1
הוֹאיל וּרשוּת כל אדם נתוּנה לוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ישתדֵל האדם לעשוֹת תשוּבה ולִנעֹר כפיו מֵחטאיו,
כדי שימוּת והוּא בעל תשוּבה,
כדי שיִזכה לחיי העוֹלם הבא.
2
לעוֹלם יראה אדם את עצמוֹ כאִלוּ הוּא נוֹטה למוּת,
ושמא ימוּת בִשעתוֹ ונִמצא עוֹמֵד בחטאיו.
לפיכך ישוּב מֵחטאיו מיד,
ולֹא יֹאמר:
כשאזקין אשוּב,
שמא ימוּת קֹדם שיזקין.
הוּא ששלֹמֹה אוֹמֵר בחכמתוֹ:
"בכל עֵת יהיוּ בגדיך לבנים ושמן על רֹאשך אל יחסר" .
3
אל תֹאמר שאין התשוּבה אלא מֵעבֵרוֹת שיֵש בהן מעשה,
כגוֹן זנוּת וגזֵל וּגנֵבה.
כשֵם שצריך אדם לשוּב מֵאֵלוּ,
כך הוּא צריך לחפֵש בדֵעוֹת רעוֹת שיֵש לוֹ ולשוּב מֵהן:
מִן הכעס,
וּמִן האיבה,
וּמִן הקִנאה,
וּמִן התחרוּת,
וּמִן ההִתוּל,
וּמִן רדיפת הממוֹן והכבוֹד,
וּמֵרדיפת המאכלוֹת וּמִכיוֹצֵא בהן מִן הכֹל צריך לחזֹר בִתשוּבה.
ואֵלוּ העוֹנוֹת קשים מֵאוֹתן שיֵש בהן מעשה,
שבִזמן שאדם נִשקע באֵלוּ קשה הוּא לִפרֹש.
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"יעזֹב רשע דרכוֹ ואיש און מחשבֹתיו" .
4
אל ידמה בעל תשוּבה שהוּא מרוּחק מִמעלת הצדיקים מִפני העוֹנוֹת והחטאוֹת שעשה.
אין הדבר כֵן,
אלא אהוּב ונחמד הוּא לִפני הבוֹרֵא,
וּכאִלוּ לֹא חטא מֵעוֹלם,
ולֹא עוֹד אלא ששכרוֹ הרבֵה,
שהרי טעם טעם החֵטא וּפֵרֵש מִמנוּ וכבש יצרוֹ.
אמרוּ חכמים:
מקוֹם שבעלי תשוּבה עוֹמדין בוֹ אין צדיקים גמוּרין יכוֹלין לעמֹד בוֹ,
כלוֹמר: מעלתן גדוֹלה מִמעלת אֵלוּ שלֹא חטאוּ מֵעוֹלם,
מִפני שהֵן כוֹבשין יצרם יתֵר מֵהם.
5
כל הנביאים כוּלם צִוּוּ על התשוּבה,
ואין ישראֵל נִגאלין אלא בִתשוּבה.
וּכבר הִבטיחה תוֹרה שסוֹף ישראֵל לעשוֹת תשוּבה בסוֹף גלוּתן וּמיד הֵן נִגאלין,
שנאמר: "והיה כי יבֹאוּ עליך כל הדברים האֵלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשֵבֹת אל לבבך בכל הגוֹים אשר הִדיחך יי אלֹהיך שמה,
ושבת עד יי אלֹהיך ושמעת בקֹלוֹ ככֹל אשר אנֹכי וגו',
ושב יי אלֹהיך את שבוּתך ורִחמך ושב וקִבצך מִכל העמים אשר הפיצך יי אלֹהיך שמה" .
6
גדוֹלה תשוּבה,
שמקרבת את האדם לשכינה,
שנאמר: "שוּבה ישראֵל עד יי אלֹהיך" ,
ונאמר: "לֹא שבתם עדי נאוּם יי" ,
ונאמר: "אִם תשוּב ישראֵל נאוּם יי אֵלי תשוּב" ,
כלוֹמר: אִם תחזֹר בִתשוּבה בי תִדבק.
