1
רשוּת כל אדם נתוּנה לוֹ:
אִם רצה להטוֹת עצמוֹ לדרך טוֹבה ולִהיוֹת צדיק הרשוּת בידוֹ,
ואִם רצה להטוֹת עצמוֹ לדרך רעה ולִהיוֹת רשע הרשוּת בידוֹ.
הוּא שכתוּב בתוֹרה:
"הֵן האדם היה כאחד מִמנוּ לדעת טוֹב ורע" ,
כלוֹמר: הֵן מין זה של אדם היה אחד בעוֹלם,
ואין לוֹ מין שֵני דוֹמה לוֹ בזה העִנין,
שיהֵא הוּא מֵעצמוֹ בדעתוֹ וּבמחשבתוֹ יוֹדֵע הטוֹב והרע ועוֹשה כל מה שהוּא חפֵץ,
ואין לוֹ מי שיעכֵב על ידוֹ מִלעשוֹת הטוֹב אוֹ הרע.
וכיון שכֵן הוּא "פן ישלח ידוֹ" וגו' .
2
אל יעבֹר במחשבתך דבר זה שאוֹמרין טִפשי האוּמוֹת ורֹב גלמי בני ישראֵל,
שהקדוֹש ברוּך הוּא גוֹזֵר על האדם מִתחִלת בריתוֹ לִהיוֹת צדיק אוֹ רשע.
אין הדבר כֵן,
אלא כל אדם ואדם ראוּי לִהיוֹת צדיק כמֹשה רבֵנוּ אוֹ רשע כירבעם,
אוֹ חכם אוֹ סכל,
אוֹ רחמן אוֹ אכזרי,
אוֹ כילי אוֹ שוֹע,
וכֵן שאר כל הדֵעוֹת.
:ואין לוֹ מי שיִכפֵהוּ ולֹא גוֹזֵר עליו ולֹא מי שמוֹשכוֹ לאחד מִשני הדרכים,
אלא הוּא מֵעצמוֹ וּמִדעתוֹ נוֹטה לאי זוֹ דרך שיִרצה.
הוּא שיִרמיהוּ אוֹמֵר:
"מִפי עליוֹן לֹא תֵצֵא הרעוֹת והטוֹב" ,
כלוֹמר: אין הבוֹרֵא גוֹזֵר על האדם לֹא לִהיוֹת טוֹב ולֹא לִהיוֹת רע.
:וכיון שכֵן הוּא,
נִמצא זה החוֹטֵא הוּא הִפסיד עצמוֹ,
וּלפיכך ראוּי לוֹ לִבכוֹת וּלקוֹנֵן על מה שעשה לנפשוֹ וּגמלה רעה.
הוּא שכתוּב אחריו:
"מה יִתאוֹנֵן אדם חי גבר על חטאו" .
וחזר ואמר:
הוֹאיל וּרשוּתֵנוּ בידֵנוּ וּמִדעתֵנוּ עשינוּ כל הרעוֹת ראוּי לנוּ לחזֹר בִתשוּבה ולעזֹב רִשעֵנוּ,
שהרשוּת עתה בידֵנוּ.
הוּא שכתוּב אחריו:
"נחפשה דרכינוּ ונחקֹרה ונשוּבה עד יי" .
3
ועִקר זה עִקר גדוֹל הוּא,
והוּא עמוּד התוֹרה והמִצוה,
שנאמר: "ראֵה נתתי לפניך היוֹם את החיים ואת הטוֹב ואת המות ואת הרע" ,
וכתוּב: "ראֵה אנֹכי נֹתֵן לִפניכם היוֹם ברכה וּקללה" ,
כלוֹמר שהרשוּת בידכם,
וכל שיחפֹץ האדם לעשוֹת מִמעשֵה בני האדם עוֹשה,
בין טוֹבים בין רעים.
וּמִפני זה העִנין נאמר:
"מי יתֵן והיה לבבם זה להם" ,
כלוֹמר שאין הבוֹרֵא כוֹפה בני האדם ולֹא גוֹזֵר עליהן לעשוֹת טוֹבה אוֹ רעה,
אלא לִבם מסוּר להם.
