1
המלאכה פוֹסלת במים קֹדם שיִתקדשוּ,
ואינה פוֹסלת בהזיה,
וּדברים אֵלוּ דִברי קבלה הֵם.
כיצד? הממלֵא מים לקִדוּש,
ונִתעסֵק בִמלאכה אחרת בִשעת המִלוּי אוֹ בִשעת הוֹלכת המים שמילֵא אוֹ בעֵת שמערה אוֹתם מִכלי לִכלי פסלן.
לעוֹלם המלאכה פוֹסלת במים עד שיטיל להם את האֵפר.
:הִטיל את האֵפר ונִתקדשוּ ונעשוּ מי נִדה אין המלאכה פוֹסלת בהן,
אלא מוֹליך המים המקוּדשין אוֹ מערה אוֹתן מִכלי לִכלי והוּא עוֹסֵק בִמלאכה אחרת,
ואין בכך כלוּם.
וכֵן מזה מֵהן בידוֹ אחת,
והוּא עוֹשה מלאכה בידוֹ האחרת.
2
השכר פוֹסֵל בקִדוּש וּבהזיה,
ואינוֹ פוֹסֵל במִלוּי.
כיצד? הנוֹטֵל שכרוֹ לקדֵש מי חטאת אוֹ להזוֹת מֵהן הרי אוֹתן המים כמי המערה והאֵפר כאֵפר מִקלה,
שאינוֹ כלוּם.
אבל נוֹטֵל הוּא שכר למלֹאות המים אוֹ להוֹליכן,
וּמקדשין אוֹתן בחִנם,
וּמזה מֵהן המזה בחִנם.
:היה המקדֵש אוֹ המזה זקֵן שאינוֹ יכוֹל להלֵך על רגליו,
וּבא הטמֵא וּבִקֵש מִמנוּ להלֹך עִמוֹ למקוֹם רחוֹק לקדֵש אוֹ להזוֹת הרי זה מרכיבוֹ על החמוֹר,
ונוֹתֵן לוֹ שכרוֹ כפוֹעֵל בטֵל שבטֵל מֵאוֹתה מלאכה שבִטלוֹ מִמנה.
:וכֵן אִם היה כֹהֵן,
והיה מִתטמֵא בטוּמאה המוֹנעת אוֹתוֹ מִלאכֹל תרוּמתוֹ בעֵת שיֵלֵך עִמוֹ להזוֹת אוֹ לקדֵש הרי זה מאכילוֹ וּמשקֵהוּ וסכוֹ.
ואִם בִטלוֹ מִמלאכה נוֹתֵן לוֹ שכרוֹ כפוֹעֵל בטֵל של אוֹתה מלאכה.
שכל אֵלוּ הדברים אינן שכר שנִשתכֵר בקִדוּש אוֹ בהזאה,
שהרי לֹא הִרויח כלוּם,
ולֹא נטל אלא כנגד מה שהִפסיד.
3
הממלֵא באחת ידוֹ ועוֹשה מלאכה בידוֹ האחרת,
אוֹ הממלֵא לוֹ וּלאחֵר,
אוֹ שמִלֵא לִשנים כאחת שניהן פסוּלין,
שהמִלוּי מלאכה,
ונִמצא כל מִלוּי מִשניהם כאִלוּ עשה עִמוֹ מלאכה אחרת,
וּכבר הוֹדענוּ שהמלאכה פוֹסלת במִלוּי,
בין שמִלֵא לעצמוֹ בין שמִלֵא לאחֵרים.
4
הממלֵא לאחֵרים,
אפִלוּ מִלֵא אלף חביוֹת זוֹ אחר זוֹ לאלף בני אדם כוּלם כשֵרים,
וכל אחד מֵהן נוֹטֵל המים שלוֹ וּמקדשן.
מִלֵא לעצמוֹ חבית אחר חבית:
אִם נִתכוֵּן לקבֵץ כל החביוֹת לִכלי אחד וּלהשליך עליהם את האֵפר וּמקדשן כוּלן קִדוּש אחד כוּלם כשֵרים,
שהכֹל מִלוּי אחד הוּא.
:אבל אִם נִתכוֵּן לקדֵש כל חבית וחבית בִפני עצמה כוּלם פסוּלים חוּץ מִן האחרוֹנה,
שהרִאשוֹנה נִפסלת במלאכה שעשה קֹדם שיקדֵש,
והוּא מִלוּי השניה,
וכֵן השניה נִפסלת במִלוּי השלישית,
ואין כשֵר אלא אחרוֹנה.
5
חמִשה שמִלאוּ חמֵש חביוֹת לקדשם חמִשה קִדוּשים,
שישליך האֵפר על כל אחת ואחת בִפני עצמה,
ונִמלכוּ לערבם וּלקדשם כוּלם קִדוּש אחד,
אוֹ שמִלאוּם לקדשם קִדוּש אחד ונִמלכוּ לקדשם חמִשה קִדוּשין כוּלם כשֵרים,
שהרי לֹא נִתעסֵק הממלֵא במִלוּי אחֵר.
