1
כל אחד ואחד מִבני האדם יֵש לוֹ זכוּיוֹת ועוֹנוֹת:
מי שזכוּיוֹתיו יתֵרוֹת על עוֹנוֹתיו צדיק; וּמי שעוֹנוֹתיו יתֵרוֹת על זכוּיוֹתיו רשע.
מחצה למחצה בינוֹני.
:וכֵן המדינה:
אִם היוּ זכוּיוֹת כל יוֹשביה מרוּבוֹת על עוֹנוֹתיהם הרי זוֹ צדקת; ואִם היוּ עוֹנוֹתיהם מרוּבים הרי זוֹ רשעה.
וכֵן כל העוֹלם כוּלוֹ.
2
אדם שעוֹנוֹתיו מרוּבין על זכוּיוֹתיו מיד הוּא מֵת ברִשעוֹ,
שנאמר: "על רֹב עוֹנֵך" .
וכֵן מדינה שעוֹנוֹתיה מרוּבין מיד היא אוֹבדת,
שנאמר: "זעקת סדֹם ועמֹרה כי רבה" .
וכֵן כל העוֹלם כוּלוֹ,
אִם היוּ עוֹנוֹתיהם מרוּבין מיד הֵן נִשחתין,
שנאמר: "וירא יי כי רבה רעת האדם בארץ" .
:ושִקוּל זה אינוֹ לפי מִנין הזכוּיוֹת והעוֹנוֹת,
אלא לפי גדלן:
יֵש זכוּת שהיא כנגד כמה עוֹנוֹת,
שנאמר: "יען נִמצא בוֹ דבר טוֹב" ,
ויֵש עוֹן שהוּא כנגד כמה זכוּיוֹת,
שנאמר: "וחוֹטא אחד יאבֵד טוֹבה הרבֵה" .
ואין שוֹקלין אלא בדעתוֹ של אֵל דֵעוֹת,
והוּא היוֹדֵע היאך עוֹרכין הזכוּיוֹת כנגד העוֹנוֹת.
3
כל מי שנִחם על המִצווֹת שעשה ותהה על הזכוּיוֹת,
ואמר בלִבוֹ:
'וּמה הוֹעלתי בעשיתן? אוּלי לֹא עשיתי אוֹתם' הרי זה אִבֵד את כוּלם,
ואין מזכירין לוֹ שֵם זכוּת בעוֹלם,
שנאמר: "וצִדקת הצדיק לֹא תצילנוּ ביוֹם רִשעוֹ" אין זה אלא בתוֹהה על הרִאשוֹנוֹת.
:כשֵם ששוֹקלין עוֹנוֹת אדם וּזכוּיוֹתיו בִשעת מיתתוֹ,
כך בכל שנה ושנה שוֹקלין עוֹנוֹת כל אחד ואחד מִבאי העוֹלם עִם זכוּיוֹתיו ביוֹם טוֹב של רֹאש השנה.
מי שנִמצא צדיק נחתם לחיים,
וּמי שנִמצא רשע נחתם למיתה.
והבינוֹני תוֹלין לוֹ עד יוֹם הכִפוּרים:
אִם עשה תשוּבה נחתם לחיים,
ואִם לאו נחתם למיתה.
4
אף על פי שתקיעת שוֹפר ברֹאש השנה גזֵרת הכתוּב,
רמז יֵש בוֹ,
כלוֹמר: עוּרוּ עוּרוּ ישֵנים מִשנתכם והקיצוּ נִרדמים מִתרדֵמתכם,
וחפשוּ במעשיכם וחִזרוּ בִתשוּבה,
וזִכרוּ בוֹראכם.
אֵלוּ השוֹכחים את האמת בהבלי הזמן ושוֹגים כל שנתם בהבל וריק אשר לֹא יוֹעיל ולֹא יציל,
הביטוּ לנפשוֹתיכם והֵטיבוּ דרכיכם וּמעלליכם,
ויעזֹב כל אחד מִכם דרכוֹ הרעה וּמחשבתוֹ אשר לֹא טוֹבה.
