2
אין קוֹראין לֹא בבית המרחץ,
ולֹא בבית הכִסֵא אף על פי שאין בוֹ צוֹאה,
ולֹא בבית הקברוֹת,
ולֹא בצד המֵת עצמוֹ.
ואִם הִרחיק ארבע אמוֹת מִן הקבר אוֹ מִן המֵת מוּתר לִקרוֹת.
וכל מי שקרא במקוֹם שאין קוֹראין בוֹ חוֹזֵר וקוֹרֵא.
3
בית הכִסֵא החדש שהוּכן ועדין לֹא נִשתמשוּ בוֹ מוּתר לִקרוֹת קרית שמע כנגדוֹ,
אבל לֹא בתוֹכוֹ.
מרחץ חדש מוּתר לִקרוֹת בתוֹכוֹ.
היוּ שני בתים,
זִמֵן אחד מֵהן לבית הכִסֵא ואמר על השֵני:
'וזה' הרי השֵני ספֵק אִם הִזמינוֹ אוֹ לֹא הִזמינוֹ,
לפיכך אין קוֹראין בוֹ לכתחִלה,
ואִם קרא יצא.
אמר: 'וגם זה' הרי שניהן מזוּמנין,
ואין קוֹראין בהם.
חצר המרחץ,
והוּא המקוֹם שבני אדם עוֹמדין בוֹ לבוּשין מוּתר לִקרוֹת בוֹ קרית שמע.
4
ולֹא קרית שמע בִלבד,
אלא כל עִנין שהוּא מִדִברי קֹדש אסוּר לאמרוֹ בבית המרחץ וּבבית הכִסֵא,
ואפִלוּ אמרוֹ בִלשוֹן חֹל.
ולֹא לאמרוֹ בִלבד,
אלא אפִלוּ להרהֵר בלִבוֹ בדִברי תוֹרה בבית הכִסֵא וּבבית המרחץ וּבִמקוֹם הטִנֹפת,
והוּא המקוֹם שיֵש בוֹ צוֹאה אוֹ מי רגלים אסוּר.
5
דברים של חֹל מוּתר לאמרן בִלשוֹן הקֹדש בבית הכִסֵא.
וכֵן הכִנוּיין,
כגוֹן רחוּם ונאמן וכיוֹצֵא בהן מוּתר לאמרן בבית הכִסֵא.
אבל השֵמוֹת המיוּחדין,
והֵן השֵמוֹת שאין נִמחקין אסוּר להזכירן בבית הכִסֵא וּבבית המרחץ הישן.
ואִם נִזדמֵן לוֹ להפריש מִדבר האסוּר בבית המרחץ אוֹ בבית הכִסֵא מפריש,
ואפִלוּ בִלשוֹן הקֹדש וּבעִניני קֹדש.
6
צוֹאת האדם,
וצוֹאת כלבים וחזירים בִזמן שיֵש בתוֹכן עוֹרוֹת,
וכל צוֹאה שריחה רע כגוֹן אֵלוּ אסוּר לִקרוֹת קרית שמע כנגדן.
וכֵן כנגד מי רגלי אדם.
אבל מי רגלי בהֵמה קוֹראין כנגדן.
קטן שאינוֹ יכוֹל לאכֹל כזית דגן בִכדי שיֹאכל הגדוֹל כשלֹש ביצים דגן אין מרחיקין לֹא מִצוֹאתוֹ ולֹא מִמי רגליו.
8
כמה ירחיק מִצוֹאה וּמימי רגלים ואחר כך יקרא? ארבע אמוֹת.
במה דברים אמוּרים? בִזמן שהֵן מִלאחריו אוֹ מִצדדיו.
אבל אִם היוּ כנגד פניו מרחיק מֵהן עד שלֹא יראה אוֹתן,
ואחר כך יקרא.
9
במה דברים אמוּרים? בשהיה עִמהן בבית במקוֹם שוה.
