1
כיצד מקדשין את המים באֵפר הפרה? נוֹתֵן את המים שנִתמלאוּ לשֵם מי חטאת בִכלי,
ונוֹתֵן אֵפר על פני המים כדי שיֵראה על פני המים,
אף על פי שהיא חבית גדוֹלה מלֵאה מים,
וּמערֵב הכֹל.
ואִם נתן האֵפר תחִלה ואחר כך נתן עליו המים פסל.
וּמה הוּא זה שנאמר בתוֹרה:
"ונתן עליו מים חיים" ? כדי לערֵב את האֵפר במים.
2
המקדֵש צריך שיִתכוֵּן ויתֵן האֵפר בידוֹ על המים,
שנאמר: "ולקחוּ לטמֵא" עד שיִהיה מִתכוֵּן לקִדוּש ולמִלוּי ולהזאה.
אבל אִם נפל האֵפר מִן הכלי שיֵש בוֹ האֵפר לתוֹך המים,
אוֹ שנטל האֵפר בידוֹ וּדחפוֹ חבֵרוֹ אוֹ הרוּח ונפל האֵפר מידוֹ על המים,
אוֹ שנפל האֵפר מידוֹ על צד הכלי אוֹ על ידוֹ ואחר כך נפל למים הרי זה פסוּל.
3
קִדֵש פחוֹת מִכדי הזאה בִכלי זה וּפחוֹת מִכדי הזאה בִכלי אחֵר לֹא נִתקדשוּ.
היה האֵפר צף על פני המים וכנס מִמנוּ מִלמעלה וקִדֵש בוֹ מים אחֵרים הרי אֵלוּ מקוּדשין.
וכל שנגע במים אין מקדשין בוֹ פעם שניה,
ואף על פי שנִגבוֹ.
ואפִלוּ נשבה הרוּח ונתנה את האֵפר על גבי המים אינוֹ מנגבוֹ וּמקדֵש בוֹ.
4
כלי קטן שהיה בתוֹך כלי גדוֹל והֵם מלֵאים מים,
והמים מעֹרבין,
כיון שנתן האֵפר במים שבכלי הגדוֹל נִתקדשוּ כל המים שבתוֹך הכלי הקטן,
ואף על פי שהיה פיו צר ביוֹתֵר ולֹא נִכנס לוֹ אֵפר,
שהרי המים כוּלן מעֹרבין.
5
היה ספוֹג בתוֹך המים בעֵת שנתן האֵפר הרי המים שבספוֹג פסוּלין,
מִפני שאינן בכלי.
כיצד יעשה? זוֹלֵף את כל המים עד שהוּא מגיע לספוֹג,
ולֹא יגע בספוֹג.
ואִם נגע בספוֹג,
אף על פי שהמים צפין על גביו כל שהֵן פסוּלין,
מִפני שהמים שבספוֹג יוֹצאין וּמִתערבין במים הכשֵרים.
נפל ספוֹג לתוֹך המים המקוּדשין נוֹטלוֹ וסוֹחטוֹ חוּץ לכלי,
והמים שבכלי כשֵרין.
6
שתי שקתוֹת שבאבן אחת שנתן את האֵפר לתוֹך אחת מֵהן אין המים שבשניה מקוּדשין.
ואִם היוּ נקוּבוֹת זוֹ לזוֹ כִשפוֹפרת הנוֹד,
אוֹ שהיוּ המים צפין על גביהן אפִלוּ כִקלִפת השוּם,
ונתן אֵפר לאחת מֵהן הרי המים שבשניה מקוּדשין.
7
שתי אבנים שהִקיפן זוֹ לזוֹ ועשה אוֹתן שֹקת,
וכֵן שתי ערֵבוֹת,
וכֵן שֹקת שנחלקה ונתן אֵפר בחֵלק אחד מֵהן המים שביניהן אינן מקוּדשין.
ואִם חִברן בסיד אוֹ בגִבסיס והֵן יכוֹלוֹת להִנטֵל כאחת המים שביניהן מקוּדשין.
8
מים מקוּדשין שנִתערֵב בהן מים אחֵר כל שהוּא,
ואפִלוּ מים שנִתמלאוּ לקִדוּש הרי אֵלוּ פסוּלין.
וכֵן אִם ירד לתוֹכם טל הרי אֵלוּ פסוּלין.
נפל לתוֹכן משקין וּמי פֵרוֹת יערה הכֹל.
וצריך לנגֵב הכלי ואחר כך יתֵן לתוֹכוֹ מים מקוּדשין אחֵרים.
נפל לתוֹכוֹ דיוֹ קוֹמוֹס וקלקנתוֹס וכל דבר שהוּא רוֹשֵם יערה ואינוֹ צריך לנגֵב,
שאִם ישאֵר שם דבר הרוֹשֵם,
הרי הוּא נִראה.
