הִלכוֹת שביתת יוֹם טוֹב:
יֵש בִכללן שתים עשרֵה מִצווֹת,
שֵש מִצווֹת עשֵה ושֵש מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
א) לִשבֹת ברִאשוֹן של פסח.
ב) שלֹא לעשוֹת בוֹ מלאכה.
ג) לִשבֹת בשביעי של פסח.
ד) שלֹא לעשוֹת בוֹ מלאכה.
ה) לִשבֹת ביוֹם חג השבוּעוֹת.
ו) שלֹא לעשוֹת בוֹ מלאכה.
ז) לִשבֹת ברֹאש השנה.
ח) שלֹא לעשוֹת בוֹ מלאכה.
ט) לִשבֹת ברִאשוֹן של חג הסוּכוֹת.
י) שלֹא לעשוֹת בוֹ מלאכה.
יא) לִשבֹת בשמיני של חג.
יב) שלֹא לעשוֹת בוֹ מלאכה.
וּבֵאוּר שביתת ימים אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
שֵשת ימים האֵלוּ שאסרן הכתוּב בעשית מלאכה,
שהֵן רִאשוֹן וּשביעי של פסח,
ורִאשוֹן וּשמיני של חג הסוּכוֹת,
ויוֹם חג השבוּעוֹת,
וּבאחד לחֹדש השביעי הֵן הנִקראין ימים טוֹבים,
וּשביתת כוּלן שוה,
שהֵן אסוּרין בכל מלאכת עבוֹדה,
חוּץ מִמלאכה שהיא לצֹרך אכילה וּשתיה,
שנאמר: "אך אשר יֵאכֵל לכל נפש" .
2
כל השוֹבֵת מִמלאכת עבוֹדה באחד מֵהן הרי קיֵם מִצות עשֵה,
שהרי נאמר בהם "שבתוֹן" ,
כלוֹמר: שבֹת.
וכל העוֹשה באחד מֵהן מלאכה שאינה לצֹרך אכילה,
כגוֹן שבנה אוֹ הרס אוֹ ארג וכיוֹצֵא באֵלוּ הרי בִטֵל מִצות עשֵה ועבר על לֹא תעשה,
שנאמר: "כל מלאכת עבֹדה לֹא תעשוּ" ,
"כל מלאכה לֹא יֵעשה בהם" .
ואִם עשה בעֵדים והתראה לוֹקה מִן התוֹרה.
3
העוֹשה אבוֹת מלאכוֹת הרבֵה ביוֹם טוֹב בהתראה אחת,
כגוֹן שזרע וּבנה וסתר וארג בהתראה אחת אינוֹ לוֹקה אלא אחת; חִלוּק מלאכוֹת לשבת,
ואין חִלוּק מלאכוֹת ליוֹם טוֹב.
4
כל מלאכה שחיבין עליה בשבת,
אִם עשה אוֹתה ביוֹם טוֹב שלֹא לצֹרך אכילה לוֹקה,
חוּץ מֵההוֹצאה מֵרשוּת לִרשוּת וההבערה,
שמִתוֹך שהוּתרה הוֹצאה ביוֹם טוֹב לצֹרך אכילה,
הוּתרה שלֹא לצֹרך אכילה.
לפיכך מוּתר ביוֹם טוֹב להוֹציא קטן אוֹ סֵפר תוֹרה אוֹ מפתֵח וכיוֹצֵא באֵלוּ מֵרשוּת לִרשוּת.
:וכֵן מוּתר להבעיר,
אף על פי שאינוֹ לצֹרך אכילה.
וּשאר מלאכוֹת:
כל שיֵש בוֹ צֹרך אכילה מוּתר,
כגוֹן שחיטה ולישה ואפיה וכיוֹצֵא בהן; וכל שאין בהן צֹרך אכילה אסוּר,
כגוֹן אריגה וּכתיבה וּבִנין וכיוֹצֵא בהן.
5
כל מלאכה שאפשר לה לֵעשוֹת מֵערב יוֹם טוֹב,
ולֹא יהיה בה הפסֵד ולֹא חסרוֹן אִם נעשית מִבערב אסרוּ חכמים לעשוֹת אוֹתה ביוֹם טוֹב,
אף על פי שהיא לצֹרך אכילה.
ולמה אסרוּ דבר זה? גזֵרה שמא יניח אדם מלאכוֹת שאפשר לעשוֹתן מִבערב ליוֹם טוֹב,
ונִמצא יוֹם טוֹב כוּלוֹ הוֹלֵך בעשית אוֹתן מלאכוֹת,
וימנע מִשִמחת יוֹם טוֹב ולֹא יהיה לוֹ פנאי לאכֹל ולִשתוֹת.