:אבל היחיד שמִלֵא חמֵש חביוֹת לקדשם חמִשה קִדוּשין,
אף על פי שחזר ונִמלך לקדשם קִדוּש אחד אין כשֵר אלא אחרוֹן.
מִלאן לקדשן קִדוּש אחד ונִמלך לקדשם חמִשה קִדוּשין אין כשֵר אלא זוֹ שקִדֵש בתחִלה.
:וכֵן אִם אמר לאחֵר:
'קדֵש לך את אֵלוּ' אין כשֵר אלא זוֹ שנִתקדשה מֵהן בתחִלה.
אבל אִם אמר לוֹ:
'קדֵש לי את אֵלוּ' הרי כוּלם כשֵרים,
שהרי לקִדוּש אחד מִלאם,
ואף על פי שנִמלך לקדשם חמִשה קִדוּשים,
הרי לֹא קִדֵש הוּא,
אלא אחֵר קִדֵש לוֹ.
6
הרוֹצה למלֹאות מים לקדשן וּמים אחֵרים לִצרכיו ממלֵא את של צרכיו תחִלה וקוֹשרן וטוֹענן לאחוֹריו,
ואחר כך ממלֵא את של חטאת,
כדי שלֹא יתעסֵק בִמלאכה אחר המִלוּי,
ונוֹתנן לפניו והוֹלֵך.
7
שנים שהיוּ ממלאין כל אחד ואחד לעצמוֹ,
והִגביהוּ זה על זה,
ונטל זה לזה קוֹץ מידוֹ אוֹ מִגוּפוֹ בִשעת מִלוּי:
אִם מִלאוּ שניהם לקִדוּש אחד המים כשֵרים; ואִם מִלאוּ לקדֵש כל אחד לעצמוֹ זה שהִגביה אוֹ הוֹציא את הקוֹץ,
פסל מימיו.
8
השוֹאֵל חבל למלֹאות בוֹ,
וּמִלֵא, ונטל החבל בידוֹ וּמימיו על כתֵפוֹ,
וּפגע בבעלים בדרכוֹ ונתן להם את החבל כשהוּא מהלֵך כשֵרים.
ואִם יצא מִן הדרך כדי להוֹליך החבל לבעלים פסל את המים.
9
מי שהיה ממלֵא וּמשליך החבל שמִלֵא בוֹ על הארץ,
ואחר שמִלֵא חזר וקִבֵץ החבל על ידוֹ פסל המים.
ואִם היה דוֹלה וּמקבֵץ לתוֹך ידוֹ,
דוֹלה וּמקבֵץ המים כשֵרים.
10
הממלֵא ונתן לחבית עד שימלֵא אוֹתה מים,
והִצניע את החבית שלֹא תִשבֵר בשעה שהיה ממלֵא,
אוֹ שכפיה על פיה על מנת לנגבה וּלמלֹאות בה כשֵר,
שזה מִצֹרך המִלוּי הוּא.
אבל אִם הִצניעה אוֹ נִגבה כדי להוֹליך בה את הקִדוּש פסוּל,
שהרי עשה מלאכה שאינה לצֹרך המִלוּי.
:וכֵן הממלֵא ונוֹתֵן לשֹקת,
וּפִנה חרסים מִן השֹקת בִשעת מִלוּי:
אִם בִשביל שתחזיק מים רבים כשֵרים,
שהרי זה צֹרך המִלוּי; ואִם בִשביל שלֹא יהיוּ החרסים מעכבין אוֹתוֹ בשעה שהוּא זוֹלֵף את המים שמִלֵא בשֹקת הרי אֵלוּ פסוּלים.
11
הממלֵא דלי לִשתוֹת,
ונִמלך וחשב עליו למי חטאת:
אִם עד שלֹא הִגיע הדלי למים חשב מערה ואינוֹ צריך לנגֵב; ואִם מִשהִגיע הדלי למים חשב מערה וצריך לנגֵב,
ואחר כך ימלֵא בוֹ לחטאת.
שִלשֵל הדלי ונִפסק החבל מידוֹ:
אִם עד שלֹא הִגיע למים חשב עליו מערה ואינוֹ צריך לנגֵב; עוֹדֵהוּ בתוֹך המים וחשב עליו למי חטאת מערה ואינוֹ צריך לנגֵב.
:מים שמִלאן למי חטאת,
ואחר שנִתמלאוּ חשב עליהן לִשתוֹתן כשיטה את הכלי לִשתוֹת,
פסל המים,
אף על פי שלֹא שתה מֵהן כלוּם.