1
פסוּקים הרבֵה יֵש בתוֹרה וּבדִברי נביאים שהֵן נִראין כסוֹתרין עִקר זה,
ונִכשלין בהן רֹב האדם,
ויעלה על דעתם מֵהן שהקדוֹש ברוּך הוּא גוֹזֵר על האדם לעשוֹת טוֹבה אוֹ רעה,
ושאין לִבוֹ של אדם מסוּר לוֹ להטוֹתוֹ לכל אשר ירצה.
והריני מבאֵר עִקר גדוֹל,
שמִמנוּ תֵדע פֵרוּש כל אוֹתן הפסוּקים.
:בִזמן שאדם אחד אוֹ אנשי מדינה חוֹטאים,
ועוֹשה החוֹטֵא חֵטא שעשה מִדעתוֹ וּבִרצוֹנוֹ,
כמוֹ שהוֹדענוּ,
ראוּי להִפרע מִמנוּ,
והקדוֹש ברוּך הוּא יוֹדֵע היאך יפרע.
יֵש חֵטא שהדין נוֹתֵן שנִפרעין מִמנוּ על חטאוֹ בעוֹלם הזה,
בגוּפוֹ אוֹ בממוֹנוֹ אוֹ בבניו הקטנים,
שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולֹא הִגיעוּ לִכלל מִצווֹת כקִנינוֹ הֵם; כתוּב:
"איש בחטאוֹ יוּמת" עד שיֵעשה איש.
:ויֵש חֵטא שהדין נוֹתֵן שנִפרעין מִמנוּ לעוֹלם הבא,
ואין עוֹבֵר עליו שוּם נֵזק בעוֹלם הזה.
ויֵש חֵטא שנִפרעין מִמנוּ עליו בעוֹלם הזה ולעוֹלם הבא.
2
במה דברים אמוּרים? בִזמן שלֹא עשה תשוּבה.
אבל אִם עשה תשוּבה התשוּבה כִתריס לִפני הפוּרענוּת.
וּכשֵם שהאדם חוֹטֵא בִרצוֹנוֹ וּמִדעתוֹ,
כך הוּא עוֹשה תשוּבה בִרצוֹנוֹ וּמִדעתוֹ.
3
ואפשר שיחטא האדם חֵטא גדוֹל אוֹ חטאים הרבֵה,
עד שיִתֵן הדין לִפני דין האמת שיהֵא הפֵרעוֹן מִזה החוֹטֵא על חטאים אֵלוּ שעשה בִרצוֹנוֹ וּמִדעתוֹ,
שמוֹנעין מִמנוּ התשוּבה ואין מניחין לוֹ רשוּת לשוּב מֵרִשעוֹ,
כדי שימוּת ויֹאבד בחטאים שעשה.
:הוּא שהקדוֹש ברוּך הוּא אוֹמֵר על ידי ישעיהוּ:
"השמֵן לֵב העם הזה ואזניו הכבֵד ועיניו השע פן יראה בעיניו וּבאזניו ישמע וּלבבוֹ יבין ושב ורפא לוֹ" .
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"ויִהיוּ מלעִבים במלאכי האלֹהים וּבוֹזים דבריו וּמִתעתעים בִנבִאיו עד עלוֹת חמת יי בעמוֹ עד לאין מרפֵא" ,
כלוֹמר: חטאוּ בִרצוֹנם והִרבוּ לִפשֹע,
עד שנִתחיבוּ לִמנֹע מֵהן התשוּבה,
שהיא המרפֵא.
:לפיכך כתוּב בתוֹרה:
"ואני אחזֵק את לֵב פרעֹה" .
לפי שחטא מֵעצמוֹ תחִלה והֵרע לישראֵל הגרים בארצוֹ,
שנאמר: "הבה נִתחכמה לוֹ" וכו' ,
נתן הדין לִמנֹע מִמנוּ התשוּבה עד שנִפרעין מִמנוּ,
לפיכך חִזֵק הקדוֹש ברוּך הוּא את לִבוֹ.
:ולמה היה שוֹלֵח לוֹ ביד מֹשה ואוֹמֵר לוֹ:
'שלח' ו'עשֵה תשוּבה',
וּכבר אמר לוֹ הקדוֹש ברוּך הוּא שאין אתה משלֵח,
שנאמר: "ואתה ועבדיך ידעתי" וכו' ? "ואוּלם בעבוּר זֹאת" וכו' כדי להוֹדיע לבאי העוֹלם,
שבִזמן שמוֹנֵע הקדוֹש ברוּך הוּא התשוּבה לחוֹטֵא אינוֹ יכוֹל לשוּב,
אלא ימוּת ברִשעוֹ שעשה בתחִלה בִרצוֹנוֹ.
