1
עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשוּבה.
ארבעה מֵהן עוֹן גדוֹל,
והעוֹשה אחד מֵארבעתן אין הקדוֹש ברוּך הוּא מספיק בידוֹ לעשוֹת תשוּבה לפי גֹדל חטאוֹ.
ואֵלוּ הֵם:
א) המחטיא את הרבים,
וּבִכלל עוֹן זה המעכֵב את הרבים מִלעשוֹת מִצוה.
ב) והמטה חבֵרוֹ מִדרך טוֹבה לדרך רעה,
כגוֹן מֵסית וּמדיח.
ג) והרוֹאה בנוֹ בתרבוּת רעה ואינוֹ ממחה בידוֹ; הוֹאיל וּבנוֹ בִרשוּתוֹ אִלוּ מִחה בוֹ היה פוֹרֵש,
ונִמצא כמחטיא אוֹתוֹ.
וּבִכלל עוֹן זה כל שאפשר בידוֹ לִמחוֹת באחֵרים,
בין רבים בין יחידים,
ולֹא מִחה,
אלא יניח אוֹתן בכִשלוֹנן.
ד) והאוֹמֵר:
'אחטא ואשוּב',
וּבִכלל זה האוֹמֵר:
'אחטא ויוֹם הכִפוּרים מכפֵר'.
2
וּמֵהן חמִשה דברים הֵם נוֹעלין דרכי התשוּבה בִפני עוֹשיהן,
ואֵלוּ הֵן:
א) הפוֹרֵש מִן הצִבוּר,
לפי שבִזמן שיעשוּ תשוּבה לֹא יהיה עִמהן,
ואינוֹ זוֹכה עִמהן בזכוּיוֹת שעוֹשין.
ב) והחוֹלֵק על דִברי חכמים,
לפי שמחלוּקתוֹ גוֹרמת לוֹ לִפרֹש מֵהם ואינוֹ יוֹדֵע דרכי התשוּבה.
ג) והמלעיג על המִצווֹת,
שכיון שנִתבזוּ בעיניו אינוֹ רוֹדֵף אחריהן ולֹא עוֹשן,
ואִם לֹא יעשה במה יתזכה? ד) והמבזה רבוֹתיו,
שדבר זה גוֹרֵם להן לדחפוֹ וּלטרדוֹ כיֵשוּע וּכגֵחזי,
וּבִזמן שנִטרד לֹא ימצא מלמֵד וּמוֹרה לוֹ דרך האמת.
ה) והשוֹנֵא את התוֹכחוֹת,
שהרי לֹא הִניח לוֹ דרך תשוּבה,
שהתוֹכחה גוֹרמת לִתשוּבה,
שבִזמן שמוֹדיעין לוֹ לאדם חטאיו וּמכלימין אוֹתוֹ חוֹזֵר בִתשוּבה,
כמה שכתוּב בתוֹרה:
"זכֹר אל תִשכח" וכו' ,
"ממרים הייתם" וכו' ,
"ולֹא נתן יי לכם לֵב" וכו' ,
"עם נבל ולֹא חכם" .
:וכֵן ישעיהוּ הוֹכיח את ישראֵל ואמר:
"הוֹי גוֹי חֹטֵא" וגו' ,
"ידע שוֹר קֹנֵהוּ" וגו' ,
"מִדעתי כי קשה אתה" וגו' .
וכֵן צִוּהוּ האֵל להוֹכיח לחטאים,
שנאמר: "קרא בגרוֹן אל תחשֹך" וגו' .
וכֵן כל הנביאים הוֹכיחוּ לישראֵל עד שחזרוּ בִתשוּבה.
לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מיִשראֵל חכם גדוֹל וזקֵן וירֵא שמים מִנעוּריו ואהוּב להם,
שיהֵא מוֹכיח לרבים וּמחזירן בִתשוּבה.
וזה ששוֹנֵא את התוֹכחוֹת אינוֹ בא למוֹכיח ולֹא שוֹמֵע דבריו,
לפיכך יעמֹד בחטֹאותיו,
שהֵן בעיניו טוֹבים.
3
וּמֵהן חמִשה דברים,
העוֹשה אוֹתן אי אפשר לוֹ שישוּב תשוּבה גמוּרה,
לפי שהֵן עוֹנוֹת שבין אדם לחבֵרוֹ,
ואינוֹ יוֹדֵע חבֵרוֹ שחטא לוֹ כדי שיחזיר לוֹ אוֹ ישאל מִמנוּ לִמחֹל לוֹ.
ואֵלוּ הֵם:
א) המקלֵל את הרבים לֹא קִלֵל אדם ידוּע כדי שיִשאל מִמנוּ כפרה.