אבל היה שם מקוֹם גבֹה מֵהן עשרה טפחים אוֹ נמוּך מֵהן עשרה טפחים יוֹשֵב בצד המקוֹם וקוֹרֵא,
שהרי נִפסק ביניהן.
והוּא שלֹא יגיע לוֹ ריח רע.
וכֵן אִם כפה כלי על הצוֹאה אוֹ מימי רגלים,
אף על פי שהֵן עִמוֹ בבית הרי אֵלוּ כִקבוּרין,
וּמוּתר לִקרוֹת עִמהן.
10
היה בינוֹ וּבין הצוֹאה מחִצה של זכוּכית,
אף על פי שהוּא רוֹאה אוֹתה מֵאחוֹרי הזכוּכית מוּתר לִקרוֹת בצִדה.
נתן רביעית מים לתוֹך מי רגלים של פעם אחת מוּתר לִקרוֹת עִמהן בתוֹך ארבע אמוֹת.
11
היתה צוֹאה בגוּמא עוֹמֵד בסנדלוֹ על הגוּמא וקוֹרֵא,
והוּא שלֹא יהֵא סנדלוֹ נוֹגֵע בה.
היתה כנגדוֹ צוֹאה מעוּטה ביוֹתֵר כמוֹ טִפה רוֹקֵק עליה רֹק עבה עד שתִתכסה,
וקוֹרֵא. היתה נטישת צוֹאה על בשרוֹ אוֹ ידיו מטוּנפוֹת מִבית הכִסֵא,
ולֹא היה להן ריח רע כלל מִפני קטנן אוֹ יבישתן מוּתר לִקרוֹת,
לפי שאין לה ריח.
אבל אִם היתה בִמקוֹמה,
אף על פי שאינה נִראית כשהוּא עוֹמֵד,
הוֹאיל ונִראית כשהוּא יוֹשֵב אסוּר לִקרוֹת עד שיקנֵח יפה יפה,
מִפני שצוֹאה לחה היא,
ויֵש לה ריח רע.
וכמה גאוֹנים הוֹרוּ שאסוּר לוֹ לִקרוֹת אִם היוּ ידיו מטוּנפוֹת,
וכך ראוּי לעשוֹת.
12
ריח רע שיֵש לוֹ עִקר מרחיק ארבע אמוֹת וקוֹרֵא,
אִם פסק הריח.
ואִם לֹא פסק מרחיק עד מקוֹם שפוֹסֵק.
ושאין לוֹ עִקר,
כגוֹן מי שיצא מִמנוּ רוּח מִלמטה מרחיק עד מקוֹם שתִכלה הרוּח,
וקוֹרֵא. גרף של רעי ועביט של מימי רגלים אסוּר לִקרוֹת קרית שמע כנגדן,
אף על פי שאין בהן כלוּם ואין להן ריח,
מִפני שהֵן כבית הכִסֵא.
13
צוֹאה עוֹברת,
כגוֹן שהיתה שטה על פני המים אסוּר לִקרוֹת כנגדה.
וּפי חזיר כצוֹאה עוֹברת.
ואסוּר לִקרוֹת כנגדן עד שיעברוּ מִמנוּ ארבע אמוֹת.
14
היה קוֹרֵא,
והִגיע לִמקוֹם הטִנֹפת לֹא יניח ידיו על פיו ויקרא,
אלא יפסיק עד שיעבֹר מֵאוֹתוֹ מקוֹם.
וכֵן הקוֹרֵא שיצאת מִמנוּ רוּח מִלמטה יפסיק עד שיִכלה באשה,
וחוֹזֵר לִקריאתוֹ.
וכֵן בדִברי תוֹרה.
יצאת רוּח מֵחבֵרוֹ,
אף על פי שמפסיק לה קרית שמע אינוֹ מפסיק דִברי תוֹרה.