6
וּמִזה הטעם עצמוֹ לֹא אסרוּ ההוֹצאה ביוֹם טוֹב,
ואף על פי שכל הוֹצאה היא מלאכה שאפשר לעשוֹתה מֵערב יוֹם טוֹב.
ולמה לֹא אסרוּה? כדי להרבוֹת בשִמחת יוֹם טוֹב,
ויוֹליך ויביא כל מה שיִרצה וישלים חפציו,
ולֹא יהיה כמי שידיו אסוּרוֹת.
אבל שאר מלאכוֹת שאפשר לעשוֹתן מִבערב,
הוֹאיל ויֵש בהן עֵסק אין עוֹשין אוֹתן ביוֹם טוֹב.
7
כיצד? אין קוֹצרין ולֹא דשין ולֹא זוֹרין ולֹא בוֹררין ולֹא טוֹחנין את החִטים ולֹא מרקדין ביוֹם טוֹב,
שכל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן אפשר לעשוֹתן מִבערב,
ואין בכך הפסֵד ולֹא חסרוֹן.
8
אבל לשין ואוֹפין ושוֹחטין וּמבשלין ביוֹם טוֹב,
שאִם עשה אֵלוּ מִבערב,
יֵש בכך הפסֵד אוֹ חסרוֹן טעם,
שאין לחם חם אוֹ תבשיל שבשל היוֹם כלחם שנאפה מֵאמש וּכתבשיל שנִתבשֵל מֵאמש,
ולֹא בשר שנִשחט היוֹם כבשר שנִשחט מֵאמש,
וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ.
וכֵן מכשירי אֹכל נפש שיֵש בהן חסרוֹן אִם נעשוּ מִבערב עוֹשין אוֹתן ביוֹם טוֹב,
כגוֹן שחיקת תבלין וכיוֹצֵא בהן.
9
אין אוֹפין וּמבשלין ביוֹם טוֹב מה שיֹאכל בחֹל,
ולֹא הוּתרה מלאכה שהיא לצֹרך אכילה אלא כדי לֵהנוֹת בה ביוֹם טוֹב.
עשה כדי לאכֹל ביוֹם טוֹב והוֹתיר מוּתר לאכֹל בחֹל.
10
ממלאה אִשה קדֵרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת,
וּממלֵא נחתוֹם חבית של מים אף על פי שאינוֹ צריך אלא לקיתוֹן אחד,
וּממלאה אִשה תנוּר פת אף על פי שאינה צריכה אלא לכִכר אחד,
שבִזמן שהפת מרוּבה היא נאפית יפה,
וּמוֹלֵח אדם כמה חתיכוֹת בבת אחת אף על פי שאינוֹ צריך אלא לחתיכה אחת,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
11
המבשֵל אוֹ האוֹפה ביוֹם טוֹב כדי לאכֹל בוֹ ביוֹם,
אוֹ שזִמֵן אוֹרחים ולֹא באוּ ונִשאר התבשיל והפת הרי זה מוּתר לאכלוֹ למחר,
בין בחֹל בין בשבת,
וּבִלבד שלֹא יערים.
ואִם הערים הרי זה אסוּר,
ואפִלוּ בשבת שאחר יוֹם טוֹב,
מִפני שהחמירוּ במערים יוֹתֵר מִן המֵזיד.
12
מי שהיתה לוֹ בהֵמה מסוּכנת לֹא ישחֹט אוֹתה ביוֹם טוֹב,
אלא אִם כֵן יוֹדֵע שיכוֹל לאכֹל מִמנה כזית צלי מִבעוֹד יוֹם,
כדי שלֹא ישחֹט ביוֹם טוֹב מה שיֹאכל בחֹל.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
13
אין אוֹפין וּמבשלין ביוֹם טוֹב כדי להאכיל גוֹים אוֹ כלבים,
שנאמר: "הוּא לבדוֹ יֵעשה לכם" :
"לכם" ולאֹ לגוֹים,
"לכם" ולאֹ לִכלבים.
לפיכך מזמנין את הגוֹי בשבת,
ואין מזמנין אוֹתוֹ ביוֹם טוֹב גזֵרה שמא ירבה בִשבילוֹ.
אבל אִם בא הגוֹי מֵאֵליו אוֹכֵל עִמהן מה שהֵן אוֹכלין,
שכבר הכינוּהוּ.
