1
מי שהיוּ מימיו על כתֵפוֹ ועמד והוֹרה הוֹריה לאחֵרים,
אוֹ שדן דין,
אוֹ שחלצה בפניו אוֹ מֵאנה,
אוֹ שהראה לאחֵרים את הדרך,
אוֹ שהרג נחש אוֹ עקרב,
אוֹ נטל אכלים מִן השוּק להצניען הרי המים פסוּלין,
שהרי נִתעסֵק בדבר אחֵר קֹדם שיִתֵן האֵפר על המים.
:אבל אִם נטל האכלים לאכלן ואכלן כשהוּא מהלֵך,
אוֹ שהרג נחש אוֹ עקרב המעכבין אוֹתוֹ הרי המים כשֵרים,
שזה מִצֹרך הוֹלכת המים.
זה הכלל:
דבר שהוּא מִשוּם מלאכה שעשהוּ קֹדם מתן האֵפר,
בין עמד בין שלֹא עמד פסל; ודבר שאינוֹ מִשוּם מלאכה:
אִם עמד פסל,
ואִם לֹא עמד כשֵרים.
:היה מהלֵך במים,
וּפרץ בִשעת הִלוּכוֹ מקוֹם שיֵלֵך בוֹ,
אף על פי שפרץ על מנת לִגדֹר כשֵרים.
ואִם גדר קֹדם שיִתֵן האֵפר פסוּלים.
וכֵן אִם קצץ פֵרוֹת לאכֹל,
אף על פי שכוּנתוֹ להקצוֹת את השאר כשֵרים.
ואִם הִקצה קֹדם מתן האֵפר פסל.
2
היה אוֹכֵל בִשעת הוֹלכת המים והוֹתיר,
וזרק מה שהוֹתיר לתחת התאֵנה אוֹ לתחת המוּקצה:
אִם נִתכוֵּן שלֹא יֹאבדוּ הפֵרוֹת הרי המים פסוּלין,
שהרי עשה מלאכה; ואִם זרקן לפי שאין לוֹ צֹרך בהן הרי המים כשֵרים.
:הממלֵא מים לקדשן וּמסרן לאחֵר לשמרן,
ועשוּ הבעלים מלאכה לֹא נִפסלוּ המים,
שהרי מסרן לשוֹמֵר.
ואִם עשה השוֹמֵר מלאכה פסלן,
שהרי הֵן בִרשוּתוֹ,
והוּא נִכנס תחת הבעלים.
היוּ שנים שוֹמרין את המים ועשה אחד מֵהן מלאכה המים כשֵרים,
שהרי השֵני משמֵר.
חזר הרִאשוֹן לִשמֹר ועמד השֵני ועשה מלאכה המים כשֵרים,
עד שיעשוּ כל השוֹמרין מלאכה כאחת.
3
המקדֵש באחת ידוֹ ועשה מלאכה בשניה:
אִם לעצמוֹ קִדֵש פסל,
שהרי עשה מלאכה קֹדם מתן אֵפר במים; ואִם לחבֵרוֹ קִדֵש המים כשֵרים,
שאין זה פוֹסֵל מימיו של חבֵרוֹ במלאכה שעשה,
שאין המלאכה פוֹסלת בקִדוּש אלא במים,
והוּא שיִהיה העוֹשה הבעלים אוֹ השוֹמֵר.
4
המקדֵש לעצמוֹ וּלאחֵר כאחת שלוֹ פסוּל,
שהרי נִפסלוּ המים של עצמוֹ בעֵסק שנִתעסֵק בקִדוּש חבֵרוֹ.
אבל אִם קִדֵש לִשנים כאחת שניהן כשֵרים,
שאין מלאכתוֹ פוֹסלת מי אחֵרים.
5
הממלֵא לעצמוֹ בִשתי ידיו כאחת:
בקִדוּש אחד פסוּל,
בִשני קִדוּשין כשֵר.
קִדֵש לעצמוֹ בִשתי ידיו כאחד:
בקִדוּש אחד כשֵר,
בִשני קִדוּשין פסוּלים.
מִלֵא וקִדֵש בִשתי ידיו כאחת לעצמוֹ שניהם פסוּלים.
