח,
והִטבילה טהוֹרה; ואִם היה טיט יוֵן כאִלוּ לֹא טבלה.
21
אֵלוּ שאין צריכין שיבֹאוּ בהן המים:
סתם קִשרי בִגדי עניים,
ואִם הִקפיד עליהם חוֹצצין; וקִשרי בִגדי בעלי בתים סתמן חוֹצצין,
ואִם אינוֹ מקפיד על הקשרים אינן חוֹצצין; וקִשרי נימי הבגדים שנִתקשרוּ מֵאיליהן,
וחבט הסנדל,
והתפִלה של רֹאש בִזמן שהקציצה דבוּקה עִם הרצוּעה בבית הרצוּעה שבה וחזקה,
וּתפִלה של זרוֹע בִזמן שאינה עוֹלה ויוֹרדת,
ואזני החֵמת ואזני התוּרמֵל,
וכל כיוֹצֵא באֵלוּ מִקשרים וּתפרים שאינוֹ עתיד להתירן.
22
ואֵלוּ שהֵן צריכין שיבֹאוּ בהן המים:
הקשרים שבפִתחי החלוּק שהֵן עשוּיין בלוּלאוֹת,
וכֵן קִשרי לוּלאוֹת שבכתֵף,
ושפה של סדין צריך למתֵח,
וּתפִלה של רֹאש בִזמן שאינה קבוּעה ברצוּעה,
ושל זרוֹע בִזמן שהיא עוֹלה ויוֹרדת,
ושנץ של סנדל,
וקִשרי נימי הבגדים שקשר אוֹתן,
וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ מִמקוֹמוֹת שהוּא עתיד לגלוֹתן וּלמתחן.
:הסלין של גת ושל בד:
אִם היוּ חזקים צריך לחטֵט; ואִם היוּ רפין צריך לנעֵר.
הכר והכסת של עוֹר צריכין שיבֹאוּ בהן המים.
23
כסת עגוּלה,
והכדוּר, והאִמוּם,
והקמיע, והתפִלה אינן צריכין שיבֹאוּ המים לחללן.
זה הכלל:
כל שאין דרכוֹ להכניס וּלהוֹציא טוֹבֵל סתוּם.
24
המטביל בגדים כשהֵן מכוּבסין צריכין שיִכנסוּ בהן המים עד שיבעבעוּ.
הִטבילן נגוּבין עד שיבעבעוּ וינוּחוּ מִבִעבוּען.
25
כל ידוֹת הכֵלים שהֵן ארוּכין יתֵר מִצרכן ועתיד לקוּצן מטבילן עד מקוֹם המִדה.
כיצד? שלשלת דלי גדוֹל ארבעה טפחים; וקטן עשרה טפחים.
מטביל מִן השלשלת עד מִדה זוֹ בִלבד,
והשאר טהוֹר.
26
כלי טמֵא שנתן בתוֹכוֹ כֵלים אחֵרים והִטביל הכֹל עלתה להן טבילה,
אף על פי שפי הכלי צר ביוֹתֵר,
שהרי המים נִכנסין לוֹ,
וּמִתוֹך שעלתה הטבילה לכלי הגדוֹל עלתה טבילה לכֵלים שבתוֹכוֹ.
ואִם הִטהוּ על צִדוֹ והִטביל לֹא עלתה להן טבילה,
עד שיִהיה פיו רחב כִשפוֹפרת הנוֹד.
:וכֵן אִם היה הכלי טהוֹר ונתן לתוֹכוֹ כֵלים טמֵאים והִטבילן לֹא עלתה להן טבילה,
עד שיִהיה פיו רחב כִשפוֹפרת הנוֹד.
:במה דברים אמוּרים? לתרוּמה.
אבל לקֹדש אין מטבילין כֵלים לתוֹך כֵלים טהוֹרים כלל,
ואפִלוּ היוּ בסל אוֹ בקוּפה,
כמוֹ שבֵארנוּ.