1
כלי חרש שהיה בוֹ אֵפר חטאת ונגע בוֹ שרץ מִצִדוֹ טהוֹר,
שאין כלי חרש מִטמֵא מִגבוֹ,
אפִלוּ לגבי חטאת.
הִניח הכלי על גבי השרץ,
אף על פי שלֹא נִטמא הכלי הרי האֵפר טמֵא,
שנאמר: "והִניח מִחוּץ למחנה במקוֹם טהוֹר" ,
ואין זה מקוֹם טהוֹר.
:ולֹא על גבי השרץ בִלבד,
אלא אפִלוּ הִניחוֹ על גבי אֹכל שֵני,
וכיוֹצֵא בוֹ מִדברים שטוּמאתן טוּמאה קלה והֵן מִדִברי סוֹפרים הרי נִטמא האֵפר,
שנאמר: "במקוֹם טהוֹר" שלֹא יהיה על גבי שֵם טוּמאה בעוֹלם.
:וכֵן כלי חרש שהיה בוֹ אֵפר חטאת,
ונתוּן על ארוּבה שבבית טמֵא:
אִם היה הכלי משוּלשל לבית נִטמא האֵפר,
ואף על פי שאין בארוּבה פוֹתֵח טפח; ואִם לֹא היה משוּלשל,
אִם היה בארוּבה פוֹתֵח טפח טמֵא.
2
היה הכלי של אבן,
בין שיֵש בה פוֹתֵח טפח בין שאין בה האֵפר טהוֹר.
3
וכֵן כלי שיֵש בוֹ אֵפר אוֹ מים מקוּדשין,
וּמוּקף צמיד פתיל ונתוּן באֹהל המֵת הרי האֵפר והמים טמֵאים,
שאין החטאת נִצלת בצמיד פתיל,
שנאמר: "במקוֹם טהוֹר" ,
ואין זה מקוֹם טהוֹר.
4
וכֵן אכלים וּמשקין של קֹדש אינן נִצלין בצמיד פתיל.
אבל מים שאינן מקוּדשין וּכלי ריקן הטהוֹר לחטאת נִצל בצמיד פתיל.
:במה דברים אמוּרים? בשהיוּ הבעלים טהוֹרים.
אבל אִם נִטמאוּ הבעלים נִפסלוּ המים בכל מקוֹם שהֵן.
כיצד? היוּ מימיו מוּקפין צמיד פתיל,
והוּא והֵם באֹהל המֵת שניהן טמֵאים.
היה הוּא מִבחוּץ והמים שאינן מקוּדשין בִפנים שניהן טהוֹרים.
הוּא בִפנים והמים בחוּץ כשֵם שהוּא טמֵא,
כך מימיו פסוּלים.
5
הטהוֹר לחטאת שהיה עוֹמֵד על גבי התנוּר וכיוֹצֵא בוֹ מִכֵלים שאינן טהוֹרים לחטאת,
וּפשט ידוֹ חוּץ לתנוּר וּכלי שיֵש בוֹ מי חטאת בידוֹ,
וכֵן קנה המוּטל על גבי התנוּר וּשני כֵלים שיֵש בהן מי חטאת תלוּיין בוֹ,
אחד מִכאן ואחד מִכאן הרי אֵלוּ טמֵאים,
לפי שאינן במקוֹם הטהוֹר לחטאת; והוֹאיל והֵן נִשענין על התנוּר,
הרי הֵן כאִלוּ מוּנחין על גביו.
:אבל אִם היה עוֹמֵד על התנוּר וּבידוֹ כלי ריקן הטהוֹר לחטאת אוֹ מים שאינן מקוּדשין הרי אֵלוּ טהוֹרין כמוֹת שהיוּ.
היה עוֹמֵד חוּץ לתנוּר וּפשט ידוֹ לחלוֹן,
ונטל כלי שיֵש בוֹ מי חטאת והעבירוֹ על גבי התנוּר הרי זה טהוֹר.
וכֵן הזיה שעברה על גבי טוּמאה,
כגוֹן מִשכב וּמוֹשב וכיוֹצֵא בהן הרי זוֹ טהוֹרה.
6
כלי שיֵש בוֹ מי חטאת וּכלי שיֵש בוֹ קֹדש שנגעוּ זה בזה הרי נִטמא כלי של חטאת וכל שיֵש בוֹ,
אבל כלי הקֹדש טהוֹר כשהיה.
וכֵן אִם נגע הטהוֹר לחטאת בִשניהם בִשתי ידיו כשהֵם מוּנחין על הארץ הרי נִטמא של חטאת,
שהרי הטהוֹר לחטאת נִטמא בִנגיעתוֹ בִכלי שאינוֹ טהוֹר לחטאת,
כמוֹ שבֵארנוּ,
וחזר וטִמֵא את מי החטאת.
7
הִגביה שני הכֵלים בִשתי ידיו שניהן טמֵאים:
זה של חטאת נִטמא מִפני שנגע בוֹ אדם שנגע בִכלי שאינוֹ טהוֹר לחטאת,
ושל קֹדש נִטמא מִפני זה שהִגביהוֹ והוּא טמֵא בִנשיאת מי נִדה,
שהֵן מטמאין במשא,
מִפני שנִטמאוּ מֵחמת הכלי של קֹדש.
:לפיכך, אִם היה הכלי של קֹדש כרוּך בִניר,
והִגביהוֹ בניר ולֹא נגע בוֹ,
והִגביה החטאת בידוֹ שניה שניהם טהוֹרים,
שהרי לֹא נגע בכלי ולֹא נִטמא לחטאת.
אבל אִם היה נוֹגֵע בִכלי הקֹדש בידוֹ,
אפִלוּ היה של חטאת בניר שניהן טמֵאים.
8
הֵסיט את שני הכֵלים בידוֹ ולֹא נגע בהם שניהם טהוֹרים,
שאין הכלי שאינוֹ טהוֹר לחטאת מטמֵא את הטהוֹר לחטאת עד שיִגע בוֹ בידוֹ,
אלא אִם כֵן היה ראוּי למִדרס,
כמוֹ שבֵארנוּ.
9
כל ספֵק הטוּמאוֹת שהוּא טהוֹר לגבי תרוּמה,
כמוֹ שיִתבאֵר הרי הוּא טהוֹר לחטאת.
וכל הספֵקוֹת שתוֹלין עליהן את התרוּמה:
אִם נוֹלדוּ בחטאת הרי אֵלוּ נִשפכין; ואִם נעשוּ טהרוֹת על גבי אוֹתן כֵלים ואדם שנוֹלדוּ להן ספֵקוֹת אֵלוּ שהחטאת נִשפכין עליהן הרי אוֹתן הטהרוֹת תלוּיוֹת.
והרפפוֹת אינן ככֵלים,
והרי הֵן טהוֹרוֹת לתרוּמה ולקֹדש ולחטאת.
10
דבֵלה של תרוּמה שנפלה לתוֹך מי חטאת,
וּנטלה ואכלה:
אִם יֵש בה כביצה המים טמֵאים,
בין שהיתה הדבֵלה טמֵאה בין שהיתה טהוֹרה,
שכל האכלים,
אפִלוּ אֹכל קֹדש,
אינוֹ טהוֹר לחטאת,
והאוֹכלה חיב מיתה,
מִפני שאכל תרוּמה והוּא כבר נִטמא במי נִדה; ואִם אין בה כביצה המים בטהרתן,
שאין האֹכל מטמֵא את אחֵרים עד שיִהיה בוֹ כביצה,
בין לִתרוּמה בין לקֹדש בין לחטאת.