1
אי זוֹ היא תשוּבה גמוּרה? זה שבא לידוֹ דבר שעבר בוֹ,
ואפשר בידוֹ לעשוֹת,
וּפֵרֵש ולֹא עשה מִפני התשוּבה,
לֹא מיִראה ולֹא מִכִשלוֹן כֹח.
כיצד? הרי שבא על אִשה בעבֵרה,
וּלאחר זמן נִתיחֵד עִמה,
והוּא עוֹמֵד באהבתוֹ בה וּבכֹח גוּפוֹ וּבמדינה שעבר בה,
וּפֵרֵש ולֹא עבר זה הוּא בעל תשוּבה גמוּרה.
הוּא ששלֹמֹה אוֹמֵר:
"וּזכֹר את בוֹראיך בימי בחוּרֹתיך עד אשר לֹא יבֹאוּ ימי הרעה והִגיעוּ שנים אשר תֹאמר אין לי בהם חֵפץ" .
:ואִם לֹא שב אלא בימי זִקנוּתוֹ וּבעֵת שאי אפשר לוֹ לעשוֹת מה שהיה עוֹשה,
אף על פי שאינה תשוּבה מעוּלה מוֹעלת היא לוֹ,
וּבעל תשוּבה הוּא.
אפִלוּ עבר כל ימיו,
ועשה תשוּבה ביוֹם מיתתוֹ וּמֵת בִתשוּבתוֹ כל עוֹנוֹתיו נִמחלין,
שנאמר: "עד אשר לֹא תחשך השמש והאוֹר והירֵח והכוֹכבים ושבוּ העבים אחר הגשם" ,
שהוּא יוֹם המיתה.
מִכלל שאִם זכר בוֹראוֹ ושב קֹדם שימוּת נִסלח לוֹ.
2
וּמה היא התשוּבה? הוּא שיעזֹב החוֹטֵא חטאוֹ ויסירנוּ מִמחשבתוֹ,
ויגמֹר בלִבוֹ שלֹא יעשֵהוּ עוֹד,
שנאמר: "יעזֹב רשע דרכוֹ ואיש און מחשבֹתיו" .
:וכֵן יתנחֵם על שעבר,
שנאמר: "כי אחרי שוּבי נִחמתי ואחרי הִוּדעי ספקתי על ירֵך" ,
ויעיד עליו יוֹדֵע תעלוּמוֹת שלֹא ישוּב לזה החֵטא לעוֹלם,
שנאמר: "ולֹא נֹאמר עוֹד אלֹהינוּ למעשֵה ידינוּ אשר בך ירוּחם יתוֹם" .
וצריך להִתודוֹת בִשפתיו ולוֹמר עִנינוֹת אֵלוּ שגמר בלִבוֹ.
3
כל המִתודה בִדברים ולֹא גמר בלִבוֹ לעזֹב הרי זה דוֹמה לטוֹבֵל ושרץ בידוֹ,
שאין הטבילה מוֹעלת עד שישליך השרץ,
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"וּמוֹדה ועֹזֵב ירוּחם" .
וצריך לִפרֹט את החֵטא,
שנאמר: "חטא העם הזה חטאה גדֹלה ויעשוּ להם אלֹהי זהב" .
4
מִדרכי התשוּבה,
לִהיוֹת השב צוֹעֵק תמיד לִפני יי בִבכי וּבתחנוּנים,
ועוֹשה צדקה כפי כֹחוֹ,
וּמִתרחֵק הרבֵה מִן הדבר שחטא בוֹ,
וּמשנה שמוֹ,
כלוֹמר שאני אחֵר ואיני אוֹתוֹ האיש שעשה אוֹתן המעשים,
וּמשנה מעשיו כוּלם לטוֹבה וּלדרך ישרה,
וגוֹלה מִמקוֹמוֹ,
שגלוּת מכפרת עוֹן,
מִפני שגוֹרמת לוֹ להִכנע ולִהיוֹת ענו וּשפל רוּח.
5
ושבח גדוֹל לשב שיִתודה ברבים ויוֹדיע פשעיו להם,
וּמגלה עבֵרוֹת שבינוֹ לבין חבֵרוֹ לאחֵרים,
ואוֹמֵר להם:
'אמנם חטאתי לִפלוֹני ועשיתי לוֹ כך וכך,
והריני היוֹם שב ונִחם'.
וכל המִתגאה ואינוֹ מוֹדיע אלא מכסה פשעיו אין תשוּבתוֹ גמוּרה,
שנאמר: "מכסה פשעיו לֹא יצליח" .
:במה דברים אמוּרים? בעבֵרוֹת שבין אדם לחבֵרוֹ.
אבל שבינוֹ לבין המקוֹם אינוֹ צריך לפרסֵם עצמוֹ,
ועזוּת פנים היא לוֹ אִם גִלם.
אלא שב לִפני האֵל ברוּך הוּא,
וּפוֹרֵט חטאיו לפניו,
וּמִתודה עליהן בִפני רבים סתם,
וטוֹבה היא לוֹ שלֹא נִתגלה עוֹנוֹ,
שנאמר: "אשרי נשוּי פשע כסוּי חטאה" .
