1
מי שהיה לוֹ עפר מוּכן אוֹ אֵפר שמוּתר לטלטלוֹ הרי זה שוֹחֵט חיה ועוֹף וּמכסה דמם.
ואִם אין לוֹ עפר מוּכן אוֹ אֵפר הראוּי הרי זה לֹא ישחֹט; ואִם עבר ושחט לֹא יכסה דמם עד לערב.
וכֵן בריה שהיא ספֵק אִם חיה היא אִם בהֵמה אין שוֹחטין אוֹתה ביוֹם טוֹב; ואִם שחט לֹא יכסה דמוֹ עד לערב,
אפִלוּ היה לוֹ עפר מוּכן אוֹ אֵפר,
שמא יֹאמר הרוֹאה:
חיה ודאית הוּא וּלפיכך כִסה דמוֹ ביוֹם טוֹב,
ויבֹא הרוֹאה להתיר חלבוֹ.
2
וכֵן השוֹחֵט חיה ועוֹף מֵערב יוֹם טוֹב לֹא יכסה דמם ביוֹם טוֹב.
שחט בהֵמה חיה ועוֹף ביוֹם טוֹב ונִתערֵב דמם לֹא יכסה אוֹתוֹ עד לערב.
ואִם היה לוֹ עפר מוּכן אוֹ אֵפר ויכוֹל לכסוֹת הכֹל בִדקירה אחת הרי זה יכסֵהוּ.
3
השוֹחֵט בהֵמה ביוֹם טוֹב מוּתר לוֹ לִתלֹש צמר לִמקוֹם הסכין בידוֹ,
וּבִלבד שלֹא יזיזנוּ מִמקוֹמוֹ,
אלא ישאֵר שם מסוּבך בִשאר צמר הצוּאר.
אבל בעוֹף לֹא ימרֹט,
מִפני שהוּא דרכוֹ,
ונִמצא תוֹלֵש ביוֹם טוֹב.
4
המפשיט עוֹר הבהֵמה ביוֹם טוֹב לֹא ימלחנוּ,
שזה עִבוּד הוּא,
ונִמצא עוֹשה מלאכה שלֹא לצֹרך אכילה,
אבל נוֹתנוֹ לִפני בית הדריסה כדי שיִדרסוּ עליו ולֹא יפסֵד.
ולֹא הִתירוּ דבר זה אלא מִפני שִמחת יוֹם טוֹב,
כדי שלֹא ימנע מִלִשחֹט.
וּמוּתר לִמלֹח בשר לצלי על גבי העוֹר,
וּמערימים בדבר זה.
כיצד? מוֹלֵח מעט בשר בכאן וּמעט בכאן,
עד שיִמלח העוֹר כוּלוֹ.
5
במה דברים אמוּרים? במוֹלֵח לצלי,
שאינוֹ צריך מלח הרבֵה.
אבל לִקדֵרה אסוּר לִמלֹח על העוֹר.
וכֵן אין מוֹלחין את החלבים ואין מהפכין בהן ואין שוֹטחין אוֹתן ברוּח על גבי יתֵדוֹת,
מִפני שאינן ראוּיין לאכילה.
6
המפשיט את הבהֵמה לֹא ירגיל ביוֹם טוֹב.
כיצד הוּא המרגיל? זה שיוֹציא כל הבשר מֵרגל אחת כדי שיֵצֵא כל העוֹר שלֵם ולֹא יקרע,
מִפני שטוֹרֵח בהפשֵט זה טֹרח גדוֹל,
ואין בוֹ צֹרך למוֹעֵד.
וכֵן אסוּר לעשוֹת בית יד בבשר,
והוּא שיעשה בסכין,
שלֹא יעשה כדרך שהוּא עוֹשה בחֹל.
וּמוּתר לעשוֹת סימן בבשר.
7
מוֹלגין את הרֹאש ואת הרגלים וּמהבהבין אוֹתן באוּר,
אבל אין טוֹפלין אוֹתן בחרסית ולֹא באדמה,
ואין גוֹזזין אוֹתן במִספרים.
וכֵן אין גוֹזזין את הירק בתִספֹרת שלוֹ,
אבל מתקנין את האֹכל שיֵש בוֹ קוֹצים כגוֹן קִנרֵס ועכביוֹת בתִספֹרת.
8
מוּתר ללוּש עִסה גדוֹלה ביוֹם טוֹב.
והלש עִסה מֵערב יוֹם טוֹב אין מפריש מִמנה חלה ביוֹם טוֹב.
ואִם לשה ביוֹם טוֹב מפריש מִמנה חלה ונוֹתנה לכֹהֵן.
ואִם היתה עִסה טמֵאה אוֹ שנִטמֵאת החלה לֹא יבשֵל את החלה,
שאין מבשלין ביוֹם טוֹב אלא לאכֹל,
וזוֹ לִשרֵפה עוֹמדת.
וכֵן אין שוֹרפין אוֹתה ביוֹם טוֹב,
שאין שוֹרפין קדשים שנִטמאוּ ביוֹם טוֹב,
ששרֵפת קדשים שנִטמאוּ מִצות עשֵה,
שנאמר: "באֵש ישרֵף" ,
ועשית מלאכה שאינה לצֹרך אכילה וכיוֹצֵא בה עשֵה ולֹא תעשה,
ואין עשֵה דוֹחה את לֹא תעשה ועשֵה.
