1
אפרוֹח שנוֹלד ביוֹם טוֹב אסוּר,
מִפני שהוּא מוּקצה.
ועֵגל שנוֹלד ביוֹם טוֹב,
אִם היתה אִמוֹ עוֹמדת לאכילה מוּתר,
מִפני שהוּא מוּכן על גב אִמוֹ,
ואִלוּ שחט אִמוֹ היה זה שבמֵעיה מוּתר ביוֹם טוֹב,
אף על פי שלֹא נוֹלד.
2
בהֵמוֹת שיוֹצאוֹת ורוֹעוֹת חוּץ לתחוּם וּבאוֹת ולנוֹת בתוֹך התחוּם הרי אֵלוּ מוּכנין,
ולוֹקחין מֵהן ושוֹחטין אוֹתן ביוֹם טוֹב.
אבל שרוֹעוֹת ולנוֹת חוּץ לתחוּם,
אִם באוּ ביוֹם טוֹב אין שוֹחטין אוֹתן,
מִפני שהֵן מוּקצה,
ואין דעת אנשי העיר עליהן.
3
וכֵן בהמת קדשים שנוֹלד בה מוּם ביוֹם טוֹב,
הוֹאיל ולֹא היתה דעתוֹ עליה מֵערב יוֹם טוֹב אסוּר לשחטה ביוֹם טוֹב.
לפיכך אסוּר לִראוֹת מוּמי קדשים ביוֹם טוֹב,
גזֵרה שמא יתירֵן החכם במוּמן ויבֹא זה לִשחֹט בוֹ ביוֹם.
אבל רוֹאה הוּא המוּם מֵערב יוֹם טוֹב,
וּלמחר מתיר אוֹ אוֹסֵר.
4
בכוֹר שנוֹלד וּמוּמוֹ עִמוֹ הרי זה מוּכן,
ואין מבקרים אוֹתוֹ ביוֹם טוֹב.
ואִם עבר וראה מוּמוֹ וּבִקרוֹ והִתירוֹ הרי זה שוֹחֵט ואוֹכֵל.
בכוֹר שנפל לבוֹר עוֹשה לוֹ פרנסה בִמקוֹמוֹ,
שהרי אינוֹ יכוֹל להעלוֹתוֹ מִפני שאינוֹ ראוּי לִשחיטה ביוֹם טוֹב.
אוֹתוֹ ואת בנוֹ שנפלוּ לבוֹר מעלה את הרִאשוֹן על מנת לשחטוֹ ואינוֹ שוֹחטוֹ,
וּמערים וּמעלה את השֵני על מנת לשחטוֹ,
ושוֹחֵט את איזה מֵהן שיִרצה,
מִשוּם צער בעלי חיים הִתירוּ להערים.
בהמת חוּלין שנפלה מִן הגג והרי היא צריכה בדיקה שוֹחטין אוֹתה ביוֹם טוֹב ותִבדֵק,
אפשר שתִמצֵא כשֵרה ותֵאכֵל.
5
אוּזין ותרנגֹלין ויוֹנים שבבית הרי אֵלוּ מוּכנין,
ואינן צריכין זִמוּן.
אבל יוֹני שוֹבך ויוֹני עליה וצִפרים שקִננוּ בטפיחין אוֹ בבירה הרי אֵלוּ מוּקצה,
וצריך לזמֵן מִבערב ולוֹמר:
'אֵלוּ ואֵלוּ אני נוֹטֵל',
ואינוֹ צריך לנענֵע.
6
זִמֵן שחוֹרים וּלבנים,
וּמצא שחוֹרים בִמקוֹם לבנים וּלבנים בִמקוֹם שחוֹרים הרי אֵלוּ אסוּרין,
שאני אוֹמֵר:
שמא אוֹתן שזִמֵן פרחוּ להן ואֵלוּ אחֵרים הֵן,
וכל ספֵק מוּכן אסוּר.
זִמֵן שנים וּמצא שלֹשה הכֹל אסוּר,
שלֹשה וּמצא שנים מוּתרין.