:לפיכך צריך כל אדם שיִראה עצמוֹ כל השנה כוּלה כאִלוּ חציוֹ זכאי וחציוֹ חיב,
וכֵן כל העוֹלם חציוֹ זכאי וחציוֹ חיב:
חטא חֵטא אחד הרי הִכריע עצמוֹ והִכריע את כל העוֹלם כוּלוֹ לכף חוֹבה,
וגרם לוֹ השחתה; עשה מִצוה אחת הרי הִכריע עצמוֹ והִכריע כל העוֹלם כוּלוֹ לכף זכוּת,
וגרם להן תשוּעה והצלה.
זה הוּא שנאמר:
"וצדיק יסוֹד עוֹלם" זה שצִדֵק עצמוֹ הִכריע את כל העוֹלם והִצילוֹ.
:וּמִפני עִנין זה נהגוּ כל בית ישראֵל להרבוֹת בִצדקה וּבמעשים טוֹבים ולעסֹק במִצווֹת מֵרֹאש השנה ועד יוֹם הכִפוּרים יתֵר מִכל ימוֹת השנה.
ונהגוּ כוּלם לקוּם בלילה בעשרת ימים אֵלוּ,
וּלהִתפלֵל בבתי כנֵסיוֹת בדִברי תחנוּנים ודִברי כִבוּשין עד שיֵאוֹר היוֹם.
5
בשעה ששוֹקלין עוֹנוֹת אדם עִם זכוּיוֹתיו אין מחשבין עליו תחִלת עוֹן שחטא בוֹ,
ולֹא שֵני,
אלא מִשלישי ואילך.
אִם נִמצאוּ עוֹנוֹתיו מִשלישי ואילך מרוּבין על זכוּיוֹתיו אוֹתן שני העוֹנוֹת מִצטרפין,
ודנין אוֹתוֹ על הכֹל.
:ואִם נִמצאוּ זכוּיוֹתיו כנגד עוֹנוֹתיו אשר מֵעוֹן שלישי ואילך מעבירין כל עוֹנוֹתיו רִאשוֹן רִאשוֹן,
לפי שהשלישי נחשב רִאשוֹן,
שכבר נִמחלוּ השנים,
וכֵן הרביעי הרי הוּא רִאשוֹן,
שכבר נִמחל השלישי,
וכֵן עד סוֹפן.
:במה דברים אמוּרים? ביחיד,
שנאמר: "הן כל אֵלה יפעל אֵל פעמים שלוֹש עִם גבר" .
אבל הצִבוּר תוֹלין להן עוֹן רִאשוֹן ושֵני וּשלישי,
שנאמר: "על שלֹשה פִשעי ישראֵל ועל ארבעה לֹא אשיבנוּ" .
וּכשמחשבין להן על דרך זה מחשבין להן מֵרביעי ואילך.
:הבינוֹניים, אִם היה בִכלל מחצה עוֹנוֹת שלהן שלֹא הִניח תפִלין מֵעוֹלם דנין אוֹתוֹ כפי חטאיו,
ויֵש לוֹ חֵלק לעוֹלם הבא.
וכֵן כל הרשעים שעוֹנוֹתיהם מרוּבין דנין אוֹתם כפי חטֹאותיהם,
ויֵש להן חֵלק לעוֹלם הבא,
שכל ישראֵל יֵש להן חֵלק לעוֹלם הבא אף על פי שחטאוּ,
שנאמר: "ועמֵך כוּלם צדיקים לעוֹלם יירשוּ ארץ" .
"ארץ" זוֹ משל,
כלוֹמר ארץ החיים,
והיא העוֹלם הבא.
וכֵן חסידי אוּמוֹת העוֹלם יֵש להן חֵלק לעוֹלם הבא.