:וכֵן סיחוֹן,
לפי עוֹנוֹת שהיוּ לוֹ נִתחיֵב למנעוֹ התשוּבה,
שנאמר: "כי הִקשה יי אלֹהיך את רוּחוֹ ואִמֵץ את לבבוֹ" .
וכֵן הכנעניים,
לפי תוֹעבוֹתיהם מנע מֵהן התשוּבה עד שעשוּ מִלחמה עִם ישראֵל,
שנאמר: "כי מֵאֵת יי היתה לחזֵק את לִבם לִקראת המִלחמה את ישראֵל למען החרימם" וכו' .
וכֵן ישראֵל בימי אֵליהוּ,
לפי שהִרבוּ לִפשֹע מנע מֵאוֹתן המרבים תשוּבה,
שנאמר: "ואתה הסִבֹת את לִבם אחֹרנית" ,
כלוֹמר מנעת מֵהם התשוּבה.
:נִמצֵאת אוֹמֵר שאין האֵל גזר על פרעֹה להרע לישראֵל,
ולֹא על סיחוֹן לחטֹא בארצוֹ,
ולֹא על הכנעניים להתעיב,
ולֹא על ישראֵל לעבֹד עבוֹדה זרה אלא כוּלן חטאוּ מֵעצמן,
ונִתחיבוּ כוּלן לִמנֹע מֵהן התשוּבה.
4
וּבעִנין זה שוֹאלים הנביאים והצדיקים בִתפִלוֹתיהם מיי לעזרם על דרך האמת,
כמוֹ שאמר דוִד:
"הוֹרֵני יי דרכך" ,
כלוֹמר: אל ימנעוּני חטאי דרך האמת שמִמנה אֵדע דרכך ויחוּד שִמך.
וכֵן זה שאמר:
"ורוּח נדיבה תִסמכֵני" ,
כלוֹמר: תניח רוּחי לעשוֹת חפצה,
ואל יגרמוּ לי חטאי למנעֵני התשוּבה,
אלא תִהיה הרשוּת בידי עד שאחזֹר ואבין ואֵדע דרך האמת.
ועל דרך זוֹ כל הדוֹמה לִפסוּקים אֵלוּ.
5
וּמה הוּא זה שאמר דוִד:
"טוֹב וישר יי על כֵן יוֹרה חטאים בדרך,
ידרֵך ענוים במִשפט וילמֵד ענוים דרכוֹ" ? זה ששלח להם נביאים מוֹדיעים להם דרכי יי וּמחזירין אוֹתם בִתשוּבה.
ועוֹד, שנתן בהם כֹח לִלמֹד וּלהבין.
שמִדה זוֹ בכל אדם,
שכל זמן שהוּא נִמשך בדרכי החכמה והצדק,
מִתאוּה להן ורוֹדֵף אוֹתן.
והוּא שאמרוּ חכמים:
בא לִטהֵר מסיעין אוֹתוֹ,
כלוֹמר: ימצא עצמוֹ נעזר על הדבר.
:והלֹא כתוּב בתוֹרה:
"ועבדוּם ועִנוּ אֹתם" ,
הרי גזר על המִצרים לעשוֹת רע,
וכתוּב: "וקם העם הזה וזנה אחרי אלֹהי נֵכר הארץ" ,
הרי גזר על ישראֵל לעבֹד עבוֹדה זרה,
ולמה נִפרע מֵהן? לפי שלֹא גזר על איש פלוֹני הידוּע שיִהיה הוּא הזוֹנה,
אלא כל אחד ואחד מֵאוֹתן הזוֹנים שעבדוּ עבוֹדה זרה,
אִלוּ לֹא רצה לעבֹד לֹא היה עוֹבֵד,
ולֹא הוֹדיעוֹ הבוֹרֵא אלא מִנהגוֹ של עוֹלם.
הא למה זה דוֹמה? לאוֹמֵר:
'העם הזה יהיה בהם צדיקים וּרשעים' לֹא מִפני זה יֹאמר הרשע:
כבר נִגזר עליו שיִהיה רשע,
מִפני שהוֹדיע הקדוֹש ברוּך הוּא למֹשה שיִהיה רשעים בישראֵל,
כעִנין שנאמר:
"כי לֹא יחדל אביוֹן מִקרב הארץ" .
:וכֵן המִצריים,
כל אחד ואחד מֵאוֹתן המצֵרים והמרֵעים לישראֵל,
אִלוּ לֹא רצה להרע להם הרשוּת בידוֹ,
שלֹא גזר על איש ידוּע,
אלא הוֹדיעוֹ שסוֹף זרעוֹ להִשתעבֵד בארץ לֹא להם.
וּכבר אמרנוּ שאין כֹח באדם לידע היאך יֵדע הקדוֹש ברוּך הוּא דברים שעתידין לִהיוֹת.