ב) והחוֹלֵק עִם הגנב,
לפי שאינוֹ יוֹדֵע גנֵבה זוֹ של מי היא,
אלא הגנב גוֹנֵב רבים וּמֵביא לוֹ והוּא לוֹקֵח.
ועוֹד, שהוּא מחזֵק יד הגנב וּמחטיא אוֹתוֹ.
ג) והמוֹצֵא אבֵדה ואינוֹ מכריז עליה עד שיחזירה לִבעליה,
לאחר זמן כשיעשה תשוּבה אינוֹ יוֹדֵע למי יחזיר.
ד) והאוֹכֵל שוֹד עניים ויתוֹמים ואלמנוֹת.
אֵלוּ בני אדם אמֵללין הֵן ואינן ידוּעים וּמפוּרסמין,
וגוֹלים מֵעיר לעיר ואין להם מכיר כדי שיֵדע שוֹד זה של מי הוּא ויחזירנוּ לוֹ.
ה) והמקבֵל שֹחד להטוֹת דין,
אינוֹ יוֹדֵע עד היכן הִגיעה הטיה זוֹ וכמה הוּא כֹחה כדי שיחזיר,
שהדבר יֵש לוֹ רגלים.
ועוֹד שהוּא מחזֵק יד זה וּמחטיא אוֹתוֹ.
4
וּמֵהן חמִשה,
העוֹשה אוֹתן אין חזקתוֹ לשוּב מֵהן,
לפי שהֵן דברים קלים בעיני רֹב האדם,
ונִמצא חוֹטֵא והוּא ידמה שאין זה חֵטא.
ואֵלוּ הֵם:
א) האוֹכֵל מִסעוּדה שאינה מספקת לִבעליה,
שזה אבק גזֵל,
והוּא מדמה שלֹא חטא,
ויֹאמר: 'כלוּם אכלתי אלא בִרשוּתן?'.
ב) והמִשתמֵש בעבוֹטוֹ של עני,
שהעבוֹט של עני אינוֹ אלא כגוֹן קרדֹם וּמחרֵשה,
ויֹאמר בלִבוֹ:
'אינן חסֵרין,
והרי לֹא גזלתי אוֹתוֹ'.
ג) והמִסתכֵל בעריוֹת,
מעלה על דעתוֹ שאין בכך כלוּם,
שהוּא אוֹמֵר:
'וכי בעלתי אוֹ קרבתי?',
והוּא אינוֹ יוֹדֵע שראית העינים עוֹן גדוֹל,
שהיא גוֹרמת לגוּפן של עריוֹת,
שנאמר: "ולֹא תתוּרוּ אחרי לבבכם" .
ד) והמִתכבֵד בִקלוֹן חבֵרוֹ,
אוֹמֵר בלִבוֹ שאינוֹ חֵטא,
לפי שאין חבֵרוֹ עוֹמֵד ולֹא הִגיעה לוֹ בֹשת ולֹא בישוֹ,
אלא ערך מעשיו הטוֹבים וחכמתוֹ למוּל מעשֵה חבֵרוֹ אוֹ חכמתוֹ כדי שיֵראה מִכללן שהוּא מכוּבד וחבֵרוֹ בזוּי.
ה) והחוֹשֵד כשֵרים,
אוֹמֵר בלִבוֹ שאינוֹ חֵטא,
לפי שהוּא אוֹמֵר:
'מה עשיתי לוֹ,
וכי יֵש שם אלא חשד שמא עשה אוֹ לֹא עשה?',
והוּא אינוֹ יוֹדֵע שזה עוֹן,
שמֵשים אדם כשֵר בדעתוֹ כבעל עבֵרוֹת.
5
וּמֵהם חמִשה דברים,
העוֹשה אוֹתן ימשֵך אחריהן תמיד,
והֵן קשים לִפרֹש מֵהן,
לפיכך צריך אדם להִזהֵר מֵהם שמא ידבק בהן,
והֵן כוּלן דֵעוֹת רעוֹת עד מאֹד.
ואֵלוּ הֵן:
רכילוּת, ולשוֹן הרע,
וּבעל חֵמה,
וּבעל מחשבה רעה,
והמִתחבֵר לרשע,
מִפני שהוּא למֵד מִמעשיו והֵן נִרשמים בלִבוֹ.
הוּא שאמר שלֹמֹה:
"ורֹעה כסילים יֵרוֹע" .
וּכבר חִברנוּ בהִלכוֹת דֵעוֹת דברים שצריך כל אדם לִנהֹג בהן תמיד,
קל וחֹמר לבעל תשוּבה.
6
כל אֵלוּ הדברים וכיוֹצֵא בהן,
אף על פי שמעכבין את התשוּבה,
אינן מוֹנעין את התשוּבה,
אלא אִם עשה אדם תשוּבה מֵהן הרי זה בעל תשוּבה,
ויֵש לוֹ חֵלק לעוֹלם הבא.