1
כיצד מטהרין טמֵא מֵת במי נִדה? לוֹקֵח אדם טהוֹר שלֹשה קלחים של אֵזוֹב ואוֹגדן אגוּדה אחת,
וּבכל בד וּבד גִבעוֹל אחד,
וטוֹבֵל ראשי גִבעוֹלין במי נִדה שבכלי,
וּמִתכוֵּן וּמזה על האדם אוֹ על הכֵלים ביוֹם השלישי וּביוֹם השביעי אחר שתנֵץ החמה.
ואִם הִזה מִשעלה עמוּד השחר כשֵר.
ואחר שיזה עליו ביוֹם השביעי,
טוֹבֵל ביוֹם וּמעריב שִמשוֹ,
והרי הוּא טהוֹר לערב.
:טבל את האֵזוֹב בלילה והִזה ביוֹם,
אוֹ שטבל את האֵזוֹב ביוֹם והִזה בלילה הזיתוֹ פסוּלה,
והמים מטמאין מִשוּם מי חטאת,
כמוֹ שיִתבאֵר,
עד שתִהיה טבילת האֵזוֹב במים והזיתוֹ מִמנוּ ביוֹם השלישי וּביוֹם השביעי אחר הנֵץ החמה.
ואִם עבר ועשה מִשעלה עמוּד השחר כשֵר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
2
מי שנִטמא במֵת ושהה כמה ימים בלֹא הזיה כשיבֹא להזוֹת,
מוֹנה בפנינוּ שלֹשה ימים,
וּמזין עליו בשלישי וּבשביעי,
וטוֹבֵל בשביעי וּמעריב שִמשוֹ.
:במה דברים אמוּרים? בעם הארץ שבא להזוֹת,
שאפִלוּ אמר:
'היוֹם שלישי שלי' אינוֹ נאמן,
שמא היוֹם נִטמא,
לפיכך צריך לִמנוֹת בפנינוּ.
אבל חבֵר שבא להזוֹת מזין עליו אוֹ על כֵליו מיד.
:מי שהוּזה עליו בשלישי ולֹא הִזה בשביעי,
ושהה כמה ימים טוֹבֵל בכל עֵת שיִרצה אחר השביעי,
בין ביוֹם בין בלילה,
וּמזין עליו ביוֹם בין קֹדם טבילה בין אחר טבילה,
אפִלוּ טבל בליל תשיעי אוֹ ליל עשירי.
וּמזין עליו למחר אחר הנֵץ.
3
כל הטמֵאים מקבלין הזיה.
כיצד? זבים וזבוֹת נִדוֹת ויוֹלדוֹת שנִטמאוּ במֵת מזין עליהן בִשלישי וּשביעי,
והרי הֵן טהוֹרין מִטוּמאת מֵת,
ואף על פי שהֵן טמֵאים בטוּמאה אחרת,
שנאמר: "והִזה הטהֹר על הטמֵא" הִנֵה למדת שהזיה מוֹעלת לוֹ אף על פי שהוּא טמֵא.
:וכֵן הערֵל מקבֵל הזיה.
כיצד? ערֵל שנִטמא במֵת והוּזה עליו שלישי וּשביעי הרי זה טהוֹר מִטוּמאת מֵת,
וּכשיִמוֹל טוֹבֵל ואוֹכֵל בקדשים לערב.
4
מִצות אֵזוֹב שלֹשה קלחים,
וּבכל קלח וקלח גִבעוֹל אחד; נִמצאוּ שלֹשה גִבעוֹלין.
וּשיריו שנים.
ואִם לקח שנים בתחִלה ואגדן כשֵר.
נִתפרדוּ הגִבעוֹלין ונשרוּ העלים,
אפִלוּ לֹא נִשאר מִכל גִבעוֹל מֵהן אלא כל שהוּא כשֵר.
וּשירי האֵזוֹב כל שהוּא.
:קלח שיֵש בוֹ שלֹשה בדין מפסיקן ואחר כך אוֹגֵד שלשתן,
שמִצותוֹ לִהיוֹת אגוּדה,
אף על פי שלֹא נִתפרשוּ בתוֹרה שיִהיוּ אגוּדה.
פסקוֹ ולֹא אגדוֹ,
אוֹ שאגדוֹ ולֹא פסקוֹ,
אוֹ שלֹא פסקוֹ ולֹא אגדוֹ,
והִזה בוֹ כשֵר.
:האֵזוֹב הקצר אוֹגדוֹ בחוּט על הכוּש וכיוֹצֵא בוֹ,
וטוֹבֵל במים וּמעלה,
ואוֹחֵז באֵזוֹב וּמזה.
נִסתפֵק לוֹ אִם מִן החוּט הִזה אוֹ מִן הכוּש אוֹ מִן הגִבעוֹל הזיתוֹ פסוּלה.
5
אין מזין לֹא ביוֹנקוֹת האֵזוֹב ולֹא בתמרוֹת,
אלא בגִבעוֹלין.
אֵלוּ הֵן היוֹנקוֹת? גִבעוֹלין שלֹא גמלוּ.
וּמי שהוּזה עליו ביוֹנקוֹת ונִכנס למִקדש פטוּר.
וּמֵאימתי מזין באֵזוֹב? מִשיניץ.
ואֵזוֹב שהוּזה בוֹ מי נִדה כשֵר לטהֵר בוֹ את המצֹרע.
:כל אֵזוֹב שיֵש לוֹ שֵם לוי פסוּל.
והאֵזוֹב שקוֹראין אוֹתוֹ אֵזוֹב ביחוּד הוּא הכשֵר,
והוּא האֵזוֹב שאוֹכלין אוֹתוֹ בעלי בתים.
אבל זה שקוֹראין אוֹתוֹ אֵזֹביוֹן ואֵזוֹב כֹחלית ואֵזוֹב מִדברי ואֵזוֹב רוֹמי פסוּל.
6
אֵזוֹב של אשֵרה ושל עיר הנִדחת ושל עבוֹדה זרה ושל תרוּמה טמֵאה פסוּל.
ושל תרוּמה טהוֹרה לֹא יזה,
ואִם הִזה כשֵר.
7
אֵזוֹב שלקטוֹ לעֵצים ונפלוּ עליו משקין מנגבוֹ והוּא כשֵר להזיה.
לקטוֹ לאכלין ונפלוּ עליו משקין,
אף על פי שנִגבוֹ פסוּל,
שהרי נִטמא להזיה,
שכל המשקין וכל האכלים וכל הכֵלים הרי הֵן כִטמֵאים לעִנין חטאת,
כמוֹ שיִתבאֵר.
לקטוֹ לחטאת הרי זה כנִלקט לעֵצים,
ואִם נפלוּ עליו משקין מנגבוֹ וּמזה בוֹ.