1
אף על פי שהוּתרה הוֹצאה ביוֹם טוֹב אפִלוּ שלֹא לצֹרך לֹא ישא משאוֹת גדוֹלוֹת כדרך שהוּא עוֹשה בחֹל,
אלא צריך לשנוֹת.
ואִם אי אפשר לשנוֹת מוּתר.
כיצד? המֵביא כדי יין מִמקוֹם למקוֹם לֹא יביאֵם בסל וּבקוּפה,
אבל מֵביא הוּא על כתֵפוֹ אוֹ לפניו.
המוֹליך את התבן לֹא יפשיל את הקוּפה לאחוֹריו,
אבל מוֹליכה בידוֹ.
2
וכֵן משאוֹת שדרכן לִשא אוֹתן במוֹט ישא אוֹתן על גבוֹ מֵאחוֹריו,
ושדרכן לִשא אוֹתן מֵאחוֹריו ישא אוֹתן על כתֵפוֹ,
ושדרכן להִנשֵא על הכתֵף ישא אוֹתן בידיו לפניו אוֹ יפרֹס עליהן בִגדוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה מִשִנוּי המשא.
ואִם אי אפשר לשנוֹת נוֹשֵא וּמֵביא כדרכוֹ.
במה דברים אמוּרים? בשנשא על האדם.
אבל על גבי בהֵמה לֹא יביא כלל,
שלֹא יעשה כדרך שהוּא עוֹשה בחֹל.
3
אין מנהיגין את הבהֵמה במקֵל,
ואין הסוּמה יוֹצֵא במקלוֹ,
ולֹא הרוֹעה בתוּרמֵלוֹ,
ואין יוֹצאין בכִסֵא אחר האיש ואחר האִשה,
שלֹא יעשה כדרך שהוּא עוֹשה בחֹל.
ואיש שהיוּ רבים צריכין לוֹ יוֹצאין בכִסֵא אחריו,
וּמוֹציאין אוֹתוֹ על הכתֵף,
אפִלוּ באפִריוֹן.
4
אין מוֹליכין את הסוּלם של שוֹבך מִשוֹבך לשוֹבך בִרשוּת הרבים,
שמא יֹאמרוּ:
לתקֵן גגוֹ הוּא מוֹליכוֹ.
אבל בִרשוּת היחיד מוֹליכוֹ; אף על פי שכל מקוֹם שאסרוּ חכמים מִפני מראית העין אפִלוּ בחדרי חדרים אסוּר,
כאן הִתירוּ מִפני שִמחת יוֹם טוֹב.
5
מי שהיוּ לוֹ פֵרוֹת על גגוֹ וצרך לפנוֹתם למקוֹם אחֵר לֹא יוֹשיטֵם מִגג לגג,
ואפִלוּ בגגין השוין,
ולֹא ישלשלֵם בחבל מִן החלוֹנוֹת,
ולֹא יוֹרידֵם בסוּלמוֹת,
שלֹא יעשה כדרך שהוּא עוֹשה בחֹל; אבל משילן אפִלוּ דרך ארוּבה מִמקוֹם למקוֹם באוֹתוֹ הגג.
שחט בהֵמה בשדה לֹא יביאנה לעיר במוֹט אוֹ במִטה,
אבל מביאה אֵברים אֵברים.
6
כל שנֵאוֹתין בוֹ אפִלוּ בחֹל,
אף על פי שאין נֵאוֹתין בוֹ ביוֹם טוֹב,
כגוֹן תפִלין מוּתר לשלחוֹ לחבֵרוֹ ביוֹם טוֹב.
ואין צריך לוֹמר דבר שנֵאוֹתין בוֹ ביוֹם טוֹב,
כגוֹן יינוֹת שמנים וּסלתוֹת,
שמוּתר לשלחן.
וכל דבר שאין נֵאוֹתין בוֹ בחֹל עד שיעשה בוֹ מלאכה שאסוּר לעשוֹתוֹ ביוֹם טוֹב אין משלחין אוֹתוֹ ביוֹם טוֹב.
7
כיצד? אין משלחין ביוֹם טוֹב תבוּאה,
לפי שאין נֵאוֹתין בה בחֹל אלא אִם כֵן טחן,
ואסוּר לִטחֹן ביוֹם טוֹב.
אבל משלחין קִטניוֹת,
מִפני שמבשלן ביוֹם טוֹב אוֹ קוֹלה אוֹתן ואוֹכלן.
