1
אסוּר לִרחֹץ ביוֹם הכִפוּרים בין בחמין בין בצוֹנֵן,
בין כל גוּפוֹ בין אֵבר אחד,
אפִלוּ אצבע קטנה אסוּר להוֹשיטה במים.
והמלך והכלה רוֹחצין את פניהם:
כלה כדי שלֹא תִתגנה על בעלה,
והמלך כדי שיֵראה ביפיוֹ,
שנאמר: "מלך ביפיוֹ תחזינה עיניך" .
ועד כמה נִקרֵאת כלה? עד שלֹשים יוֹם.
2
מי שהיה מלוּכלך בצוֹאה אוֹ טיט רוֹחֵץ מקוֹם הטִנֹפת כדרכוֹ ואינוֹ חוֹשֵש.
וּמדיחה אִשה ידה אחת במים ונוֹתנת פת לִבנה.
והחוֹלה רוֹחֵץ כדרכוֹ,
ואף על פי שאינוֹ מסוּכן.
וכל חיבי טבילוֹת טוֹבלין כדרכן,
בין בתִשעה באב בין ביוֹם הכִפוּרים.
3
מי שראה קרי בזמן הזה ביוֹם הכִפוּרים:
אִם לח הוּא מקנֵח במפה ודיוֹ; ואִם יבֵש הוּא אוֹ שנִתלכלֵך רוֹחֵץ מקוֹמוֹת המלוּכלכין בִלבד וּמִתפלֵל,
ואסוּר לוֹ לִרחֹץ כל גוּפוֹ אוֹ לִטבֹל,
שאין הטוֹבֵל בזמן הזה טהוֹר,
מִפני טוּמאת מֵת; ואין הרחיצה מִקרי לתפִלה בזמן הזה אלא מִנהג,
ואין מִנהג לבטֵל דבר האסוּר אלא לאסֹר את המוּתר.
ולֹא אמרוּ שהרוֹאה קרי בלילי יוֹם הכִפוּרים טוֹבֵל אלא כשתִקנוּ טבילה לבעלי קריין,
וּכבר בֵארנוּ שבטלה תקנה זוֹ.
4
טיט שהוּא לח ביוֹתֵר כדי שיניח אדם ידוֹ עליו ותעלה בה לחלוּחית שאִם הִדביק אוֹתה לידוֹ האחרת תִדבק בה לחלוּחית אסוּר לישֵב עליו.
לֹא ימלֵא אדם כלי חרש מים ויצטנֵן בה,
שהמים נוֹזלים מִדפנוֹ.
אפִלוּ כלי מתכוֹת אסוּר,
שמא ינתזוּ מים על בשרוֹ.
וּמוּתר להִצטנֵן בפֵרוֹת.
5
לוֹקֵח אדם מִטפחת מֵערב יוֹם הכִפוּרים ושוֹרה אוֹתה במים וּמנגבה מעט וּמניחה תחת הבגדים,
וּלמחר מעבירה על פניו ואינוֹ חוֹשֵש,
ואף על פי שיֵש בה קֹר הרבֵה.
6
ההוֹלֵך להקביל פני רבוֹ אוֹ פני אביו אוֹ פני מי שהוּא גדוֹל מִמנוּ בחכמה אוֹ לִקרוֹת בבית המִדרש עוֹבֵר במים עד צוּארוֹ ואינוֹ חוֹשֵש,
ועוֹשה מִצוה שהלך לעשוֹתה וחוֹזֵר במים לִמקוֹמוֹ,
שאִם לֹא תתיר לוֹ לחזֹר,
אינוֹ הוֹלֵך,
ונִמצא נִכשל מִן המִצוה.
וכֵן ההוֹלֵך לִשמֹר פֵרוֹתיו עוֹבֵר במים עד צוּארוֹ ואינוֹ חוֹשֵש.
וּבִלבד שלֹא יוֹציאוּ ידיהם מִתחת שוּלי בִגדיהם כדרך שעוֹשין בחֹל.
7
אסוּר לִנעֹל מִנעל וסנדל אפִלוּ ברגלוֹ אחת.
וּמוּתר לצֵאת בסנדל של שעם ושל גֹמא וכיוֹצֵא בהן.
וכוֹרֵך אדם בגד על רגליו ויוֹצֵא בוֹ,
שהרי קֹשי הארץ מגיע לרגלוֹ וּמרגיש שהוּא יחֵף.
התינוֹקוֹת, אף על פי שהֵם מוּתרין באכילה וּשתיה וּרחיצה וסיכה מוֹנעין אוֹתן מִמִנעל וסנדל.
8
מוּתר לכל אדם לִנעֹל את הסנדל מֵחמת עקרב וכיוֹצֵא בה,
כדי שלֹא תִשכנוּ.
והחיה מוּתרת לִנעֹל את הסנדל מִשוּם צִנה כל שלֹשים יוֹם,
והחוֹלה כיוֹצֵא בה,
אף על פי שאין שם סכנה.
9
אסוּר לסוּך מִקצת גוּפוֹ ככל גוּפוֹ,
בין סיכה של תענוּג בין סיכה שאינה של תענוּג.
ואִם היה חוֹלה,
אף על פי שאין בוֹ סכנה,
אוֹ שיֵש לוֹ חטטין ברֹאשוֹ סך כדרכוֹ ואינוֹ חוֹשֵש.
10
יֵש מקוֹמוֹת שנהגוּ להדליק את הנֵר בלילי יוֹם הכִפוּרים,
כדי שתִהיה לוֹ בֹשת פנים מֵאִשתוֹ ולֹא יבֹא לידי תשמיש המִטה.
ויֵש מקוֹמוֹת שנהגוּ שלֹא להדליק,
שמא יראה אִשתוֹ ותִשא חֵן בעיניו ויבֹא לידי תשמיש.
ואִם חל יוֹם הכִפוּרים לִהיוֹת בשבת חיבין הכֹל להדליק בכל מקוֹם,
שהדלקת נֵר בשבת חוֹבה.
:בריך רחמנא דסיען