15
היה קוֹרֵא קרית שמע בבית,
ונִסתפֵק לוֹ אִם יֵש שם צוֹאה אוֹ מי רגלים אוֹ אין שם הרי זה מוּתר לִקרוֹת.
היה קוֹרֵא באשפה,
ונִסתפֵק לוֹ אִם יֵש שם צוֹאה אוֹ אין שם לֹא יקרא עד שיִבדֹק,
שחזקת האשפה שהיא מקוֹם הטִנֹפת.
אבל ספֵק מי רגלים אפִלוּ באשפה מוּתר לִקרוֹת.
16
כשֵם שאסוּר לִקרוֹת כנגד צוֹאה וּמימי רגלים עד שירחיק,
כך אסוּר לִקרוֹת כנגד הערוה עד שיחזיר פניו.
אפִלוּ גוֹי אוֹ קטן לֹא יקרא כנגד ערותן.
ואפִלוּ היתה מחִצה של זכוּכית מפסקת,
הוֹאיל והוּא רוֹאה את הערוה אסוּר לִקרוֹת עד שיחזיר פניו.
וכל גוּף האִשה ערוה,
לפיכך לֹא יסתכֵל בגוּף האִשה כשהוּא קוֹרֵא.
אפִלוּ אִשתוֹ,
אִם היה מגוּלה טפח מִגוּפה לֹא יקרא כנגדוֹ.
17
וּכשֵם שהוּא אסוּר לִקרוֹת כנגד ערות אחֵרים,
כך הוּא אסוּר לִקרוֹת כנגד ערותוֹ.
לֹא יקרא כשהוּא ערֹם עד שיכסה ערותוֹ.
היתה חגוֹרה של בגד אוֹ עוֹר אוֹ שק על מתניו,
אף על פי ששאר גוּפוֹ ערֹם מוּתר לוֹ לִקרוֹת,
והוּא שלֹא יהיה עקֵבוֹ נוֹגֵע בערותוֹ.
היה ישֵן בטליתוֹ והוּא ערֹם חוֹצֵץ בטליתוֹ מִתחת לִבוֹ,
וקוֹרֵא. אבל לֹא יחֹץ מִצוּארוֹ ויקרא,
מִפני שלִבוֹ רוֹאה את הערוה,
ונִמצא כמי שקרא בלֹא חגוֹר.
18
שנים שהיוּ ישֵנים בטלית אחת כל אחד מֵהן אסוּר לִקרוֹת אף על פי שכִסה מִתחת לִבוֹ,
עד שתהֵא טלית מפסקת ביניהן,
כדי שלֹא יגיע בשר זה בִבשר זה מִמתניו וּלמטה.
ואִם היה ישֵן עִם אִשתוֹ אוֹ בניו וּבני ביתוֹ הקטנים הרי גוּפן כגוּפוֹ,
ואינוֹ מרגיש מֵהן.
לפיכך, אף על פי שבשרוֹ נוֹגֵע בהן מחזיר פניו וחוֹצֵץ מִתחת לִבוֹ,
וקוֹרֵא.
19
עד מתי הֵן קטנים לעִנין זה? עד שיִהיה הזכר בן שתים עשרֵה שנה ויוֹם אחד והנקֵבה בת אחת עשרֵה שנה ויוֹם אחד,
והוּא שיִהיה תבניתם כתבנית גדוֹלים:
"שדים נכֹנוּ וּשערֵך צִמֵח" ,
ואחר כך לֹא יקרא עד שתפסיק טלית ביניהן.
אבל אִם עדין לֹא היוּ "שדים נכֹנוּ וּשערֵך צִמֵח" קוֹרֵא עִמהן בקֵרוּב בשר ואינוֹ צריך הפסֵק,
עד שיִהיה הזכר בן שלֹש עשרֵה שנה ויוֹם אחד והנקֵבה בת שתים עשרֵה שנה ויוֹם אחד.