9
כיצד יעשה בה? יניחנה עד הערב וישרֹף אוֹתה.
היה יוֹם טוֹב של פסח,
שאִם יניחנה תחמיץ לֹא יפריש את החלה בצֵק,
אלא יֹאפה את כל העִסה הטמֵאה,
ואחר כך יפריש החלה לחם.
10
אין אוֹפין בפוּרני חדשה,
גזֵרה שמא תִפחֵת ותפסיד הלחם,
וימנע מִשִמחת יוֹם טוֹב.
אין גוֹרפין תנוּר וכירים,
אבל מכבשין את האֵפר שבהן.
ואִם אי אפשר לאפוֹת בוֹ אוֹ לִצלוֹת אלא אִם כֵן גרף מוּתר.
וסוֹתמין פי התנוּר בטיט ורפש שסביבוֹת הנהר,
והוּא שרִככוֹ מֵאמש.
אבל לגבֵל טיט ביוֹם טוֹב אסוּר.
וּמוּתר לגבֵל את האֵפר לִסתֹם בוֹ פי התנוּר.
11
תנוּר וכירים חדשים אין סכין אוֹתן בשמן ביוֹם טוֹב,
ואין שטין אוֹתן במטלית,
ואין מפיגין אוֹתן בצוֹנֵן כדי לחסמן.
ואִם בִשביל לאפוֹת בהן מוּתר.
אין מלבנין את האבנים לִצלוֹת אוֹ לאפוֹת עליהן,
מִפני שמחסמן.
וּמסיקין ואוֹפין בפוּרני,
וּמחִמין חמין באנטיכי.
12
אין עוֹשין גבינה ביוֹם טוֹב,
שאִם גִבֵן מֵערב יוֹם טוֹב אין בזה חסרוֹן טעם.
אבל דכין את התבלים כדרכן,
שאִם ידוּך אוֹתם מֵערב יוֹם טוֹב יפוּג טעמן.
אבל מלח אינוֹ נִדוֹך ביוֹם טוֹב,
אלא אִם כֵן הִטה המכתֵש אוֹ שידֹק בקערה וכיוֹצֵא בה,
כדי שישנה,
שאִם שחק המלח מֵערב יוֹם טוֹב לֹא יפוּג טעמוֹ.
ואין שוֹחקין את הפִלפלין ברֵחים שלהן,
אלא דך אוֹתן במדוֹכה ככל התבלים.
13
אין כוֹתשין את הריפוֹת במכתשת גדוֹלה,
אבל כוֹתשין אוֹתה במכתשת קטנה,
שזה הוּא השִנוּי שלה.
וּבארץ ישראֵל אפִלוּ בִקטנה אסוּר,
שהתבוּאה שלהן טוֹבה היא,
ואִם כוֹתשין אוֹתה מֵערב יוֹם טוֹב,
אין בכך הפסֵד.
14
הקמח, אף על פי שרִקדוֹ מֵערב יוֹם טוֹב והֵסיר מִמנוּ הסוּבין אין מרקדין אוֹתוֹ פעם שניה ביוֹם טוֹב,
אלא אִם כֵן נפל לתוֹכוֹ צרוֹר אוֹ קיסם וכיוֹצֵא בהן.
ואִם שִנה מוּתר.
כיצד? כגוֹן שירקֵד מֵאחוֹרי הנפה אוֹ שירקֵד על גבי השוּלחן,
וכיוֹצֵא בשִנוּי זה.
15
מוֹללין מלילוֹת וּמפרכין קִטניוֹת ביוֹם טוֹב,
וּמנפֵח על יד על יד בכל כֹחוֹ ואוֹכֵל,
ואפִלוּ בקנוֹן אוֹ בתמחוּי,
אבל לֹא בטבלה ולֹא בִכברה.
וכֵן הבוֹרֵר קִטניוֹת ביוֹם טוֹב בוֹרֵר כדרכוֹ בחיקוֹ וּבתמחוּי,
אבל לֹא בנפה ולֹא בטבלה ולֹא בִכברה.
16
במה דברים אמוּרים? כשהאֹכל מרוּבה על הפסֹלת.
אבל אִם היתה הפסֹלת מרוּבה על האֹכל בוֹרֵר את האֹכל וּמניח את הפסֹלת.
ואִם היה טֹרח בִברירת הפסֹלת מִן האֹכל יתֵר מִטֹרח ברירת האֹכל מִן הפסֹלת,
אף על פי שהאֹכל מרוּבה בוֹרֵר את האֹכל וּמניח את הפסֹלת.
17
אין מסננין את החרדל במסננת שלוֹ,
מִפני שנִראה כבוֹרֵר.
אבל נוֹתנין ביצה במסננת של חרדל,
והוּא מִסתנֵן מֵאֵליו.
ואִם היתה משמרת תלוּיה מוּתר לִתֵן לה יין ביוֹם טוֹב,
אבל לֹא יתלה בתחִלה,
שלֹא יעשה כדרך שהוּא עוֹשה בחֹל.
וּמערים ותוֹלה את המשמרת לִתלוֹת בה רִמוֹנים,
ותוֹלה בה רִמוֹנים ואחר כך נוֹתֵן לתוֹכה שמרים.