4
אִלוּ היה האֵל גוֹזֵר על האדם לִהיוֹת צדיק אוֹ רשע,
אוֹ אִלוּ היה שם דבר שמוֹשֵך את האדם בעִקר תוֹלדתוֹ לדרך מִן הדרכים אוֹ למדע מִן המדעוֹת אוֹ לדֵעה מִן הדֵעוֹת אוֹ למעשה מִן המעשים,
כמוֹ שבוֹדין מִלִבם הטִפשים הוֹברי שמים היאך היה מצוּה לנוּ על ידי הנביאים:
'עשֵה כך' ו'אל תעשה כך',
'היטיבוּ דרכיכם' ו'אל תֵלכוּ אחרי רִשעכם',
והוּא מִתחִלת בריתוֹ כבר נִגזר עליו אוֹ תוֹלדתוֹ תִמשֹך אוֹתוֹ לדבר שאי אפשר לזוּז מִמנוּ,
וּמה מקוֹם היה לכל התוֹרה כוּלה? וּבאי זה דין ואי זה מִשפט נִפרע מִן הרשע אוֹ משלֵם שכר לצדיק,
"השֹפֵט כל הארץ לֹא יעשה מִשפט" ?:
ואל תִתמה ותֹאמר:
היאך יהיה האדם עוֹשה כל מה שיחפֹץ ויהיוּ מעשיו מסוּרין לוֹ,
וכי יֵעשה בעוֹלם דבר שלֹא בִרשוּת קוֹנוֹ וּבלֹא חפצוֹ,
והכתוּב אוֹמֵר:
"כֹל אשר חפֵץ יי עשה בשמים וּבארץ" ? דע שהכֹל בחפצוֹ יֵעשה,
ואף על פי שמעשינוּ מסוּרים לנוּ.
:כיצד? כשֵם שחפֵץ היוֹצֵר לִהיוֹת האֵש והרוּח עוֹלים למעלה,
והמים והארץ יוֹרדים למטה,
והגלגל סוֹבֵב בעִגוּל,
וכֵן שאר בריוֹת העוֹלם לִהיוֹת כמִנהגן שחפֵץ בוֹ ככה חפֵץ לִהיוֹת האדם רשוּתוֹ בידוֹ וכל מעשיו מסוּרין לוֹ,
ולֹא יהיה לוֹ לֹא כוֹפה ולֹא מוֹשֵך,
אלא הוּא מֵעצמוֹ וּבדעתוֹ שנתן לוֹ האֵל עוֹשה כל שהאדם יכוֹל לעשוֹת.
:לפיכך דנין אוֹתוֹ לפי מעשיו:
אִם עשה טוֹבה מטיבין לוֹ,
ואִם עשה רעה מרֵעין לוֹ.
הוּא שהנביא אוֹמֵר:
"מידכם היתה זֹאת לכם" ,
"גם הֵמה בחרוּ בדרכיהם" .
וּבעִנין זה אמר שלֹמֹה:
"שמח בחוּר בילדוּתיך וגו' ודע כי על כל אֵלה יביאך האלֹהים במִשפט" ,
כלוֹמר: דע שיֵש בידך כֹח לעשוֹת,
ועתיד אתה לִתֵן את הדין.
5
שמא תֹאמר:
והלֹא הקדוֹש ברוּך הוּא יוֹדֵע כל מה שיִהיה קֹדם שיִהיה,
ידע שזה צדיק אוֹ רשע אוֹ לֹא ידע? אִם ידע שהוּא יהיה צדיק אי אפשר שלֹא יהיה צדיק; ואִם תֹאמר שידע שיִהיה צדיק ואפשר שיִהיה רשע הרי לֹא ידע הדבר על בוּריוֹ.
:דעה שתשוּבת שאֵלה זוֹ "ארוּכה מֵארץ מִדה וּרחבה מִני ים" ,
וכמה עִקרים גדוֹלים והררים רמים תלוּיים בה.
אבל צריך אתה לידע וּלהבין בדבר זה שאני אוֹמֵר.
:כבר בֵארנוּ בפרק שֵני מֵהִלכוֹת יסוֹדי התוֹרה שהקדוֹש ברוּך הוּא אינוֹ יוֹדֵע בדֵעה שהיא חוּץ מִמנוּ,
כִבני אדם שהֵן ודעתם שנים,
אלא הוּא יתברך שמוֹ ודעתוֹ אחד.
ואין דעתוֹ של אדם יכוֹלה להשיג דבר זה על בוּריוֹ.
וּכשֵם שאין כֹח באדם להשיג ולִמצֹא אמִתת הבוֹרֵא,
שנאמר: "כי לֹא יראני האדם וחי" ,
כך אין כֹח באדם להשיג ולִמצֹא דעתוֹ של בוֹרֵא.
הוּא שהנביא אוֹמֵר:
"כי לֹא מחשבוֹתי מחשבוֹתיכם ולֹא דרכיכם דרכי נאוּם יי" .
וכיון שכֵן הוּא,
אין בנוּ כֹח לידע היאך יֵדע הקדוֹש ברוּך הוּא כל הברוּאים וּמעשיהם.
:אבל נוֹדע בלֹא ספֵק שמעשֵה האדם ביד האדם,
ואין הקדוֹש ברוּך הוּא מוֹשכוֹ ולֹא גוֹזֵר עליו לֹא לעשוֹת כך ולֹא שלֹא לעשוֹת כך.
ולֹא מִפני קבלת הדת בִלבד נוֹדע דבר זה,
אלא בִראיוֹת ברוּרוֹת מִדִברי החכמה.
וּמִפני זה נאמר בנבוּאה שדנין את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו,
אִם טוֹב אִם רע.
וזה הוּא העִקר שכל דִברי הנבוּאה תלוּיים בוֹ.