1
אין שוֹחטין שתי פרוֹת אדוּמוֹת כאחת,
שנאמר: "ושחט אֹתה" .
2
לֹא רצת פרה לצֵאת אין מוֹציאין עִמה שחוֹרה,
שלֹא יֹאמרוּ:
שחוֹרה שחטוּ; ולֹא אדוּמה,
שלֹא יֹאמרוּ:
שתים שחטוּ.
3
פרה שנִשחטה שלֹא לִשמה,
אוֹ שקִבֵל אוֹ שהִזה שלֹא לִשמה,
אוֹ לִשמה ושלֹא לִשמה,
אוֹ שלֹא לִשמה ולִשמה,
אוֹ שנעשית שלֹא בכֹהֵן אוֹ בִמחוּסר בגדים,
אוֹ שעשיה בבִגדי זהב אוֹ בבִגדי חֹל פסוּלה.
שחטה על מנת לאכֹל מִבשרה אוֹ לִשתוֹת מִדמה כשֵרה,
לפי שלֹא נאמר בה 'ריח ניחוֹח'.
4
קִבֵל דמה בִכלי פסוּלה,
שנאמר: "ולקח אלעזר הכֹהֵן מִדמה באצבעוֹ" מִצותה מִצות יד,
לֹא מִצות כלי.
5
הִזה בִכלי,
אפִלוּ אחת מֵהם הזיתוֹ פסוּלה.
הִזה אחת מֵהן בִשמֹאל הזיתוֹ פסוּלה.
הִזוּ שִבעה כֹהנים כאחד הזיתן פסוּלה.
זה אחר זה כשֵרה.
:הִזה ולֹא כִוֵּן כנגד ההיכל פסוּלה,
שנאמר: "אל נֹכח פני אֹהל מוֹעֵד" עד שיכוֵּן כנגד ההיכל ויהיה רוֹאֵהוּ.
וכֵן אִם שחטה אוֹ שרפה שלֹא כנגד ההיכל פסוּלה,
שנאמר: "ושחט אֹתה לפניו" .
6
במה דברים אמוּרים? שהִזה אוֹ שחט אוֹ שרף כנגד הדרוֹם אוֹ כנגד צפוֹן,
אוֹ שהיה אחוֹריו למִקדש.
אבל אִם עמד בין מִזרח וּמערב וּפניו כנגד ההיכל,
אף על פי שלֹא כִוֵּן כנגד פתח ההיכל בדִקדוּק כשֵרה.
7
חִסֵר אחת מִן ההזיוֹת פסוּלה.
טבל שתים והִזה אחת הזיתוֹ פסוּלה.
טבל אחת והִזה שתים,
אף על פי שלֹא חִשֵב הזאה שניה אלא טבל והִזה אחרת הזיתוֹ פסוּלה.
:כיצד? טבל אצבעוֹ טבילה שִשית והִזה שִשית וּשביעית,
אף על פי שחזר וטבל אצבעוֹ והִזה שביעית הזיתוֹ פסוּלה.
הִזה מִטבילה שביעית שביעית וּשמינית,
אפִלוּ חזר וטבל טבילה שמינית והִזה שמינית כשֵרה,
שכל שמוֹסיף על השבע אינוֹ כלוּם,
והוּא שיִהיה זה שהוֹסיף כֹהֵן אחֵר.
אבל הכֹהֵן השוֹרֵף אוֹתה,
אִם הוֹסיף פסוּלה,
מִפני שנִתעסֵק בדבר שאינוֹ צריך בִשעת שרֵפה.
8
הוֹציא את הדם חוּץ מִמערכתה והִזה פסוּלה.
9
הִזה מִדמה בלילה,
אפִלוּ הִזה שֵש הזיוֹת ביוֹם ואחת בלילה פסוּלה.
10
שחטה חוּץ מִמקוֹם שרֵפתה,
אפִלוּ שחטה לִפנים מִן החוֹמה פסוּלה.
11
שרפה חוּץ מִמערכתה שנִשחטה עליה,
אוֹ שחִלקה לִשנים וּשרפה בִשתי מערכוֹת,
אוֹ ששרף שתים במערכה אחת פסוּלה.
ואִם אחר שנעשת אֵפר מֵביא אחרת ושוֹרֵף על גבה ואינוֹ חוֹשֵש.