:מִלֵא לאחֵר בִשתי ידיו כאחד:
בקִדוּש אחד כשֵר,
בִשני קִדוּשין פסוּל.
קִדֵש לאחֵר בִשתי ידיו כאחת,
בין בקִדוּש אחד בין בִשני קִדוּשין שניהן כשֵרים.
מִלֵא וקִדֵש בִשתי ידיו כאחת לאחֵר המִלוּי פסוּל והקִדוּש כשֵר.
:זה הכלל:
כל מִלוּי שעשה עִמוֹ מלאכה,
בין שמִלֵא לעצמוֹ בין שמִלֵא לאחֵר פסוּל.
וכל מים שנִתמלאוּ כהִלכתן,
ועשה מלאכה קֹדם שיִתֵן את האֵפר:
אִם היוּ המים שלוֹ הרי הֵן פסוּלין; ואִם היוּ של אחֵר כשֵרים.
וכל דבר שבידוֹ ועשה מלאכה,
בין שיֵש שם שוֹמֵר שאינוֹ עוֹשה מלאכה בין שאין שם שוֹמֵר פסוּל.
ודבר שאינוֹ בידוֹ ועשה מלאכה:
אִם יֵש שם שוֹמֵר לֹא פסל; ואִם אין שם שוֹמֵר פסל.
6
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'קדֵש לי ואקדֵש לך',
וקִדשוּ זה לזה הרִאשוֹן כשֵר והשֵני פסוּל,
שהרי קִדֵש בשכר.
אמר לוֹ:
'מלֵא לי ואמלֵא לך',
וּמִלאוּ זה לזה:
הרִאשוֹן פסוּל,
הוֹאיל וכוּנתוֹ שימלֵא לוֹ חבֵרוֹ חֵלף מִלוּי זה,
הרי זה כִממלֵא לוֹ וּלאחֵר,
שהֵן פסוּלין; והשֵני כשֵר,
שהמִלוּי בשכר מוּתר,
והרי לֹא עשה מלאכה אחר שמִלֵא,
ואין בכוּנתוֹ מִלוּי אחֵר.
7
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'קדֵש לי ואמלֵא לך' שניהם כשֵרים,
שהמלאכה אינה פוֹסלת הקִדוּש,
והמִלוּי בשכר מוּתר.
'מלֵא לי ואקדֵש לך' שניהם פסוּלין:
זה שמִלֵא בתחִלה פסוּל,
שהרי הוּא כִממלֵא וּמקדֵש כאחת,
וּפסל המים במלאכה; וזה שקִדֵש באחרוֹנה פסוּל,
שהרי קִדֵש בשכר,
וּכאִלוּ החזיר חוֹב שעליו.
8
ההוֹלֵך לקדֵש הרי זה נוֹטֵל את המפתֵח וּפוֹתֵח להוֹציא האֵפר,
ונוֹטֵל קרדֹם אִם צריך לחפֹר בוֹ אֵפר הפרה,
ונוֹטֵל סוּלם וּמוֹליך מִמקוֹם למקוֹם להביא האֵפר,
וכשֵר. ואִם מִשנטל את האֵפר לקדֵש בוֹ כִסה הכלי שהיה בוֹ האֵפר אוֹ שהֵגיף את הדלת,
אוֹ שזקף את הכלי בארץ קֹדם שישליך האֵפר למים פסל המים.
אבל האֵפר כשֵר לקדֵש בוֹ מים אחֵרים.
:זקף את הכלי שיֵש בוֹ האֵפר בידוֹ כדי שלֹא יתפזֵר כשֵרים,
מִפני שאי אפשר,
שהרי אִם הִניחוֹ בארץ פסל,
ואִם כִסהוּ פסל.
נטל את האֵפר וראה שהוּא מרוּבה והחזיר מִמנוּ כשֵרים.
נתן את האֵפר על המים וראה שהוּא מרוּבה ונטל מִמנוּ לקדֵש מים אחֵרים כשֵר.
קִרסֵם עלי זית לחתוֹת בוֹ האֵפר:
אִם בִשביל שלֹא יחזיק אֵפר הרבֵה פסל; ואִם בִשביל שיִכנֵס האֵפר בכלי כשֵר.