1
אל יֹאמר אדם:
הריני עוֹשה מִצווֹת התוֹרה ועוֹסֵק בחכמתה כדי שאקבֵל הברכוֹת הכתוּבוֹת בתוֹרה אוֹ כדי שאזכה לחיי העוֹלם הבא,
ואפרֹש מִן העבֵרוֹת שהִזהירה תוֹרה מֵהם כדי שאנצֵל מִן הקללוֹת הכתוּבוֹת בתוֹרה אוֹ כדי שלֹא אכרֵת מֵחיי העוֹלם הבא.
:אין ראוּי לעבֹד את יי על דרך זה,
שהעוֹבֵד על דרך זה הוּא עוֹבֵד מיִראה,
ואינה מעלת הנביאים ולֹא מעלת החכמים.
ואין עוֹבֵד את יי על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים,
שמחנכין אוֹתן לעבֹד מיִראה,
עד שתִרבה דעתן ויעבדוּ מֵאהבה.
2
העוֹבֵד מֵאהבה עוֹסֵק בתוֹרה וּבמִצווֹת והוֹלֵך בִנתיבוֹת החכמה לֹא מִפני דבר בעוֹלם,
לֹא מִפני יראת הרעה ולֹא כדי לירש הטוֹבה,
אלא עוֹשה האמת מִפני שהוּא אמת,
וסוֹף הטוֹבה לבֹא בִכלל.
:וּמעלה זוֹ היא מעלה גדוֹלה עד מאֹד,
ואין כל חכם זוֹכה לה.
והיא מעלת אברהם אבינוּ שקראוֹ הקדוֹש ברוּך הוּא "אֹהבי" ,
לפי שלֹא עבד אלא מֵאהבה.
והיא המעלה שצִוּנוּ הקדוֹש ברוּך הוּא על ידי מֹשה רבֵנוּ,
שנאמר: "ואהבת אֵת יי אלֹהיך בכל לבבך וּבכל נפשך וּבכל מאֹדך" .
וּבִזמן שיֹאהב את יי אהבה הראוּיה,
מיד יעשה כל המִצווֹת מֵאהבה.
3
וכיצד היא האהבה הראוּיה? הוּא שיֹאהב את יי אהבה גדוֹלה יתֵרה רבה עזה עד מאֹד,
עד שתהֵא נפשוֹ קשוּרה באהבת יי ונִמצא שוֹגה בה תמיד,
כאֵלוּ חוֹלי האהבה שאין דעתם פנוּיה מֵאהבת אוֹתה אִשה שהוּא שוֹגה בה תמיד,
בין בשִבתוֹ בין בקוּמוֹ,
בין בשעה שהוּא אוֹכֵל ושוֹתה יתֵר מִזה תִהיה אהבת יי בלֵב אוֹהביו,
שוֹגים בה תמיד,
כמוֹ שצִוּנוּ:
"בכל לבבך וּבכל נפשך וּבכל מאֹדך" .
והוּא ששלֹמֹה אוֹמֵר דרך משל:
"כי חוֹלת אהבה אני" ,
וכל שיר השירים משל הוּא לעִנין זה.
4
אמרוּ חכמים הרִאשוֹנים:
שמא תֹאמר:
הריני למֵד תוֹרה בִשביל שאהיה עשיר,
בִשביל שאקרֵא רבי,
בִשביל שאקבֵל שכר בעוֹלם הבא תלמוּד לוֹמר:
"לאהבה את יי" ,
כל שאתם עוֹשים,
לֹא תעשוּ אלא מֵאהבה.
:ועוֹד אמרוּ חכמים:
"במִצוֹתיו חפֵץ מאֹד" "במִצוֹתיו",
ולֹא בִשכר מִצווֹתיו.
וכֵן היוּ גדוֹלי החכמים מצוּים לִנבוֹני תלמידיהם וּמשכיליהם ביחוּד:
אל תִהיוּ כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבֵל טוֹבה,
אלא היוּ כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלֹא לקבֵל כלוּם,
אלא מִפני שהוּא הרב ראוּי לשמשוֹ,
כלוֹמר: עִבדוּ מֵאהבה.
5
כל העוֹסֵק בתוֹרה כדי לקבֵל שכר אוֹ כדי שלֹא תגיע עדיו פוּרענוּת הרי זה עוֹסֵק בה שלֹא לִשמה.
וכל העוֹסֵק בה לֹא ליראה ולֹא לקבֵל שכר,
אלא מִפני אהבת אדוֹן כל הארץ שצִוּה בה הרי זה עוֹסֵק בה לִשמה.
ואמרוּ חכמים:
לעוֹלם יעסֹק אדם בתוֹרה אפִלוּ שלֹא לִשמה,
שמִתוֹך שלֹא לִשמה בא לִשמה.
:לפיכך, כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וּכלל עמי הארץ אין מלמדים אוֹתם אלא לעבֹד מיִראה וּכדי לקבֵל שכר,
עד שתִרבה דעתם ויתחכמוּ חכמה יתֵרה,
מגלין להן רז זה מעט מעט,
וּמרגילין אוֹתם לעִנין זה בנחת עד שישיגוּהוּ ויֵדעוּהוּ,
ויעבדוּ מֵאהבה.
6
דבר ידוּע וּברוּר,
שאין אהבת הקדוֹש ברוּך הוּא נִקשרת בלִבוֹ של אדם עד שיִשגה בה תמיד כראוּי ויעזֹב כל שבעוֹלם חוּץ מִמנה כמוֹ שצִוּה ואמר:
"בכל לבבך וּבכל נפשך" אלא בדֵעה שיֵדעֵהוּ.
ועל פי הדֵעה על פי האהבה:
אִם מעט מעט,
ואִם הרבֵה הרבֵה.
:לפיכך צריך האדם ליחֵד עצמוֹ להבין וּלהשכיל בחכמוֹת וּתבוּנוֹת המוֹדיעין לוֹ את קוֹנוֹ,
כפי כֹח שיֵש באדם להבין וּלהשיג,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת יסוֹדי התוֹרה.
:בריך רחמנא דסיען:
נִגמר סֵפר רִאשוֹן בעזרת שדי.
וּמִנין פרקים של סֵפר זה שִשה וארבעים:
הִלכוֹת יסוֹדי התוֹרה עשרה פרקים.
הִלכוֹת דֵעוֹת שִבעה פרקים.
הִלכוֹת תלמוּד תוֹרה שִבעה פרקים.
הִלכוֹת עבוֹדה זרה שנים עשר פרקים.
הִלכוֹת תשוּבה עשרה פרקים.