1
אין שוֹרפין את הפרה אלא חוּץ להר הבית,
שנאמר: "והוֹציא אֹתה אל מִחוּץ למחנה" .
וּבהר המִשחה היוּ שוֹרפין אוֹתה.
וכבש היוּ עוֹשין מֵהר הבית להר המִשחה,
ותחתיו בנוּי כִפין כִפין,
וכִפה על כל שני כִפין,
כדי שיִהיוּ שני רגלי כִפה על גג שני כִפין שתחתיה,
כדי שיִהיה תחת הכֹל חלוּל,
מִפני קבר התהוֹם.
אף מקוֹם שרֵפתה וּמקוֹם הטבילה שהיוּ בהר המִשחה תחתיהן חלוּל,
מִפני קבר התהוֹם.
והפרה והשוֹרֵף וכל המסעדין בִשרֵפתה יוֹצאין מֵהר הבית להר המִשחה על גבי כבש זה.
2
כיצד שוֹרפין אוֹתה? זִקני ישראֵל היוּ מקדימין ברגליהן להר המִשחה,
וּבית טבילה היה שם.
וכֹהֵן והמסעדין בִשרֵפתה והפרה יוֹצאין על הכבש וּבאין להר המִשחה.
וּמטמאין את הכֹהֵן,
וסוֹמכין הזקֵנים את ידיהם על הכֹהֵן,
ואוֹמרין לוֹ:
'טבֹל אחת'.
ואִם היה כֹהֵן גדוֹל,
אוֹמרין לוֹ:
'אישי כֹהֵן גדוֹל,
טבֹל אחת'.
:ירד וטבל,
עלה ונִסתפג.
ועֵצים מסוּדרים היוּ שם:
עצי ארזים ארנים וּברוֹשים ועצי תאֵנה חלקה.
ועוֹשין מערכה כמין מִגדל,
וּמפתחין בה חלוֹנוֹת כדי שתִהיה האוּר מלבבת בהן.
וּמראֵה המערכה במערב.
:וכוֹפתין את הפרה בחבל של מגג,
ונוֹתנין אוֹתה על גבי המערכה,
רֹאשה לדרוֹם וּפניה למערב,
והכֹהֵן עוֹמֵד במִזרח וּפניו למערב,
שוֹחֵט בימינוֹ וּמקבֵל הדם בִשמֹאלוֹ,
וּמזה באצבעוֹ הימנית מִן הדם שבכפוֹ השמאלית שבע פעמים כנגד בית קֹדש הקדשים,
על כל הזיה טבילת אצבע בדם.
וּשירי הדם שבאצבע פסוּלים להזיה.
לפיכך, על כל הזיה מקנֵח אצבעוֹ בגוּפה של פרה.
:גמר מִלהזוֹת קִנֵח את ידיו בגוּפה של פרה,
וירד מִן המערכה,
והִצית את האֵש בעֵצים קטנים והִכניסן תחת עצי המערכה,
ותתחיל האֵש בה,
והכֹהֵן עוֹמֵד ברחוֹק וּמשמֵר לה עד שיִצת האוּר ברוּבה ותִקרע בִטנה.
:ואחר כך נוֹטֵל עֵץ ארז,
ואֵזוֹב אין פחוֹת מִטפח,
וצמר צבוּע בתוֹלעת מִשקל חמֵש סלעים,
ואוֹמֵר לעוֹמדים שם:
'עֵץ ארז זה?',
'עֵץ ארז זה?',
'אֵזוֹב זה?',
'אֵזוֹב זה?',
'שני תוֹלעת זה?',
'שני תוֹלעת זה?',
שלֹשה פעמים על כל אחד ואחד.
והֵן אוֹמרין לוֹ:
'הין', 'הין',
'הין' שלֹשה פעמים על כל אחד ואחד.
:וכל כך למה? לפי שמיני ארזים שִבעה הֵן,
וּמיני אֵזוֹב ארבעה,
והצבוּע אדֹם יֵש שצוֹבעין אוֹתוֹ בפוּאה,
ויֵש שצוֹבעין אוֹתוֹ בלכא,
ויֵש שצוֹבעין אוֹתוֹ בתוֹלעת.
והתוֹלעת היא הגרגרים האדוּמים ביוֹתֵר הדוֹמים לגרעיני החרוּבים,
והֵן כמוֹ האוֹג,
ותוֹלעת כמוֹ יתוּש יֵש בכל גרגֵר מֵהן.
לפיכך מוֹדיע לכֹל וּמגלה להן שאֵלוּ הֵן המינין האמוּרין בתוֹרה.
והאֵזוֹב האמוּר בתוֹרה הוּא האֵזוֹב שאוֹכלין אוֹתוֹ בעלי בתים וּמתבלין בוֹ הקדֵרוֹת.
:האֵזוֹב והארז והתוֹלעת שלשתן מעכבין זה את זה.
וכוֹרֵך האֵזוֹב עִם הארז בלשוֹן של שני וּמשליך אל תוֹך בִטנה,
שנאמר: "והִשליך אל תוֹך שרֵפת הפרה" .
ואינוֹ משליך קֹדם שיִצת האוּר ברוּבה,
ולֹא אחר שתֵעשה אֵפר,
ואִם הִשליך פסוּלה,
שנאמר: "אל תוֹך שרֵפת" לֹא קֹדם שיִצת האוּר ברֹב הפרה ולֹא אחר שתֵעשה אֵפר.
:בין שהִשליך שלשתן כאחת בין שהִשליכן זה אחר זה,
בין שהִשליך לתוֹך גוּפה אוֹ לתוֹך שרֵפתה בין שנִקרעה מֵאֵליה ואחר כך הִשליך,
בין שקרעה בידוֹ אוֹ בִכלי כשֵרה.
3
נִגמרה שרֵפתה חוֹבטין אוֹתה במקלוֹת,
היא וכל עצי המערכה שנִשרפה בהן,
וכוֹברין את הכֹל בִכברוֹת.
וכל שחוֹר שאפשר שיִכתֵש ויהיה אֵפר,
בין מִבשרה בין מִן העֵצים כוֹתשין אוֹתוֹ עד שיֵעשה אֵפר; ושאין בוֹ אֵפר מניחין אוֹתוֹ.
וכל עצם מֵעצמיה שנִשאר בלֹא שרֵפה בין כך וּבין כך היה נִכתש.
4
אין מכניסין מֵאפרה כלוּם להניחוֹ בעזרה,
שנאמר בוֹ:
"והִניח מִחוּץ למחנה" .
וּשלֹשה חלקים היוּ חוֹלקין את כל אפרה:
אחד נִתן בחיל,
ואחד בהר המִשחה,
ואחד מִתחלֵק לכל המִשמרוֹת.
זה שמִתחלֵק לכל המִשמרוֹת היוּ הכֹהנים מקדשין מִמנוּ,
וזה שנִתן בהר המִשחה היוּ ישראֵל מזין מִמנוּ,
וזה שנִתן בחיל היה מוּכן וּמוּצנע,
שנאמר: "והיתה לעדת בני ישראֵל למִשמרת" מלמֵד שמצניעין מִמנוּ.
:וכֵן היוּ מצניעין מֵאֵפר כל פרה וּפרה ששוֹרפין,
בחיל. ותֵשע פרוֹת אדוּמוֹת נעשוּ מִשנִצטוּוּ במִצוה זוֹ עד שחרב הבית בשניה:
רִאשוֹנה עשה מֹשה רבֵנוּ,
וּשניה עשה עזרא,
ושבע מֵעזרא עד חוּרבן הבית,
והעשירית עוֹשה המלך המשיח,
מהֵרה יגלה.