6
ואֵלוּ שאין להן חֵלק לעוֹלם הבא,
אלא נִכרתין ואוֹבדין ונִדוֹנין על גֹדל רִשעם וחטאתם לעוֹלם וּלעוֹלמי עוֹלמים:
המינים, והאפיקוֹרוֹסים,
והכוֹפרים בתוֹרה,
והכוֹפרים בִתחית המֵתים,
והכוֹפרים בביאת הגוֹאֵל,
והמשוּמדים, וּמחטיאי הרבים,
והפוֹרשים מִדרכי צִבוּר,
והעוֹשה עבֵרוֹת ביד רמה בפרהסיא כיהוֹיקים,
והמוֹסרים, וּמטילי אימה על הצִבוּר שלֹא לשֵם שמים,
ושוֹפכי דמים,
וּבעלי לשוֹן הרע,
והמוֹשֵך ערלתוֹ.
7
חמִשה הֵן הנִקראין מינים:
האוֹמֵר שאין שם אלוֹה ואין לעוֹלם מנהיג; והאוֹמֵר שיֵש שם מנהיג אבל הֵם שנים אוֹ יתֵר; והאוֹמֵר שיֵש שם רִבוֹן אחד אלא שהוּא גוּף וּבעל תמוּנה; וכֵן האוֹמֵר שאינוֹ לבדוֹ רִאשוֹן וצוּר לכֹל; וכֵן העוֹבֵד אלוֹה זוּלתוֹ כדי לִהיוֹת מֵליץ בינוֹ וּבין רִבוֹן העוֹלמים.
כל אחד מֵחמִשה אֵלוּ מין.
8
שלֹשה הֵם הנִקראין אפיקוֹרוֹסים:
האוֹמֵר שאין שם נבוּאה כלל ואין שם מדע שמגיע מֵהבוֹרֵא ללֵב בני האדם; והמכחיש נבוּאתוֹ של מֹשה רבֵנוּ; והאוֹמֵר שאין הבוֹרֵא יוֹדֵע מעשֵה בני האדם.
כל אחד מִשלֹשה אֵלוּ אפיקוֹרוֹס.
:שלֹשה הֵם הכוֹפרים בתוֹרה:
האוֹמֵר שאין התוֹרה מֵעִם יי,
אפִלוּ פסוּק אחד אפִלוּ תֵבה אחת אִם אמר:
'מֹשה אמרוֹ מִפי עצמוֹ' הרי זה כוֹפֵר בתוֹרה; וכֵן הכוֹפֵר בפֵרוּשה,
והוּא תוֹרה שבעל פה,
והִכחיש מגידיה,
כגוֹן צדוֹק וּביתוֹס; והאוֹמֵר שהבוֹרֵא החליף מִצוה זוֹ במִצוה אחרת,
וּכבר בטלה תוֹרה זוֹ אף על פי שהיא היתה מֵעִם יי,
כגוֹן הנצרים וההגרים.
כל אחד מִשלֹשה אֵלוּ כוֹפֵר בתוֹרה.
9
שנים הֵם המשוּמדים:
המשוּמד לעבֵרה אחת,
והמשוּמד לכל התוֹרה כוּלה.
המשוּמד לעבֵרה אחת זה שהחזיק עצמוֹ לעשוֹת אוֹתה עבֵרה בזדוֹן,
ונִתפרסֵם בה והוּרגל,
אפִלוּ היתה מִן הקלוֹת,
כגוֹן שהוּחזק תמיד לִלבֹש שעטנֵז אוֹ להקיף פֵאה,
ונִמצא כאִלוּ בטלה מִצוה זוֹ מִן העוֹלם אצלוֹ הרי זה משוּמד לאוֹתוֹ דבר,
והוּא שיעשה להכעיס.
והמשוּמד לכל התוֹרה כגוֹן החוֹזֵר לדתי הגוֹים בשעה שגוֹזרין שמד,
וידבק בהן ויֹאמר:
'וּמה בצע לי להִדבֵק בישראֵל שהֵן שפלים ונִרדפים? טוֹב לוֹ שיִדבק באֵלוּ שידן תקיפה' הרי זה משוּמד לכל התוֹרה כוּלה.
