1
כל העוֹסקין בפרה מִתחִלה ועד סוֹף מטמאין בגדים כל זמן עשיתן,
שנאמר בשוֹחֵט וּמשליך עֵץ ארז:
"וכִבס בגדיו.
.. ורחץ בשרוֹ" ,
ונאמר בשוֹרֵף:
"והשֹרֵף אֹתה יכבֵס בגדיו" ,
ונאמר: "וכִבס האֹסֵף את אֵפר הפרה" וכו' מלמֵד שכל העוֹסקין בה מִתחִלה ועד סוֹף מטמאין בגדים וּטעוּנין טבילה והערֵב שמש דין תוֹרה.
אבל המשמֵר אוֹתה בִשעת עשיתה מטמֵא בגדים מִדִבריהם,
גזֵרה שמא יזיז בה אֵבר.
2
כל מקוֹם שנאמר בתוֹרה בטוּמאוֹת:
"יכבֵס בגדיו" לֹא בא ללמדֵנוּ שהבגדים שעליו בִלבד הֵם הטמֵאים,
אלא ללמֵד שכל בגד אוֹ כלי שיִגע בוֹ הטמֵא הזה בִשעת חִבוּרוֹ בִמטמאיו הרי הֵן טמֵאים.
אבל אחר שיִפרֹש מִמטמאיו אינוֹ מטמֵא בגדים.
:כיצד? הנוֹשֵא את הנבֵלה,
אחד בגד שעליו אוֹ כלי שיִגע בוֹ כל זמן שהוּא נוֹשֵא אוֹתה הרי הֵן טמֵאין,
והרי הֵן רִאשוֹן לטוּמאה.
וכֵן זה הנוֹשֵא הרי הוּא רִאשוֹן.
פֵרֵש מִמטמאיו והִשליך את הנבֵלה הרי הוּא רִאשוֹן כמוֹת שהוּא,
ואִם יגע בִכלי אוֹ בגד אינוֹ מטמֵא אוֹתוֹ,
שאין ולד טוּמאה מטמֵא כֵלים,
כמוֹ שבֵארנוּ בִתחִלת הסֵפר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בנבֵלה.
:וכֵן כל העוֹסקין בפרה,
אִם נגע בבגד אוֹ בִכלי בִשעת שחיטה אוֹ בִשעת שרֵפה הרי הֵן טמֵאים.
אבל אחר שיִפרֹש מִמעשיה,
אף על פי שעדין לֹא טבל,
אִם נגע בִכלי אינוֹ מטמאוֹ,
מִפני שהוּא ולד טוּמאה.
והפרה עצמה אינה מטמאה לֹא אדם ולֹא כֵלים שנגעוּ בה,
אלא המִתעסֵק בה בִלבד הוּא הטמֵא וטעוּן טבילה וּמטמֵא בגדים כל זמן שעוֹסֵק בה.
3
במה דברים אמוּרים? בִזמן שנִשרפת כמִצותה.
אבל אִם נִפסלה המִתעסֵק בה טהוֹר.
אֵרע פסוּל בִשחיטתה אינה מטמאה בגדים.
אֵרע בהזיתה פסוּל:
כל העוֹסֵק בה לִפני פִסוּלה מטמֵא בגדים,
וּלאחר פִסוּלה אינוֹ מטמֵא בגדים.
4
הִשלים לִכנֹס את אפרה המִתעסֵק בה אחר כֵן בחִלוּק האֵפר אוֹ בהצנעתוֹ,
וכֵן הנוֹגֵע בוֹ,
טהוֹר.:ולֹא הפרה בִלבד,
אלא כל החטאוֹת הנִשרפוֹת מִן הפרים וּמִן השעירים השוֹרֵף אוֹתן מטמֵא בגדים בִשעת שרֵפתוֹ עד שיֵעשוּ אֵפר,
שהרי הוּא אוֹמֵר בפר ושעיר של יוֹם הכִפוּרים:
"והשֹרֵף אֹתם יכבֵס בגדיו" :
מִפי השמוּעה למדוּ שזה בִנין אב לכל הנִשרפין שיִהיוּ מטמאין בגדים עד שיֵעשוּ אֵפר.
:במה דברים אמוּרים? בשלֹא אֵרע בהן פסוּל,
ונִשרפוּ כמִצותן בבית הדשן.
אבל אִם נִפסלוּ בעזרה נִשרפין שם כִפסוּלי המוּקדשין,
ושוֹרפן טהוֹר.
וכֵן המִתעסֵק בהן מִשיֵעשוּ אֵפר אינוֹ מטמֵא בגדים.
ואי זה הוּא שוֹרֵף? זה המסיֵע בשרֵפה,
כגוֹן המהפֵך בבשר,
והמשליך עֵצים,
והמהפֵך באֵש,
והחוֹתה גחלים כדי שתִבער האֵש וכיוֹצֵא בזה.
אבל המצית את האוּר לשרפן והמסדֵר את המערכה טהוֹר.
:וכֵן למדוּ מִפי השמוּעה שהנוֹשֵא פרים וּשעירים הנִשרפין להוֹציאן לבית הדשן לשרפן טמֵא וּמטמֵא בגדים דין תוֹרה כל זמן שהוּא עוֹסֵק בהוֹלכתן,
וטעוּן טבילה והערֵב שמש כמוֹ המשלֵח את השעיר לעזאזֵל,
שהוּא מטמֵא כל בגד וכל כלי שיִגע בוֹ ככֵלים שעליו כל זמן שמִתעסֵק בשִלוּחוֹ,
שנאמר: "והמשלֵח את השעיר לעזאזֵל יכבֵס בגדיו" .
5
מֵאימתי מטמאין בגדים הנוֹשאים פרים וּשעירים הנִשרפים? מִשיֵצאוּ בהן חוּץ לחוֹמת העזרה.
נשאוּם במוֹטוֹת,
ויצאוּ מִקצת הנוֹשאים חוּץ לחוֹמת העזרה,
והאחרוֹנים לֹא יצאוּ אֵלוּ שיצאוּ מטמאין בגדים,
ואֵלוּ שעדין לֹא יצאוּ אינם מטמאין בגדים עד שיֵצאוּ.
:יצאוּ וחזרוּ לעזרה הנוֹשֵא אוֹתן בעזרה טהוֹר עד שיֵצֵא בהן.
היה עוֹמֵד חוּץ לעזרה וּמוֹשֵך אוֹתם מִשם מֵאחר שחזרוּ,
הוֹאיל וּכבר יצאוּ לחוּץ והרי זה המוֹשֵך אוֹתן בחוּץ הרי הוּא ספֵק טמֵא.
6
וּמֵאימתי מטמֵא בגדים המשלֵח את השעיר? מִשיֵצֵא חוּץ לחוֹמת ירוּשלים עד שעת דחיתוֹ לעזאזֵל.
אבל אחר שדחהוּ,
אִם נגע בכֵלים וּבגדים טהוֹרים.
7
הנוֹגֵע בפרים וּשעירים הנִשרפין עצמן,
אפִלוּ אחר שיצאוּ,
בין אדם בין כֵלים בין אכלים בין משקין הכֹל טהוֹר.
וכֵן אִם נגעוּ בשעיר המִשתלֵח עצמוֹ בִזמן הוֹלכתוֹ טהוֹרים,
שאין אֵלוּ מטמאין אלא למִתעסֵק בהן בִלבד,
שנאמר: "והשֹרֵף אֹתם יכבֵס בגדיו" ,
אבל הנוֹגֵע טהוֹר.