זִמֵן בתוֹך הקֵן וּמצא לִפני הקֵן,
אִם אין שם קֵן אלא הֵן ואינן יכוֹלין לִפרֹח,
אף על פי שיֵש שם קֵן אחֵר בקרן זוית בתוֹך חמִשים אמה הרי אֵלוּ מוּתרין,
שאין המדדה מדדה אלא כנגד קִנוֹ בשוה.
7
דגים שבביברים גדוֹלים,
וכֵן חיה ועוֹף שבביברים גדוֹלים:
כל שהוּא מחוּסר צידה עד שאוֹמרין:
'הבֵא מצוּדה וּנצוּדנוּ' הרי זה מוּקצה ואין צדין אוֹתן ביוֹם טוֹב,
ואִם צד לֹא יֵאכלוּ; וכל שאינוֹ צריך מצוּדה הרי זה מוּכן,
וצדין אוֹתוֹ ביוֹם טוֹב ואוֹכלין אוֹתוֹ.
וכֵן חיה שקִננה בפרדֵס הסמוּך לעיר,
ילדיה כשהֵן קטנים שאינן צריכין צידה אינן צריכין זִמוּן,
מִפני שדעתוֹ עליהן.
8
מצוּדוֹת חיה עוֹפוֹת ודגים שפרסן מֵערב יוֹם טוֹב לֹא יטֹל מֵהן ביוֹם טוֹב,
אלא אִם כֵן יוֹדֵע שנִצוֹדוּ מֵערב יוֹם טוֹב.
הסוֹכֵר אמת המים מֵערב יוֹם טוֹב,
וּלמחר הִשכים וּמצא בה דגים הרי אֵלוּ מוּתרין,
שכבר נִצוֹדוּ מֵערב יוֹם טוֹב,
והרי הֵן מוּכנין.
9
בית שהוּא מלֵא פֵרוֹת מוּכנין ונִפחת נוֹטֵל מִמקוֹם הפחת.
העוֹמֵד על המוּקצה מֵערב יוֹם טוֹב בשנה שביעית,
שכל הפֵרוֹת הפקֵר צריך שיִרשֹם ויֹאמר:
'מִכאן ועד כאן אני נוֹטֵל'.
ואִם לֹא רשם לֹא יטֹל.
10
גוֹי שהֵביא תשוּרה לישראֵל ביוֹם טוֹב,
אִם יֵש מֵאוֹתוֹ המין בִמחוּבר לקרקע,
אוֹ שהֵביא חיה אוֹ עוֹפוֹת אוֹ דגים שאפשר לצוּדן בוֹ ביוֹם הרי אֵלוּ אסוּרין עד לערב,
וימתין בִכדי שיֵעשוּ.
אפִלוּ הדס וכיוֹצֵא בוֹ אינוֹ מֵריח בוֹ לערב,
עד שימתין בִכדי שיֵעשוּ.
ואִם אין מֵאוֹתוֹ המין בִמחוּבר אוֹ שהיתה צוּרתוֹ מוֹכחת עליו שמֵאתמוֹל נעקר אוֹ נִצוֹד:
אִם הביאוֹ מִתוֹך התחוּם מוּתר; ואִם הביאוֹ מִחוּץ לתחוּם הרי זה אסוּר לוֹ.
והבא בִשביל ישראֵל זה מִחוּץ לתחוּם מוּתר לישראֵל אחֵר.
11
עֵצים שנשרוּ מִן הדקל ביוֹם טוֹב אסוּר להסיקן,
מִפני שהֵן נוֹלד.
ואִם נשרוּ לתוֹך התנוּר מרבה עליהן עֵצים מוּכנין וּמסיקן.
ערֵמת התבן ואוֹצר של עֵצים אין מתחילין בהן ביוֹם טוֹב אלא אִם כֵן הֵכין מִבערב,
מִפני שהֵן מוּקצה.
ואִם היה התבן מעֹרב בקוֹצים,
שהרי אינוֹ ראוּי אלא לאֵש הרי זה מוּכן.
12
אין מבקעין עֵצים מִצוּאר של קוֹרוֹת,
מִפני שהֵן מוּקצה,
ולֹא מִן הקוֹרה שנִשברה ביוֹם טוֹב,
מִפני שהיא נוֹלד.
וכֵן כֵלים שנִשברוּ ביוֹם טוֹב אין מסיקין בהן,
מִפני שהֵן נוֹלד.