14
בהֵמה שחציה של גוֹי וחציה של ישראֵל מוּתר לשחטה ביוֹם טוֹב,
שאי אפשר לאכֹל מִמנה כזית בלֹא שחיטה.
אבל עִסה שחציה לגוֹי וחציה לישראֵל אסוּרה לאפוֹת אוֹתה,
מִפני שיכוֹל לחלֹק הבצֵק.
בני החיל שנתנוּ קמח לישראֵל לעשוֹת להן פת ביוֹם טוֹב,
אִם כשנוֹתנין פת לתינוֹק אין מקפידין מוּתר לאפוֹתוֹ להן ביוֹם טוֹב,
שכל פת וּפת ראוּיה לתינוֹק.
עִסת הכלבים,
בִזמן שהרוֹעים אוֹכלין מִמנה נאפית ביוֹם טוֹב.
15
המבשֵל ביוֹם טוֹב לגוֹים אוֹ לִבהֵמה אוֹ להניח לחֹל אינוֹ לוֹקה,
שאִלוּ באוּ לוֹ אוֹרחים היה אוֹתוֹ תבשיל ראוּי להן.
עשה לנפשוֹ והוֹתיר מוּתר להאכיל מִמנוּ לגוֹים ולִבהֵמה.
16
רחיצה וסיכה הרי הֵן בִכלל אכילה וּשתיה,
ועוֹשין אוֹתן ביוֹם טוֹב,
שנאמר: "אשר יֵאכֵל לכל נפש" לכל שבצֹרך הגוּף.
לפיכך מחִמין חמין ביוֹם טוֹב,
ורוֹחֵץ בהם פניו ידיו ורגליו.
אבל כל גוּפוֹ אסוּר,
מִשוּם גזֵרת מרחץ.
וחמין שהוּחמוּ מֵערב יוֹם טוֹב רוֹחֵץ בהן כל גוּפוֹ ביוֹם טוֹב,
שלֹא גזרוּ על דבר זה אלא בשבת בִלבד.
17
כל שאסוּר בשבת,
בין מִשוּם שהוּא דוֹמה לִמלאכה אוֹ מֵביא לידי מלאכה,
בין מִשוּם שבוּת הרי הוּא אסוּר ביוֹם טוֹב,
אלא אִם כֵן היה בוֹ צֹרך אכילה וכיוֹצֵא בה,
אוֹ דברים שהֵן מוּתרין ביוֹם טוֹב,
כמוֹ שיִתבאֵר בהלכוֹת אֵלוּ.
וכל שאסוּר לטלטלוֹ בשבת אסוּר לטלטלוֹ ביוֹם טוֹב,
אלא לצֹרך אכילה וכיוֹצֵא בה.
וכל שמוּתר בשבת מוּתר ביוֹם טוֹב.
ויֵש ביוֹם טוֹב מה שאין בשבת אִסוּר מוּקצה,
שהמוּקצה אסוּר ביוֹם טוֹב וּמוּתר בשבת; מִפני שיוֹם טוֹב קל מִשבת,
אסרוּ בוֹ המוּקצה,
שמא יבֹאוּ לזלזֵל בוֹ.
18
כיצד? תרנגֹלת העוֹמדת לגדֵל ביצים,
ושוֹר העוֹמֵד לחרישה,
ויוֹני שוֹבך,
וּפֵרוֹת העוֹמדין לִסחוֹרה כל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן מוּקצה הֵן,
ואסוּר לאכֹל מֵהן ביוֹם טוֹב,
עד שיכין אוֹתן מִבעוֹד יוֹם ויחשֹב עליהן לאכילה.
אבל בשבת הכֹל מוּכן אֵצל שבת ואינוֹ צריך הכנה.
וּכשֵם שהמוּקצה אסוּר ביוֹם טוֹב,
כך הנוֹלד אסוּר.
19
חֹל מֵכין לשבת וחֹל מֵכין ליוֹם טוֹב,
אבל אין יוֹם טוֹב מֵכין לשבת ולֹא שבת מכינה ליוֹם טוֹב.
לפיכך, ביצה שנוֹלדה ביוֹם טוֹב אחר שבת אסוּרה,
ואף על פי שהתרנגֹלת עוֹמדת לאכילה,
הוֹאיל וּמֵאמש נִגמרה הביצה,
נִמצא שבת מֵכין אוֹתה ליוֹם טוֹב.
ואסרוּה בכל יוֹם טוֹב גזֵרה מִשוּם יוֹם טוֹב שאחר שבת.
