הִלכוֹת שביתת עשוֹר:
יֵש בִכללן ארבע מִצווֹת,
שתי מִצווֹת עשֵה וּשתי מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) לִשבֹת בוֹ מִמלאכה.
ב) שלֹא לעשוֹת בוֹ מלאכה.
ג) להִתענוֹת בוֹ.
ד) שלֹא לאכֹל ולִשתוֹת בוֹ.
:וּבֵאוּר כל המִצווֹת האֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצות עשֵה לִשבֹת מִמלאכה בעשוֹר לחֹדש השביעי,
שנאמר: "שבת שבתוֹן הוּא לכם" .
וכל העוֹשה בוֹ מלאכה בִטֵל מִצות עשֵה ועבר על לֹא תעשה,
שנאמר: "וּבעשוֹר וכו' כל מלאכה לֹא תעשוּ" .
וּמה הוּא חיב על עשית מלאכה ביוֹם זה? אִם עשה בִרצוֹנוֹ בזדוֹן חיב כרֵת,
ואִם עשה בִשגגה חיב קרבן חטאת קבוּעה.
2
כל מלאכה שחיבין על זדוֹנה בשבת סקילה חיבין על זדוֹנה בעשוֹר כרֵת.
וכל שחיבין עליו קרבן חטאת בשבת חיבין עליו קרבן חטאת ביוֹם הכִפוּרים.
וכל דבר שאסוּר לעשוֹתוֹ בשבת,
אף על פי שאינוֹ מלאכה אסוּר לעשוֹתוֹ ביוֹם הכִפוּרים,
ואִם עשהוּ מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת,
כדרך שמכין אוֹתוֹ על השבת.
וכל שאסוּר לטלטלוֹ בשבת אסוּר לטלטלוֹ ביוֹם הכִפוּרים.
וכל שאסוּר לאמרוֹ אוֹ לעשוֹתוֹ לכתחִלה בשבת כך אסוּר ביוֹם הכִפוּרים.
כללוֹ של דבר:
אין בין שבת ליוֹם הכִפוּרים בעִנינים אֵלוּ,
אלא שזדוֹן מלאכה בשבת בִסקילה,
וּביוֹם הכִפוּרים בכרֵת.
3
וּמוּתר לקנֵב את הירק ביוֹם הכִפוּרים מִן המִנחה ומעלה.
וּמה הוּא הקִנוּב? שיסיר את העלים המעוּפשוֹת ויקצֵץ השאר ויתקֵן אוֹתוֹ לאכילה.
וכֵן מפצעין באגוֹזין וּמפררין ברִמוֹנים מִן המִנחה ומעלה,
מִפני עגמת נפש.
ויוֹם הכִפוּרים שחל לִהיוֹת בשבת אסוּר בִקניבת ירק וּבִפציעת אגוֹזים וּבִפרירת רִמוֹנים כל היוֹם.
וּכבר נהגוּ העם בשִנער וּבמערב שלֹא יעשוּ אחד מִכל אֵלוּ ביוֹם הצוֹם,
אלא הרי הוּא כשבת לכֹל.
4
מִצות עשֵה אחרת יֵש ביוֹם הכִפוּרים,
והיא לִשבֹת בוֹ מֵאכילה וּשתיה,
שנאמר: "תענוּ את נפשֹתיכם" ; מִפי השמוּעה למדוּ:
עִנוּי שהוּא לנפש זה הצוֹם.
וכל הצם בוֹ קיֵם מִצות עשֵה,
וכל האוֹכֵל ושוֹתה בוֹ בִטֵל מִצות עשֵה ועבר על לֹא תעשה,
שנאמר: "כי כל הנפש אשר לֹא תעוּנה.
.. ונִכרתה" ; מֵאחר שענש הכתוּב כרֵת למי שלֹא נִתענה,
למדנוּ שמוּזהרין אנוּ בוֹ על אכילה וּשתיה.
וכל האוֹכֵל אוֹ השוֹתה בוֹ בשוֹגֵג חיב קרבן חטאת קבוּעה.
5
וכֵן למדוּ מִפי השמוּעה שאסוּר לִרחֹץ בוֹ אוֹ לסוּך אוֹ לִנעֹל את הסנדל אוֹ לִבעֹל,
וּמִצוה לִשבֹת מִכל אֵלוּ כדרך ששוֹבֵת מֵאכילה וּשתיה,
שנאמר: "שבת שבתוֹן" :
שבת לעִנין מלאכה,
ושבתוֹן לעִנינים אֵלוּ.
ואין חיבין כרֵת אוֹ קרבן אלא על אכילה וּשתיה בִלבד.
אבל אִם רחץ אוֹ סך אוֹ נעל אוֹ בעל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
6
כשֵם ששבוּת מלאכה בוֹ בין ביוֹם בין בלילה,
כך שבוּת של עִנוּי בין ביוֹם בין בלילה.
וצריך להוֹסיף מֵחֹל על קֹדש בִכניסתוֹ וּביציאתוֹ,
שנאמר: "ועִניתם את נפשֹתיכם בתִשעה לחֹדש בערב מֵערב.
.." , כלוֹמר: התחֵל לצוּם וּלהִתענוֹת מֵערב תִשעה סמוּך לעשירי.
וכֵן ביציאה,
שוֹהה בעִנוּיוֹ מעט מִלילי אחד עשר סמוּך לעשירי,
שנאמר: "מֵערב עד ערב תִשבתוּ שבתכם" .
7
נשים שאוֹכלוֹת ושוֹתוֹת עד שחשֵכה,
והֵן אינן יוֹדעוֹת שמִצוה להוֹסיף מֵחֹל על קֹדש אין ממחין בידן,
שלֹא יבֹאוּ לעשוֹת בזדוֹן,
שהרי אי אפשר שיִהיה שוֹטֵר בבית כל אחד ואחד להזהיר נשיו,
והנח להן שיִהיוּ שוֹגגין ואל יהיוּ מזידין.
וכֵן כל הדוֹמה לזה.