אבל מסיקין בכֵלים שלֵמים אוֹ בכֵלים שנִשברוּ מֵערב יוֹם טוֹב,
שהרי הוּכנוּ לִמלאכה אחרת מִבערב.
כיוֹצֵא בוֹ,
אגוֹזין וּשקֵדין שאכלן מֵערב יוֹם טוֹב מסיקין בִקלִפיהן ביוֹם טוֹב; ואִם אכלן ביוֹם טוֹב אין מסיקין בִקלִפיהן.
ויֵש נוּסחאוֹת שיֵש בהן שאִם אכלן מִבערב אין מסיקין בִקלִפיהן,
שהרי הוּקצוּ; ואִם אכלן ביוֹם טוֹב מסיקין,
מִפני שהֵן מוּכנין על גב האֹכל.
13
קוֹץ רטֹב הרי הוּא מוּקצה,
מִפני שאינוֹ ראוּי להסקה.
לפיכך אסוּר לוֹ לעשוֹתוֹ כמוֹ שפוּד לִצלוֹת בוֹ בשר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
14
נוֹטלין עֵצים הסמוּכין לדפני סוּכה וּמסיקין בהן.
אבל אין מביאין עֵצים מִן השדה,
אפִלוּ היוּ מכוּנסין שם מִבערב,
אבל מגבֵב הוּא בשדה מִלפניו וּמדליק שם.
וּמביאין מִן המכוּנסין שבִרשוּת היחיד,
ואפִלוּ היתה מוּקפת שלֹא לשֵם דירה,
וּבִלבד שיִהיה לה פוֹתחת ותִהיה בתוֹך תחוּם השבת.
ואִם חסֵר אחד מִכל אֵלוּ הריהן מוּקצה.
15
עלי קנים ועלי גפנים,
אף על פי שהֵן מכוּנסין בקרפֵף,
כיון שהרוּח מפזרת אוֹתן הרי הֵן כִמפוּזרין,
ואסוּרין. ואִם הִניח עליהן כלי כבֵד מֵערב יוֹם טוֹב הרי אֵלוּ מוּכנין.
16
בהֵמה שמֵתה ביוֹם טוֹב:
אִם היתה מסוּכנת מֵערב יוֹם טוֹב הרי זה מחתכה לכלבים; ואִם לאו,
הוֹאיל ולֹא היתה דעתוֹ עליה הרי זוֹ מוּקצה,
ולֹא יזיזנה מִמקוֹמה.
בהמת קדשים שמֵתה וּתרוּמה שנִטמֵאת לֹא יזיזנה מִמקוֹמה.
17
דגים ועוֹפוֹת וחיה שהֵן מוּקצה אין משקין אוֹתן ביוֹם טוֹב ואין נוֹתנין לִפניהן מזוֹנוֹת,
שמא יבֹא לִקח מֵהן.
וכל שאסוּר לאכלוֹ אוֹ להִשתמֵש בוֹ ביוֹם טוֹב מִפני שהוּא מוּקצה אסוּר לטלטלוֹ.
18
המכניס עפר מֵערב יוֹם טוֹב,
אִם יחֵד לוֹ בחצֵרוֹ קרן זוית הרי זה מוּכן,
וּמוּתר לטלטלוֹ ולעשוֹת בוֹ כל צרכיו.
וכֵן אֵפר שהוּסק מֵערב יוֹם טוֹב מוּכן; ושהוּסק ביוֹם טוֹב:
כל זמן שהוּא חם כדי לִצלוֹת בוֹ ביצה מוּתר לטלטלוֹ,
שעדין אֵש הוּא; ואִם לאו אסוּר לטלטלוֹ,
מִפני שהוּא נוֹלד.
מי שהיה לוֹ דקר נעוּץ מֵערב יוֹם טוֹב,
ונִתקוֹ ביוֹם טוֹב והעלה עפר:
אִם היה אוֹתוֹ עפר תוֹחֵח הרי זה מכסה בוֹ וּמטלטלוֹ; אבל אִם העלה גוּש עפר הרי זה לֹא יכתֹש אוֹתוֹ ביוֹם טוֹב.