1
המים שנוֹתנין עליו אֵפר הפרה אין ממלאין אוֹתוֹ אלא בִכלי,
וּמִן המעינוֹת הנוֹבעים אוֹ מִן הנהרוֹת המוֹשכין מֵהן,
שנאמר: "ונתן עליו מים חיים אל כלי" .
וּנתינת אֵפר הפרה על המים שנִתמלאוּ,
הוּא הנִקרא קִדוּש.
והמים האֵלוּ שנִתן עליהן האֵפר,
הֵן הנִקראין מי חטאת וּמים מקוּדשין,
והֵן שקרא הכתוּב:
"מי נִדה" .
2
הכֹל כשֵרים למלֹאות את המים חוּץ מֵחֵרֵש שוֹטה וקטן,
והכֹל כשֵרים לקדֵש חוּץ מֵחֵרֵש שוֹטה וקטן.
ואין ממלאין ואין מקדשין אלא בִכלי,
ואין מזין אלא מִכלי.
והמִלוּי והקִדוּש כשֵרים בלילה,
אבל אין מזין ואין טוֹבלין אלא ביוֹם.
וכל היוֹם כשֵר להזיה ולטבילה.
3
בכל הכֵלים ממלאין וּמזין וּמקדשין,
אפִלוּ בִכלי גללים וּכלי אבנים וּכלי אדמה וּבספינה,
ואחד כלי חרש ואחד כל הכֵלים.
אבל אין ממלאין ולֹא מקדשין ולֹא מזין בדפנוֹת הכֵלים ולֹא בשוּלי המחץ ולֹא בִמגוּפת החבית ולֹא בחפניו ולֹא בביצת התרנגֹלת ולֹא בשֹקת שבסלע.
אבל ביצת היוֹצרין כשֵרה,
מִפני שהיא כלי אדמה.
4
שוּלי כלי עֵץ וּכלי זכוּכית וּכלי עצם אין מקדשין בהן,
עד שישוּף אוֹתן ויתקֵן אוֹתן ויעשה אוֹתן כֵלים בִפני עצמן.
וכֵן מגוּפה שהִתקינה לִהיוֹת כלי מקדשין בה.
וּביצת הנעמית כשֵרה לקדֵש בה,
ואין צריך לוֹמר שהיא כשֵרה למלֹאות בה וּלהזוֹת מִמנה.
5
כלי שחִברוֹ בארץ אוֹ בסלע,
אפִלוּ חִברוֹ בסיד מקדשין בוֹ וּמזין מִמנוּ.
עשה עטרה של טיט סביב לכלי,
והמים שבכלי צפין עד שהלכוּ לעטרה:
אִם נִטלת העטרה עִם הכלי הרי המים שבתוֹכה כשֵרים,
שהרי הֵן כִכלי אדמה; ואִם לאו הרי הֵן כמי שהִקיף עטרה של טיט בסלע אוֹ על הארץ וּמִלֵא אוֹתה מים,
שהֵן פסוּלין,
מִפני שאינן בִכלי.
6
כלי חרש שנִקב בכוֹנֵס משקה אין מקדשין בוֹ.
אבל אִם נִקב במוֹציא משקה מקדשין בוֹ.
7
כלי שנִקב מִלמטה וּסתמוֹ בִסמרטוּטין פסוּל,
שהמים שבוֹ אינן על עִגוּל הכלי,
אלא על הפקק.
היה נקוּב מִן הצד וּפקקוֹ הרי זה כשֵר למלֹאות וּלקדֵש וּלהזוֹת מִמנוּ.
8
הזוֹלֵף מים מִן המעין בידיו וּברגליו וּבחרסים ונוֹתֵן לתוֹך החבית פסוּלין,
מִפני שלֹא נִתמלאוּ בִכלי.
נתן את החבית במים,
ודחק את המים בידיו אוֹ ברגליו אוֹ בעלי ירקוֹת כדי שיעברוּ לחבית הרי אֵלוּ פסוּלין.
וכֵן אִם שִקען במים כדי שיִגברוּ המים ויעלוּ וישפכוּ לחבית פסוּלין.
ואִם עשה כֵן בעלי קנים ועלי אגוֹז הרי המים כשֵרים.
זה הכלל:
דבר שהוּא מקבֵל טוּמאה:
אִם סיֵע בוֹ המים כדי שיִתמלֵא הכלי המים פסוּלים; ואִם סיֵע בדבר שאינוֹ מקבֵל טוּמאה כשֵרים.
9
המפנה את המעין לתוֹך הגת אוֹ לתוֹך הגבא,
וחזר וּמִלֵא בִכלי מֵאוֹתוֹ הגבא אוֹ הגת פסוּלין,
שהרי צריך שתִהיה לקיחת המים מִן המעין בִכלי בתחִלה.
10
הים הגדוֹל כמִקוה,
ואינוֹ כמעין.
לפיכך אין ממלאין מִמנוּ לקִדוּש.
וכל הנהרוֹת פסוּלין לקדֵש מֵהן מי חטאת.
וּשאר הימים כמעין.
11
והמים הנִגררין מִשאר הימים,
והֵם הנִקראין זוֹחלין פסוּלים.
והזוֹחלים מִן המעין הרי הֵן כמעין,
וּכשֵרים.
12
מים המוּכים והמכזבין פסוּלים.
ואֵלוּ הֵן המוּכין? המלוּחין אוֹ הפוֹשרין.
והמכזבין? הֵן המעינוֹת שפעמים מקירין וּפעמים חרֵבין ויבֵשין.
ואפִלוּ היוּ חרֵבין פעם לשבע שנים פסוּלין.
אבל אִם היוּ חרֵבים בִשני בצֹרת,
אוֹ לשנים רבוֹת יתֵר מִשבע,
אוֹ שהיוּ מימיהן פעמים מרוּבין וּפעמים מוּעטים ואינם חרֵבין הרי אֵלוּ כשֵרים.
וּמעין שיצא בתחִלה כשֵר,
ואינוֹ צריך לִבדֹק שמא יכזֵב.
13
מי בִצים וּמי הירדֵן וּמי הירמוּך פסוּלים,
מִפני שהֵן מי תערֹבת.
ואֵלוּ הֵן מי התערֹבת? מים הכשֵרים לקִדוּש שנִתערבוּ במים פסוּלין אין ממלאין מִתערֹבת שניהם.
אבל מים כשֵרים שנִתערבוּ במים כשֵרים,
כגוֹן מימי שתי מעינוֹת שנִתערבוּ ונִמשכוּ ממלאין מֵהם.
14
המים שנִשתנוּ שִנוּיים מֵחמת עצמן כשֵרים.
15
באֵר שנפל לתוֹכה חרסית אוֹ אדמה ונעשוּ מימיה עכוּרין ממלֵא מִמנה ואין צריך להמתין.
נפל לתוֹכה שטף של מימי גשמים ימתין עד שתִצֹל.
16
אמת המים הבאה מֵרחוֹק,
הוֹאיל וּתחִלתה מִן המעין כשֵרה למלֹאות מִמנה,
וּבִלבד שיִשמרנה שלֹא יפסיקנה אדם,
ונִמצא ממלֵא מִן המים שפסקוּ תחִלתן מִן המעין,
שהֵן פסוּלין.