1
מעלוֹת יתֵרוֹת עשוּ בטהרת פרה אדוּמה,
והרחקוֹת גדוֹלוֹת הִרחיקוּ מִטוּמאת המֵת בכל מעשיה.
מִפני שהיא כשֵרה בִטבוּלי יוֹם,
חשוּ שמא יבוֹאוּ לזלזֵל בה.
וּמִפני זה,
כשמפרישין הכֹהֵן השוֹרֵף אוֹתה מפרישין אוֹתוֹ ללִשכה מוּכנת בעזרה,
וּבית אבן היתה נִקרֵאת,
מִפני שכל כֵליה כלי אבנים שאין מקבלין טוּמאה,
וּבִכלי האבן היה מִשתמֵש כל שִבעת ימי ההפרשה.
ולֹא היוּ אחיו הכֹהנים נוֹגעין בוֹ,
כדי להרבוֹת בטהרתוֹ.
2
שִבעת ימים קֹדם שרֵפת הפרה מפרישין כֹהֵן השוֹרֵף אוֹתה מִביתוֹ,
כשֵם שמפרישין כֹהֵן גדוֹל לעבוֹדת צוֹם הכִפוּרים.
ודבר זה קבלה מִמֹשה רבֵנוּ.
וכֵן מפרישין אוֹתוֹ מֵאִשתוֹ,
שמא תִמצֵא נִדה ויהיה טמֵא שִבעת ימים.
3
הלִשכה שהיה יוֹשֵב בה כל שִבעה צפוֹנית מִזרחית היתה,
כדי להזכירוֹ שזוֹ כחטאת הנִשחטת בצפוֹן,
אף על פי שהיא נִשחטת בחוּץ.
4
כל יוֹם ויוֹם מִשִבעת ימי ההפרשה מזין עליו מי חטאת,
שמא נִטמא למֵת והוּא לֹא ידע,
חוּץ מיוֹם רביעי להפרשה שאינוֹ צריך הזאה,
לפי שאי אפשר שיִהיה לֹא שלישי לטוּמאתוֹ ולֹא שביעי,
שאין הזיה בשביעי עוֹלה מִשוּם הזית שביעי עד שיזה בשלישי מִלפניה.
וּמִן הדין היה שאינוֹ צריך הזיה אלא בִשלישי וּשביעי להפרשה בִלבד,
וזה שמזין יוֹם אחר יוֹם מעלה יתֵרה עשוּ בפרה.
5
ברביעי בשבת היוּ מפרישין אוֹתוֹ כדי שיחוּל רביעי שלוֹ לִהיוֹת בשבת,
שההזיה אינה דוֹחה שבת,
והרביעי אינוֹ צריך הזיה.
6
בכל יוֹם ויוֹם מימי ההפרשה שמזין עליו בהן,
מזין מֵאֵפר פרה פרה מִן הפרוֹת שנִשרפוּ כבר.
ואִם לֹא היה שם אלא אֵפר פרה אחת בִלבד מזין מִמנוּ עליו כל השִשה.
7
כשמזין עליו בימי ההפרשה,
אין מזה עליו אלא אדם שלֹא נִטמא במֵת מֵעוֹלם,
שהמזה צריך שיִהיה טהוֹר.
ואִם תֹאמר:
יזה עליו איש שנִטמא והוּזה עליו שמא זה שהִזה עליו לֹא היה טהוֹר מִטוּמאת מֵת.
וכֵן הכֵלים שממלאין בהן וּמקדשין להזוֹת על הכֹהֵן השוֹרֵף כוּלם כלי אבנים היוּ שאין מקבלין טוּמאה.
וכל הדברים האֵלוּ מעלוֹת יתֵרוֹת הֵן שעשוּ בה.
:וכיצד ימצֵא איש שלֹא נִטמא במֵת מֵעוֹלם? חצֵרוֹת היוּ בירוּשלים בנוּיוֹת על גבי הסלע,
תחתיהן חלוּל מִפני קבר התהוֹם,
וּמביאין היוּ נשים עוּברוֹת ויוֹלדוֹת שם,
וּמגדלוֹת שם את בניהם.
:וּכשיִרצוּ להזוֹת על הכֹהֵן השוֹרֵף,
מביאים שורים,
מִפני שכרֵסיהן נפוּחוֹת,
וּמניחין על גביהן דלתוֹת,
ויוֹשבין התינוֹקוֹת על גבי הדלתוֹת,
כדי שיִהיה אֹהל מבדיל בינם וּבין הארץ,
מִפני קבר התהוֹם,
וכוֹסוֹת של אבן בידם,
והוֹלכין עד לשילוֹח.
הִגיעוּ לשילוֹח יוֹרדין שם וּממלאין,
שאין לחוּש שם מִפני קבר התהוֹם,
שאין דרך בני אדם לִקבוֹר בנהרוֹת,
ועוֹלין ויוֹשבין על גבי הדלתוֹת.
:והוֹלכין עד שמגיעין להר הבית.
הִגיעוּ להר הבית יוֹרדין וּמהלכין על רגליהן,
מִפני שכל הר הבית והעזרוֹת תחתיהן היה חלוּל מִפני קבר התהוֹם,
וּמהלכין עד פתח העזרה.
וּבפתח העזרה היה קלל של אֵפר,
נוֹטלין האֵפר ונוֹתנין במים שבכוֹסוֹת,
וּמזין על הכֹהֵן השוֹרֵף.
:וּמטבילין היוּ את התינוֹקוֹת שממלאין וּמקדשין וּמזין על השוֹרֵף,
שאף על פי שהֵן טהוֹרים מִטוּמאת המֵת,
שמא נִטמאוּ בטוּמאה אחרת.
8
תינוֹק שטבל למלֹאת וּלהזוֹת לֹא ימלֵא בכֵליו תינוֹק אחֵר,
אף על פי שטבל.
ותינוֹק שטבל להזוֹת על כֹהֵן זה אינוֹ מזה על כֹהֵן אחֵר,
עד שיִטבֹל לשֵם מעשֵה זה הכֹהֵן.
וכֵן כֵלים שטִהרוּם לחטאת זוֹ וּבני אדם שטהרוּ לחטאת זוֹ לֹא יתעסקוּ בהם בפרה אחרת עד שיִטבלוּ לִשמה.
וכל הדברים האֵלוּ מעלוֹת יתֵרוֹת בפרה.