וּמשלחין בהֵמה חיה ועוֹפוֹת אפִלוּ חיים,
מִפני שמוּתר לִשחֹט ביוֹם טוֹב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
כל דבר שמוּתר לשלחוֹ ביוֹם טוֹב כשישלחנוּ לחבֵרוֹ תשוּרה,
לֹא ישלחנוּ בשוּרה.
ואין שוּרה פחוּתה מִשלֹשה בני אדם.
כיצד? הרי ששִלח לחבֵרוֹ בהֵמוֹת אוֹ יינוֹת ביד שלֹשה ארבעה בני אדם כאחד זה אחר זה,
וכוּלן הוֹלכין בשוּרה אחת הרי זה אסוּר,
שלֹא יעשה כדרך שהוּא עוֹשה בחֹל.
שִלח שלֹשה מינין ביד שלֹשה בני אדם כאחד הרי זה מוּתר.
9
המערֵב עֵרוּבי תחוּמין ליוֹם טוֹב הרי בהמתוֹ וכֵליו וּפֵרוֹתיו כמוֹהוּ,
ואין מוֹליכין אוֹתן אלא בתוֹך אלפים אמה לכל רוּח שמִמקוֹם עֵרוּבוֹ.
10
חפצי הפקֵר הרי הֵן כרגלי מי שזכה בהן.
וחפצי הגוֹי קוֹנין שביתה בִמקוֹמם,
ויֵש להן אלפים אמה לכל רוּח מִמקוֹמן,
גזֵרה בעלים גוֹי מִשוּם בעלים ישראֵל.
פֵרוֹת שיצאוּ חוּץ לִתחוּמן וחזרוּ,
אפִלוּ במֵזיד לֹא הִפסידוּ את מקוֹמן,
מִפני שהֵן כאדם שיצא באֹנס וחזר באֹנס.
11
המוֹסֵר בהמתוֹ לִבנוֹ הרי היא כרגלי האב.
מסרה לרוֹעה,
ואפִלוּ נתנה לוֹ ביוֹם טוֹב הרי היא כרגלי הרוֹעה.
מסרה לִשני רוֹעים הרי היא כרגלי בעליה,
מִפני שלֹא קנה אחד מֵהן.
12
מי שזִמֵן אצלוֹ אוֹרחים ביוֹם טוֹב לֹא יוֹליכוּ בידם מנוֹת למקוֹם שאין בעל הסעוּדה יכוֹל לילֵך בוֹ,
שכל הסעוּדה כרגלי בעל הסעוּדה לֹא כרגלי האוֹרחים,
אלא אִם כֵן זִכה להן אחֵר במנוֹת אֵלוּ מֵערב יוֹם טוֹב.
13
וכֵן מי שהיוּ פֵרוֹתיו מוּפקדין בעיר אחרת ועֵרבוּ בני אוֹתה העיר לבֹא אצלוֹ לֹא יביאוּ לוֹ מִפֵרוֹתיו,
שפֵרוֹתיו כמוֹהוּ,
אף על פי שהֵן ביד אֵלוּ שעֵרבוּ.
במה דברים אמוּרים? בשיִחֵד להן קרן זוית.
אבל אִם לֹא יחֵד להן הרי הֵן כרגלי זה שהֵן מוּפקדין אצלוֹ.
14
בוֹר של יחיד כרגלי בעליו.
ושל אוֹתה העיר כרגלי אנשי אוֹתה העיר.
ושל עוֹלי בבל שהֵן מסוּרין לכֹל כרגלי הממלֵא,
שכל מי שמִלֵא מֵהן מוֹליכן למקוֹם שהוּא מהלֵך.
נהרוֹת המוֹשכין וּמעינוֹת הנוֹבעין כרגלי כל אדם.
ואִם היוּ באין מִחוּץ לתחוּם לתוֹך התחוּם ממלאין מֵהן בשבת ואין צריך לוֹמר ביוֹם טוֹב.
15
שוֹר של רעי כרגלי אנשי אוֹתה העיר.
ושוֹר של פטם כרגלי מי שלקחוֹ לשחטוֹ ביוֹם טוֹב,
מִפני שדעת בעליו למכרוֹ לאנשים אחֵרים חוּץ מֵאנשי אוֹתה העיר,
מִפני שהוּא מפוּטם,
והכֹל שוֹמעין שִמעוֹ וּבאין לקחתוֹ.