:התשוּבה מקרבת את הרחוֹקים:
אמש היה זה שנוּי לִפני המקוֹם,
משוּקץ וּמרוּחק ותוֹעֵבה,
והיוֹם הוּא אהוּב ונחמד,
קרוֹב וידיד.
וכֵן אתה מוֹצֵא שבלשוֹן שהקדוֹש ברוּך הוּא מרחֵק את החטאים,
בה מקרֵב את השבים,
בין יחיד בין רבים,
שנאמר: "והיה בִמקוֹם אשר יֵאמֵר להם לֹא עמי אתם יֵאמֵר להם בני אֵל חי" ,
ונאמר ביכניה ברִשעוּתוֹ:
"כִתבוּ את האיש הזה ערירי גבר לֹא יצלח בימיו וגו'" ,
"אִם יהיה כניהוּ בן יהוֹיקים מלך יהוּדה חוֹתם על יד ימיני" וגו' .
וכיון ששב בגלוּתוֹ,
נאמר בִזרוּבבל בנוֹ:
"ביוֹם ההוּא נאוּם יי צבאוֹת אקחך זרוּבבל בן שאלתיאֵל עבדי נאוּם יי ושמתיך כחוֹתם" .
7
כמה מעוּלה מעלת התשוּבה:
אמש היה זה מוּבדל מיי אלֹהי ישראֵל,
שנאמר: "עוֹנֹתיכם היוּ מבדִלים בינֵכם לבין אלֹהיכם" ,
צוֹעֵק ואינוֹ נענה,
שנאמר: "גם כי תרבוּ תפִלה אינני שֹמֵע" ,
ועוֹשה מִצווֹת וטוֹרפין אוֹתן בפניו,
שנאמר: "מי בִקֵש זֹאת מידכם רמֹס חצֵרי" ,
"מי גם בכם ויסגֹר דלתים ולֹא תאירוּ מִזבחי חִנם,
אין לי חֵפץ בכם אמר יי צבאוֹת וּמִנחה לֹא ארצה מידכם" ,
"עֹלוֹתיכם ספוּ על זִבחיכם ואִכלוּ בשר" .
:והיוֹם הוּא מוּדבק בשכינה,
שנאמר: "ואתם הדבֵקים ביי אלֹהיכם" ,
צוֹעֵק ונענה מיד,
שנאמר: "והיה טרם יקראוּ ואני אענה" ,
ועוֹשה מִצווֹת וּמקבלין אוֹתן בנחת ושִמחה,
שנאמר: "כי כבר רצה האלֹהים את מעשיך" .
ולֹא עוֹד,
אלא שמִתאוּים להם,
שנאמר: "וערבה ליי מִנחת יהוּדה וירוּשלִם כימי עוֹלם וּכשנים קדמֹניֹת" .
8
בעלי תשוּבה,
דרכן לִהיוֹת שפלים וענוים ביוֹתֵר.
אִם חֵרפוּ אוֹתם הכסילים במעשיהם הרִאשוֹנים,
ואמרוּ להם:
'אמש הייתה עוֹשה כך וכך',
ו'אמש הייתה אוֹמֵר כך וכך' אל ירגישוּ להם,
אלא שוֹמעין וּשמֵחין ויוֹדעין שזוֹ זכוּת להם,
ושכל זמן שהֵן בוֹשין מִמעשים שעברוּ ונִכלמין מֵהן זכוּתן מרוּבה וּמעלתם מִתגדלת.
:וחֵטא גדוֹל הוּא לֵאמֹר לבעל תשוּבה:
'זכֹר מעשיך הרִאשוֹנים',
אוֹ להזכירם בפניו כדי לבישוֹ,
אוֹ להזכיר דברים ועִנינים הדוֹמין להם כדי להזכירוֹ מה עשה הכֹל אסוּר,
וּמוּזהר עליו בִכלל הוֹנית דברים שהִזהירה עליה תוֹרה,
שנאמר: "ולֹא תוֹנוּ איש את עמיתוֹ" וגו' .