וכֵן ביצה שנוֹלדה בכל שבת אסוּרה,
גזֵרה מִשוּם שבת שאחר יוֹם טוֹב.
20
וּכשֵם שאסוּר לאכלה,
כך אסוּר לטלטלה.
ואפִלוּ נִתערבה באלף כוּלן אסוּרוֹת,
שהרי למחר יוּתרוּ הכֹל,
וכל דבר שיֵש לוֹ מתירין,
אפִלוּ באלפי אלפים אינוֹ בטֵל.
השוֹחֵט תרנגֹלת ביוֹם טוֹב וּמצא בה ביצים גמוּרוֹת הרי אֵלוּ מוּתרוֹת,
שאין זה דבר מצוּי תמיד,
ודבר שאינוֹ מצוּי אלא קרי,
לֹא גזרוּ בוֹ.
21
זה שאנוּ עוֹשין בחוּצה לארץ כל יוֹם טוֹב מֵאֵלוּ שני ימים מִנהג הוּא.
ויוֹם טוֹב שֵני מִדִברי סוֹפרים הוּא,
וּמִדברים שנִתחדשוּ בגלוּת,
ואין עוֹשין בני ארץ ישראֵל שני ימים אלא ברֹאש השנה בִלבד.
וּבהִלכוֹת קִדוּש החֹדש מִסֵפר זה נבאֵר עִקר מִנהג זה,
וּמֵאיזה טעם עוֹשין רֹאש השנה שני ימים בכל מקוֹם.
22
יוֹם טוֹב שֵני,
אף על פי שהוּא מִדִברי סוֹפרים כל שאסוּר ברִאשוֹן אסוּר בשֵני.
וכל המחלֵל יוֹם טוֹב שֵני,
ואפִלוּ של רֹאש השנה,
בין בדבר שהוּא מִשוּם שבוּת בין בִמלאכה בין שיצא חוּץ לתחוּם מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת,
אוֹ מנדין אוֹתוֹ אִם לֹא יהיה מִן התלמידים.
וּכשֵם שהרִאשוֹן אסוּר בספד ותענית וחיב בשִמחה,
כך השֵני,
ואין ביניהן הפרֵש אלא לעִנין המֵת בִלבד.
23
כיצד? המֵת ביוֹם טוֹב רִאשוֹן יתעסקוּ בִקבוּרתוֹ הגוֹים,
וּביוֹם טוֹב שֵני יתעסקוּ בוֹ ישראֵל.
ועוֹשין לוֹ כל צרכיו,
כגוֹן עשית המִטה וּתפירת התכריכין וּקציצת הבשמים וכל כיוֹצֵא בזה,
שיוֹם טוֹב שֵני לגבי המֵת כחֹל הוּא חשוּב,
ואפִלוּ בִשני ימים טוֹבים של רֹאש השנה.
24
שני ימים טוֹבים אֵלוּ של גלוּיוֹת שתי קדוּשוֹת הֵן,
ואינן כיוֹם אחד.
לפיכך, דבר שהיה מוּקצה ביוֹם טוֹב רִאשוֹן אוֹ שנוֹלד ברִאשוֹן,
אִם הֵכין אוֹתוֹ לשֵני הרי זה מוּתר.
:כיצד? ביצה שנוֹלדה ברִאשוֹן תֵאכֵל בשֵני.
חיה ועוֹף שנִצוֹדוּ ברִאשוֹן יֵאכלוּ בשֵני.
דבר המחוּבר לקרקע שנעקר ברִאשוֹן יֵאכֵל בשֵני.
וכֵן מוּתר לִכחֹל את העין ביוֹם טוֹב שֵני,
ואף על פי שאין שם חֹלי.
במה דברים אמוּרים? בִשני ימים טוֹבים של גלוּיוֹת.
אבל שני ימים טוֹבים של רֹאש השנה קדוּשה אחת הֵן,
וּכיוֹם אחד חשוּבין לכל אֵלוּ הדברים,
אלא לעִנין המֵת בִלבד.
אבל ביצה שנוֹלדה ברִאשוֹן של רֹאש השנה אסוּרה בשֵני.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:שבת הסמוּכה ליוֹם טוֹב,
ונוֹלדה ביצה באחד מֵהן אסוּרה בשֵני.
וכֵן כל כיוֹצֵא בביצה.
ואפִלוּ נוֹלדה ביוֹם טוֹב שֵני לֹא תֵאכֵל בשבת הסמוּכה לוֹ.