וכֵן אִם שחטוֹ בעליו ביוֹם טוֹב וּמכר בשרוֹ כל אחד ואחד מִן הלוֹקחים מוֹליך מנתוֹ למקוֹם שהוּא הוֹלֵך,
מִפני שדעת בעליו מֵערב יוֹם טוֹב כך הוּא,
שיִקחוּ מִמנוּ אנשי עירוֹת אחֵרוֹת.
נִמצא שוֹר זה כבוֹר של עוֹלי בבל שהוּא מסוּר לכֹל.
16
הגחלת כרגלי בעליה,
לֹא כרגלי שוֹאלה.
והשלהבת כרגלי מי שהיא בידוֹ.
לפיכך, המדליק נֵר אוֹ עֵץ מֵחבֵרוֹ מוֹליכוֹ לכל מקוֹם שהוּא הוֹלֵך.
17
השוֹאֵל כלי מֵחבֵרוֹ מֵערב יוֹם טוֹב,
אף על פי שלֹא נתנוֹ לוֹ אלא ביוֹם טוֹב הרי הוּא כרגלי השוֹאֵל.
שאלוֹ מִמנוּ ביוֹם טוֹב,
אף על פי שדרכוֹ תמיד לִשאֹל מִמנוּ כלי בכל יוֹם טוֹב הרי הוּא כרגלי המשאיל.
18
שנים ששאלוּ חלוּק אחד,
האחד שאלוֹ מִמנוּ שיִתנוֹ לוֹ שחרית,
והשֵני שאלוֹ מִמנוּ שיִתנוֹ לוֹ ערבית הרי כלי זה כרגלי שני השוֹאלים,
ואינן מוֹליכין אוֹתוֹ אלא למקוֹם ששניהן יכוֹלין להלֵך בוֹ.
19
כיצד? הרי שעֵרֵב הרִאשוֹן ברִחוּק אלף אמה מִמקוֹם החלוּק למִזרח,
ועֵרֵב השֵני ברִחוּק חמֵש מֵאוֹת אמה מִמקוֹם החלוּק למערב:
כשלוֹקֵח הרִאשוֹן החלוּק,
אינוֹ מוֹליכוֹ במִזרח אלא עד אלף וחמֵש מֵאוֹת אמה מִן מקוֹם החלוּק,
שהוּא סוֹף התחוּם שיכוֹל זה שעֵרֵב במערב להלֵך בוֹ; וּכשיִקח השֵני כלי זה,
אינוֹ מוֹליכוֹ במערב אלא עד אלף אמה מִמקוֹם הכלי,
שהוּא סוֹף התחוּם שיכוֹל זה שעֵרֵב במִזרח להלֵך בוֹ.
לפיכך, אִם עֵרֵב זה ברִחוּק אלפים מִן החלוּק למִזרח וזה ברִחוּק אלפים למערב הרי אֵלוּ לֹא יזיזוּהוּ מִמקוֹמוֹ.
20
וכֵן האִשה ששאלה מֵחברתה מים אוֹ מלח ולשה בהן עִסתה אוֹ בִשלה בהן תבשיל הרי העִסה אוֹ התבשיל כרגלי שתיהן.
וכֵן שנים שלקחוּ בהֵמה בשוּתפוּת,
ושחטוּ ביוֹם טוֹב,
אף על פי שלקח כל אחד מנתוֹ הרי כל הבשר כרגלי שניהן.
:אבל אִם לקחוּ חבית בשוּתפוּת וחלקוּ אוֹתה ביוֹם טוֹב הרי חלקוֹ של כל אחד כרגליו,
הוֹאיל וּתחוּמין מִדִברי סוֹפרים יֵש ברֵרה בהן ונחשֹב כאִלוּ חֵלק שהִגיע לזה היה ברוּר לוֹ וּמוּבדל בחבית מֵערב יוֹם טוֹב,
וּכאִלוּ לֹא היה מעֹרב.
ואין אתה יכוֹל לוֹמר כֵן בבהֵמה,
שחֵלק זה שהִגיעוֹ,
אפִלוּ נחשֹב אוֹתוֹ שהיה מוּבדל בבהֵמה מִבערב וּכאִלוּ היה ברוּר הרי ינק מֵחלקוֹ של חבֵרוֹ כשהיתה הבהֵמה קימת,
שכל אֵבריה יוֹנקין זה מִזה,
ונִמצא כל אֵבר ואֵבר מעֹרב מֵחלקוֹ וחֵלק חבֵרוֹ,
לפיכך הֵן כרגלי שניהן.