6
אף על פי שהתשוּבה והצעקה יפה לעוֹלם,
בעשרת הימים שבין רֹאש השנה ויוֹם הכִפוּרים היא יפה ביוֹתֵר,
וּמיד היא מִתקבלת,
שנאמר: "דִרשוּ יי בהִמצאוֹ קראוּהוּ בִהיוֹתוֹ קרוֹב" .
במה דברים אמוּרים? ביחיד.
אבל בצִבוּר כל זמן שעוֹשין תשוּבה וצוֹעקין בלֵב שלֵם,
הֵן נענין,
שנאמר: "כיי אלֹהינוּ בכל קראֵנוּ אֵליו" .
7
יוֹם הכִפוּרים הוּא זמן תשוּבה לכֹל,
ליחיד ולרבים,
והוּא קֵץ מחילה וּסליחה לישראֵל.
לפיכך חיבין הכֹל לעשוֹת תשוּבה וּלהִתודוֹת ביוֹם הכִפוּרים.
וּמִצות וִדוּי יוֹם הכִפוּרים שיתחיל מֵערב היוֹם קֹדם שיֹאכל,
שמא יֵחנֵק בסעוּדה קֹדם שיִתודה.
ואף על פי שהִתודה קֹדם שאכל חוֹזֵר וּמִתודה בלילי יוֹם הכִפוּרים ערבית,
וחוֹזֵר וּמִתודה בשחרית וּבמוּסף וּבמִנחה וּבִנעילה.
והיכן מִתודה? יחיד אחר תפִלתוֹ,
וּשליח צִבוּר באמצע תפִלתוֹ בִברכה רביעית.
8
הוִּדוּי שנהגוּ בוֹ כל ישראֵל:
'אבל חטאנוּ' וגו',
והוּא עִקר הוִּדוּי.
עבֵרוֹת שהִתודה עליהן ביוֹם הכִפוּרים זה חוֹזֵר וּמִתודה עליהן ביוֹם הכִפוּרים אחֵר,
אף על פי שהוּא עוֹמֵד בִתשוּבתוֹ,
שנאמר: "כי פשעי אני אֵדע וחטאתי נגדי תמיד" .
9
אין התשוּבה ולֹא יוֹם הכִפוּרים מכפרין אלא עבֵרוֹת שבין אדם למקוֹם,
כגוֹן מי שאכל דבר אסוּר אוֹ בעל בעילה אסוּרה,
וכיוֹצֵא בהן.
אבל עבֵרוֹת שבין אדם לחבֵרוֹ,
כגוֹן חוֹבֵל חבֵרוֹ אוֹ המקלֵל את חבֵרוֹ אוֹ גוֹזֵל,
וכיוֹצֵא בהן אינוֹ נִמחל לוֹ לעוֹלם,
עד שיִתֵן לחבֵרוֹ מה שהוּא חיב לוֹ וירצֵהוּ.
:אף על פי שהחזיר לוֹ ממוֹן שהוּא חיב לוֹ צריך לרצוֹתוֹ ולִשאֹל מִמנוּ שיִמחֹל לוֹ.
ואפִלוּ לֹא הִקניט את חבֵרוֹ אלא בִדברים צריך לפיסוֹ ולִפגֹע בוֹ עד שיִמחֹל לוֹ.
:לֹא רצה חבֵרוֹ לִמחֹל לוֹ מֵביא לוֹ שוּרה של שלֹשה בני אדם מֵרֵעיו,
וּפוֹגעים בוֹ וּמבקשים מִמנוּ.
לֹא נִתרצה להם מֵביא לוֹ שניה וּשלישית.
לֹא רצה מניחוֹ והוֹלֵך לוֹ,
וזה שלֹא מחל הוּא החוֹטֵא.
ואִם היה רבוֹ הוֹלֵך וּבא אפִלוּ אלף פעמים עד שיִמחֹל לוֹ.
10
אסוּר לאדם שיִהיה אכזרי ולֹא יתפיֵס,
אלא יהיה נֹח לִרצוֹת וקשה לִכעֹס.
וּבשעה שמבקֵש מִמנוּ החוֹטֵא לִמחֹל מוֹחֵל בלֵבב שלֵם וּבנפש חפֵצה.
ואפִלוּ הֵצֵר לוֹ הרבֵה וחטא לוֹ הרבֵה,
לֹא יקֹם ולֹא יטֹר.
וזה הוּא דרכם של זרע ישראֵל ולִבם הנכוֹן.
אבל הגוֹים ערלי הלֵב אינן כֵן,
אלא "ועברתוֹ שמרה נצח" .
וכֵן הוּא אוֹמֵר על הגִבעוֹנים,
לפי שלֹא מחלוּ ולֹא נִתפיסוּ:
"והגִבעֹנים לֹא מִבני ישראֵל הֵמה" .
11
החוֹטֵא לחבֵרוֹ,
וּמֵת חבֵרוֹ קֹדם שיבקֵש מִמנוּ מחילה מֵביא עשרה בני אדם וּמעמידן על קִברוֹ,
ואוֹמֵר בִפניהם:
'חטאתי ליי אלֹהי ישראֵל ולִפלוֹני זה,
שעשיתי לוֹ כך וכך'.
ואִם היה חיב לוֹ ממוֹן יחזירוֹ ליוֹרשיו.
לֹא היה יוֹדֵע לוֹ יוֹרֵש יניחנוּ בבית דין,
ויתודה.