1
הממלֵא מים לקִדוּש אינוֹ צריך שיִהיה הוּא עצמוֹ המקדֵש והמזה,
אלא מקדֵש אחד וּמזה אחֵר.
וכֵן ממלֵא אדם בִכלי וּמערה וּמקדֵש בִכלי אחֵר,
וּמערה המים המקוּדשין מִכלי לִכלי וּמזה מִכלי אחֵר.
2
ממלֵא אדם מים וּמניחן אצלוֹ בלֹא קִדוּש כל זמן שיִרצה,
ואין בכך כלוּם.
וּמוֹליכן מִמקוֹם למקוֹם וּמֵעיר לעיר,
ונוֹתֵן עליהן אֵפר וּמקדשן בכל עֵת שיִרצה.
וכֵן המים המקוּדשין מניחן אדם אצלוֹ ימים ושנים,
וּמזה מֵהן בכל יוֹם שהוּא צריך עד שיִתמוּ,
וּמוֹליכן מִמקוֹם למקוֹם וּמֵעיר לעיר.
וּמשמֵר אדם אֵפר הפרה אצלוֹ וּמוֹליכוֹ מִמקוֹם למקוֹם וּמֵעיר לעיר.
:פעם אחת הוֹליכוּ כלי שהיה בוֹ מי חטאת בִספינה בירדֵן,
ונִמצא כזית מִן המֵת בקרקע הספינה,
ונִטמאוּ המים.
באוֹתה שעה גזרוּ בית דין הגדוֹל שאין מעבירין מי חטאת ולֹא אֵפר חטאת בנהר וּבספינה,
ולֹא ישיטֵם על פני המים,
ולֹא יעמֹד בצד הנהר מִכאן ויזרקֵם לצד השֵני.
:אבל עוֹבֵר הוּא אדם במים עד צוּארוֹ וּבידוֹ אֵפר פרה אוֹ מים מקוּדשין.
וכֵן אדם וכֵלים הריקנים שהֵן טהוֹרים לחטאת,
וּמים שנִתמלאוּ לחטאת ועדין לֹא נִתקדשוּ מעבירין אוֹתן בנהר בִספינה.
3
וכֵן מעבירין מים מקוּדשין בִספינה בים הגדוֹל ושטין בהן על פני המים,
שלֹא גזרוּ אלא על המים המקוּדשין ועל האֵפר בנהר.
4
המוֹליך מים לקדשן,
ואין צריך לוֹמר מים שנִתקדשוּ לֹא יפשיל הכלי לאחוֹריו אלא לפניו,
שנאמר: "למִשמרת למי נִדה" :
בִזמן שהֵם שמוּרין הֵן מי נִדה,
ואִם לאו פסוּלין.
הרי שמִלֵא שתי חביוֹת נוֹתֵן אחת לפניו ואחת לאחריו,
מִפני שאי אפשר.
5
מי חטאת ששקלן במִשקל:
אִם הִסיח דעתוֹ פסוּלין,
ואִם לֹא הִסיח כשֵרים.
אבל אִם שקל דברים אחֵרים במי חטאת,
הוֹאיל ועשין מִשקֹלת פסלן,
שאין זוֹ מִשמרת.
:כל אֵלוּ הטהוֹרים שממלאין אוֹ שמקדשין אוֹ שמזין,
וכֵן כל הכֵלים שממלאין וּמקדשין בהן ושמזין מֵהן,
אִם היוּ טבוּלי יוֹם,
אף על פי שלֹא העריב שִמשן הרי אֵלוּ כשֵרים,
שכל מעשֵה הפרה והמִלוּי והקִדוּש וההזיה כשֵר בִטבוּלי יוֹם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וּמִפני הצדוֹקין מטמאין את כל כלי שטף וּמטבילין אוֹתן,
ואחר כך מִשתמשין בהן במי חטאת.
6
הכֹל כשֵרים להזוֹת,
חוּץ מֵאִשה וטוּמטוּם ואנדרגינס ותינוֹק שאין בוֹ דעת.
אבל קטן שיֵש בוֹ דעת כשֵר להזוֹת.
והערֵל כשֵר להזוֹת,
שאין הערֵל טמֵא.
:קטן שיֵש בוֹ דעת שהִזה והאִשה מסעדתוֹ,
כגוֹן שאחזה לוֹ המים בידה הזיתוֹ כשֵרה,
וּבִלבד שלֹא תֹאחז בידוֹ בִשעת הזיה.
ואִם אחזה הזיתוֹ פסוּלה.
7
המזה צריך להִתכוֵּן וּלהזוֹת על הטמֵא לטהרוֹ,
ואִם הִזה שלֹא בכוּנה הזיתוֹ פסוּלה.
אבל זה שמזין עליו אינוֹ צריך כוּנה,
אלא מזין על האדם לדעתוֹ ושלֹא לדעתוֹ.
המִתכוֵּן להזוֹת לפניו והִזה לאחריו,
לאחריו והִזה לפניו הזיתוֹ פסוּלה.
נִתכוֵּן להזוֹת לפניו והִזה על הצדדין שלפניו הזיתוֹ כשֵרה.
8
המזה אינוֹ צריך טבילה לכל הזיה,
אלא טוֹבֵל את האֵזוֹב וּמזה הזיה אחר הזיה עד שיִגמרוּ המים.
וּמזה הזיה אחת על כמה בני אדם אוֹ כמה כֵלים כאחד,
אפִלוּ מֵאה:
כל שנגע בוֹ מִן המים כל שהוּא טהוֹר,
והוּא שיִתכוֵּן המזה להזוֹת עליו.
:טבל את האֵזוֹב ונִתכוֵּן להזוֹת על דבר שמקבֵל טוּמאה אוֹ על האדם,
והִזה מֵאוֹתה טבילה על דבר שאינוֹ מקבֵל טוּמאה אוֹ על הבהֵמה:
אִם נִשאר מים באֵזוֹב אינוֹ צריך לחזֹר וּלהטביל,
אלא מזה מִן השאר על האדם אוֹ על הכלי הטמֵאים,
שהרי תחִלת טבילתוֹ כשֵרה היתה.
:אבל אִם טבל את האֵזוֹב להזוֹת על דבר שאינוֹ מקבֵל טוּמאה אוֹ על הבהֵמה,
והִזה על האדם אוֹ על הכלי הטמֵא הזיתוֹ פסוּלה,
עד שיחזֹר ויטבֹל האֵזוֹב פעם שניה ויתכוֵּן להזוֹת על האדם אוֹ על דבר המקבֵל טוּמאה.
9
הִטביל את האֵזוֹב ונִתכוֵּן להזוֹת על דבר שאינוֹ מקבֵל טוּמאה המים המנטפין כשֵרים.
לפיכך אִם נטפוּ בכלי,
וחזר והִטביל בהן את האֵזוֹב בכוּנה להזוֹת על דבר המקבֵל טוּמאה הזיתוֹ כשֵרה.
10
מי חטאת שנִתמעטוּ טוֹבֵל אפִלוּ ראשי גִבעוֹלין וּמזה,
וּבִלבד שלֹא יספֵג.
צלוֹחית שפיה צר טוֹבֵל וּמעלה כדרכוֹ וּמזה,
ואינוֹ צריך להִזהֵר שמא יגע בִצדדי הכלי בפעם שניה.