9
המטביל כלי לחטאת במים שאינן ראוּיין לקדֵש צריך לנגֵב,
ואחר כך יקדֵש בוֹ.
הִטבילוֹ במים הראוּיין לקדֵש אינוֹ צריך לנגֵב.
ואִם הִטבילוֹ לאסֹף בוֹ מים מקוּדשין בין כך וּבין כך צריך לנגֵב.
10
קֵרוּיה שהִטבילוּה במים הראוּיין לקדֵש מקדשין בה.
אבל אין אוֹספין לתוֹכה מי חטאת,
מִפני שהמים שהוּטבלה בהן נִבלעין בתוֹכה ויוֹצאין וּמִתערבין במי חטאת וּפוֹסלין אוֹתן.
נִטמֵאת והִטבילוּה אין מקדשין בה,
שהמשקין הטמֵאים הנִבלעין בגוּפה יֵצאוּ ויתערבוּ במים שמקדשין אוֹתן בתוֹכה.
11
מים מקוּדשין שנפל לתוֹכן שקצים וּרמשים ונִתבקעוּ אוֹ שנִשתנוּ מראיהן פסוּלין,
אפִלוּ היוּ יבֵשים ביוֹתֵר,
כגוֹן הנמלה והדירה והכִנה שבתבוּאה.
נפל לתוֹכן חִפוּשית,
אף על פי שלֹא נִתבקעה ולֹא נִשתנה מראיה הרי המים פסוּלים,
מִפני שהיא כִשפוֹפרת,
והמים נִכנסין בתוֹכה ויוֹצאין מִתוֹכה עִם הלֵחה שבה.
12
מים מקוּדשין ששתת מֵהן בהֵמה אוֹ חיה פסוּלין.
וכֵן כל העוֹפוֹת פוֹסלין,
חוּץ מִן היוֹנה,
מִפני שהיא מוֹצצת ואין ריר יוֹצֵא מִפיה וּמִתערֵב במים.
וכֵן כל השרצים ששתוּ אינן פוֹסלין,
חוּץ מִן החוּלדה,
מִפני שהיא מלקקת בִלשוֹנה,
ונִמצֵאת הלֵחה יוֹצא מִפיה במים.
13
מי חטאת שנִשתנוּ מראיהן מֵחמת עצמן כשֵרים.
נִשתנוּ מֵחמת עשן פסוּלים.
הִגלידוּ וחזרוּ ונִמוֹחוּ כשֵרים,
אפילוּ נִמוֹחוּ בחמה.
אבל אִם הִמחן באוּר פסוּלין.
14
אֵפר חטאת שנִשתנוּ מראיו מֵחמת עצמוֹ אוֹ מֵחמת עשן כשֵר.
נִשתנה מֵחמת אבק,
אוֹ שנפל לתוֹכוֹ סיד אוֹ גִבסיס אוֹ שנִתערבוּ בוֹ אֵפר מִקלה כל שהוּא הרי זה פסוּל.
15
החוֹשֵב על מי חטאת לִשתוֹתן לֹא פסלן,
עד שיִשתה מֵהן.
ואִם שפך מִן הכלי לתוֹך גרוֹנוֹ ולֹא נגעה שפתוֹ במים שבכלי לֹא פסל.
16
כלי שיֵש בוֹ מים מקוּדשין שהִניחוֹ מגוּלה,
וּבא וּמצאוֹ מכוּסה הרי אֵלוּ פסוּלין,
שמא אדם שאינוֹ טהוֹר לחטאת נגע בהן,
שהרי אדם כִסהוּ בודאי.
הִניחוֹ מכוּסה,
וּבא וּמצאוֹ מגוּלה:
אִם יכוֹלה החוּלדה לִשתוֹת מִמנוּ אוֹ שירד לוֹ טל בלילה פסוּלים; ואִם לאו כשֵרים,
מִפני שיֵש כאן שני ספֵקוֹת:
ספֵק אדם גִלהוּ אוֹ בהֵמה חיה אוֹ רמש,
ואִם תִמצא לוֹמר אדם גִלהוּ,
שמא היה טהוֹר לחטאת אוֹ אינוֹ טהוֹר.
17
המוֹסֵר מים מקוּדשין אוֹ מים שנִתמלאוּ לקִדוּש לטמֵא לשמרן הרי אֵלוּ פסוּלין.
18
שנים שהיוּ שוֹמרין את המים ונִטמא אחד מֵהן כשֵרים,
מִפני שהֵן בִרשוּתוֹ של שֵני.
טהר וחזר לִשמֹר,
ונִטמא השֵני כשֵרים,
מִפני שהֵן בִרשוּתוֹ של רִאשוֹן.
נִטמאוּ שניהן כאחת הרי המים פסוּלין.