12
הִפשיטה ונִתחה ואחר כך שרף כוּלה כשֵרה.
ואִם חִסֵר מִמנה כלוּם,
אפִלוּ מִפִרשה פסוּלה.
פקע מֵעוֹרה אוֹ מִבשרה,
אפִלוּ מִשערה,
כזית יחזיר,
ואִם לֹא החזיר פסוּלה.
פקע חוּץ למערכתה מרבה עליו ושוֹרפוֹ בִמקוֹמוֹ.
פקע מִקרניה אוֹ מִטלפיה אוֹ מִפִרשה אינוֹ צריך להחזיר.
13
הפרה אינה נִפסלת בלינה.
לפיכך, אִם נִשחטה היוֹם והוּזה דמה כהִלכתוֹ,
ונִשרפה למחר כשֵרה.
14
שרפה אוֹנֵן אוֹ מחוּסר כפרה כשֵרה.
15
שלֹא רחוּץ ידים ורגלים פסוּלה,
מִפני שמעשיה כעין עבוֹדה.
והיכן מקדֵש ידיו ורגליו? בִכלי שרֵת,
בִפנים. ואִם קִדֵש בחוּץ וּמִכלי חֹל,
ואפִלוּ בִמקֵדה של חרש כשֵר,
הוֹאיל וכל מעשיה בחוּץ.
:וכֵן כשמטבילין את הכֹהֵן השוֹרֵף אחר שמטמאין אוֹתוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ אינוֹ צריך לחזֹר וּלקדֵש,
הוֹאיל וכל מעשיה בִטבוּלי יוֹם.
16
שרפה שלֹא בעֵצים אוֹ בכל עֵצים,
אפִלוּ בקש ואפִלוּ בִגבבה כשֵרה.
וּמִצותה שלֹא ימעֵט לה עֵצים מִן הראוּי לה,
אבל מרבה הוּא לה חבילי אֵזוֹב ואֵזֹביוֹן בִזמן שרֵפתה,
כדי לרבוֹת את העפר.
ויֵש לוֹ לרבוֹת עֵצים בִשרֵפתה עד שתֵעשה אֵפר.
אבל מִשתֵעשה אֵפר,
אִם הוֹסיף בה אפִלוּ עֵץ אחד הרי זה כִמערֵב אֵפר מִקלה באֵפר הפרה.
17
כל מעשֵה הפרה מִתחִלה ועד סוֹף אינוֹ אלא ביוֹם וּבזִכרי כהוּנה.
והמלאכה פוֹסלת בה,
עד שתֵעשה אֵפר.
אבל מִשתֵעשה אֵפר,
אִם כנס אפרה בלילה,
אוֹ שכנסתוּ אִשה,
אוֹ שעשה מלאכה אחרת בִשעת כניסתוֹ הרי זוֹ כשֵרה.
:וּמִניין שאסיפת האֵפר בכל אדם מיִשראֵל חוּץ מֵחֵרֵש שוֹטה וקטן? שנאמר:
"ואסף איש טהוֹר" מִכלל שאינה צריכה כֹהֵן,
וּכאִלוּ נאמר 'אדם טהוֹר',
בין איש בין אִשה.
:וּמִנין שהמלאכה פוֹסלת בה? שנאמר:
"ושחט אֹתה לפניו" ,
מִפי השמוּעה למדוּ שלֹא בא הכתוּב אלא ללמֵד שאִם נִתעסֵק בדבר אחֵר בִשעת שחיטתה פסלה.
ונאמר: "ושרף את הפרה לעיניו" שיִהיוּ עיניו בה,
ללמֵד שהמלאכה פוֹסלת בה מִשעת שחיטה עד שתֵעשה אֵפר.
וכל העוֹסֵק בִשרֵפתה ועשה מלאכה אחרת פסלה,
עד שתֵעשה אֵפר.
18
שחט את הפרה,
ונִשחטה בהֵמה אחרת עִמה אוֹ נִתחתכה דלעת עִמה כשֵרה,
שהרי לֹא נִתכוֵּן לִמלאכה,
אף על פי שהבהֵמה שנִשחטה עִמה כשֵרה לאכילה,
שאין שחיטת החוּלין צריכה כוּנה.
אבל אִם נִתכוֵּן לחתֹך הדלעת ונחתכה בִשעת שחיטה פסוּלה,
שהרי עשה עִמה מלאכה.