10
מחטיאי הרבים אחד שהחטיא בדבר גדוֹל,
כירבעם וצדוֹק וּביתוֹס,
ואחד שהחטיא בדבר קל,
אפִלוּ לבטֵל מִצות עשֵה,
ואחד האוֹנֵס אחֵרים עד שיחטאוּ,
כִמנשה שהיה הוֹרֵג ישראֵל עד שיעבדוּ עבוֹדה זרה,
אוֹ שהִטעה אחֵרים והִדיחם,
כיֵשוּע.
11
הפוֹרֵש מִדרכי צִבוּר,
אף על פי שלֹא עבר עבֵרוֹת,
אלא נִבדל מֵעדת ישראֵל,
ואינוֹ עוֹשה מִצווֹת בִכללם ולֹא נִכנס בצרתם ולֹא מִתענה בתעניתם,
אלא הוֹלֵך בדרכוֹ כאחד מִגוֹיי הארץ וּכאִלוּ אינוֹ מֵהם אין לוֹ חֵלק לעוֹלם הבא.
:העוֹשה עבֵרוֹת ביד רמה כיהוֹיקים,
בין שעשה קלוֹת בין שעשה חמוּרוֹת אין לוֹ חֵלק,
וזה הוּא הנִקרא מגלה פנים בתוֹרה,
מִפני שהֵעיז מִצחוֹ וגִלה פניו ולֹא בוֹש מִדִברי תוֹרה.
12
שנים הֵם המוֹסרים:
המוֹסֵר חבֵרוֹ ביד גוֹים להרגוֹ אוֹ להכוֹתוֹ,
והמוֹסֵר ממוֹן חבֵרוֹ ביד גוֹים אוֹ ביד אנס שהוּא כגוֹי שניהם אין להן חֵלק.
13
מטילי אימה על הצִבוּר שלֹא לשֵם שמים זה הרוֹדה צִבוּר בחזקה והֵם ירֵאים וּפוֹחדים מִמנוּ הרבֵה,
וכוּנתוֹ לִכבוֹד עצמוֹ וּלכל חפציו,
לֹא לִכבוֹד שמים,
כגוֹן מלכי הגוֹים.
14
כל אחד ואחד מֵארבעה ועשרים אנשים אֵלוּ שמנינוּ,
אף על פי שהֵם ישראֵל אין להם חֵלק לעוֹלם הבא.
ויֵש עבֵרוֹת קלוֹת מֵאֵלוּ,
ואף על פי כֵן אמרוּ חכמים שהרגיל בהן אין לוֹ חֵלק לעוֹלם הבא,
כדי הֵן להִתרחֵק מֵהן וּלהִזהֵר מֵהן.
:ואֵלוּ הֵן:
המכנה את חבֵרוֹ,
והקוֹרֵא לחבֵרוֹ בכִנוּיוֹ,
והמלבין פני חבֵרוֹ ברבים,
והמִתכבֵד בִקלוֹן חבֵרוֹ,
והמבזה תלמידי חכמים,
והמבזה רבוֹתיו,
והמבזה את המוֹעדוֹת,
והמחלֵל את הקדשים.
:במה דברים אמוּרים שכל אחד מֵאֵלוּ אין לוֹ חֵלק לעוֹלם הבא? בשמֵת בלֹא תשוּבה.
אבל אִם שב מֵרִשעוֹ,
וּמֵת והוּא בעל תשוּבה הרי זה מִבני העוֹלם הבא,
שאין לך דבר שעוֹמֵד בִפני התשוּבה.
אפִלוּ כפר בעִקר כל ימיו וּבאחרוֹנה שב,
יֵש לוֹ חֵלק,
שנאמר: "שלוֹם שלוֹם לרחוֹק ולקרוֹב אמר יי וּרפאתיו" .
:כל הרשעים והפוֹשעים והמשוּמדים וכיוֹצֵא בהן שחזרוּ בִתשוּבה,
בין בגלוּי בין שחזרוּ במטמוֹניוֹת מקבלין אוֹתן,
שנאמר: "שוּבוּ בנים שוֹבבים" ,
אף על פי שעדין שוֹבב הוּא,
שהרי בסֵתר בִלבד חזר ולֹא בגלוּי מקבלין אוֹתוֹ בִתשוּבה.