1
הקוֹרֵא את שמע ולֹא כִוֵּן לִבוֹ בפסוּק רִאשוֹן,
שהוּא: "שמע ישראֵל יי אלֹהינוּ יי אחד" לֹא יצא ידי חוֹבתוֹ.
והשאר, אִם לֹא כִוֵּן יצא.
אפִלוּ היה קוֹרֵא בתוֹרה כדרכוֹ אוֹ מגיה את הפרשיוֹת האֵלוּ בעוֹנת קריאה יצא,
והוּא שכִוֵּן לִבוֹ בפסוּק רִאשוֹן.
2
כל אדם קוֹראין כדרכן,
בין עוֹמדין בין מהלכין בין שוֹכבין בין רוֹכבין על גבי בהֵמה.
ואסוּר לִקרוֹת קרית שמע והוּא מוּטל וּפניו טוּחוֹת בקרקע אוֹ מוּשלך על גבוֹ וּפניו למעלה,
אבל קוֹרֵא הוּא והוּא שוֹכֵב על צִדוֹ.
ואִם היה בעל בשר הרבֵה ואינוֹ יכוֹל להִתהפֵך על צִדוֹ אוֹ שהיה חוֹלה נוֹטה מעט לצִדוֹ וקוֹרֵא.
3
מי שהיה מהלֵך על רגליו עוֹמֵד בפסוּק רִאשוֹן,
והשאר קוֹרֵא והוּא מהלֵך.
היה ישֵן מצערין אוֹתוֹ וּמעירין אוֹתוֹ עד שיִקרא פסוּק רִאשוֹן.
מִכאן ואילך,
אִם אנסתהוּ שֵנה אין מצערין אוֹתוֹ.
4
י שהיה עוֹסֵק בִמלאכה מפסיק עד שיִקרא פרשה רִאשוֹנה כוּלה.
וכֵן האוּמנין בוֹטלין מִמלאכתן בפרשה רִאשוֹנה,
כדי שלֹא תהֵא קריאת עראי,
והשאר קוֹרֵא והוּא עוֹסֵק בִמלאכתוֹ.
אפִלוּ היה עוֹמֵד ברֹאש האילן אוֹ ברֹאש הכֹתל קוֹרֵא בִמקוֹמוֹ,
וּמברֵך לפניה וּלאחריה.
5
יה עוֹסֵק בתלמוּד תוֹרה והִגיע זמן קרית שמע פוֹסֵק וקוֹרֵא,
וּמברֵך לפניה וּלאחריה.
היה עוֹסֵק בצרכי רבים לֹא יפסיק,
אלא יגמֹר עִסקיהן ויקרא אִם נִשאר עֵת לִקרוֹת.
6
היה עוֹסֵק באכילה,
אוֹ שהיה במרחץ,
אוֹ שהיה עוֹסֵק בתִספֹרת,
אוֹ שהיה מהפֵך בעוֹרוֹת,
אוֹ שהיוּ עוֹסקין בדין גוֹמֵר,
ואחר כך קוֹרֵא קרית שמע.
ואִם היה מִתירֵא שמא יעבֹר זמן קריאה וּפסק וקרא הרי זה משוּבח.
7
מי שירד לִטבֹל:
אִם יכוֹל לעלוֹת וּלהִתכסוֹת ולִקרוֹת קֹדם שתנֵץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא; ואִם היה מִתירֵא שמא תנֵץ קֹדם שיִקרא יתכסה במים שהוּא עוֹמֵד בהן ויקרא.
ולֹא יתכסה לֹא במים שריחן רע,
ולֹא במי המִשרה,
ולֹא במים צלוּלין מִפני שערותוֹ נִראית מֵהן.
אבל מִתכסה הוּא במים עכוּרים שאין ריחן רע,
וקוֹרֵא בִמקוֹמוֹ.
8
הקוֹרֵא קרית שמע לֹא ירמֹז בעיניו ולֹא יקרֹץ בִשפתיו ולֹא יראה באצבעוֹתיו,
כדי שלֹא תהֵא קריאת עראי.
ואִם עשה כֵן,
אף על פי שיצא ידי חוֹבתוֹ הרי זה מגוּנה.
וצריך להשמיע לאזנוֹ כשהוּא קוֹרֵא,
ואִם לֹא הִשמיע לאזנוֹ יצא.
וצריך לדקדֵק באוֹתיוֹתיה,
ואִם לֹא דִקדֵק יצא.
9
כיצד מדקדֵק? יזהֵר שלֹא ירפה החזק ולֹא יחזֵק הרפה,
ולֹא יניד הנח ולֹא יניח הנד.
לפיכך צריך לִתֵן רוח בין כל שתי אוֹתוֹת הדוֹמוֹת שאחת מֵהן סוֹף תֵבה והאחת תחִלת תֵבה סמוּכה לה,
כגוֹן: "בכל לבבך" קוֹרֵא "בכל" ושוֹהה,
וחוֹזֵר וקוֹרֵא "לבבך".
וכֵן: "ואבדתם מהֵרה",
"הכנף פתיל".
וצריך לבאֵר זי"ן של "תִזכרוּ".
וצריך להאריך בדא"ל של "אחד" כדי שימליכֵהוּ על השמים ועל הארץ ועל ארבע רוּחוֹת.
וצריך שלֹא יחטֹף בחי"ת,
כדי שלֹא יהֵא כאוֹמֵר:
'אי חד'.
10
קוֹרֵא אדם את שמע בכל לשוֹן שיִהיה מכירה.
והקוֹרֵא בכל לשוֹן צריך להִזהֵר מִדִברי שִבוּש שבאוֹתה הלשוֹן,
וּמדקדֵק באוֹתה הלשוֹן כמוֹ שמדקדֵק בִלשוֹן הקֹדש אִם קראה בִלשוֹן הקֹדש.
11
הקוֹרֵא למפרֵע לֹא יצא.
במה דברים אמוּרים? בסֵדר הפסוּקים.
אבל אִם הִקדים פרשה לפרשה,
אף על פי שאינוֹ רשאי אני אוֹמֵר שיצא,
לפי שאינה סמוּכה לה בתוֹרה.
קרא פסוּק וחזר וּקראוֹ פעם שניה הרי זה מגוּנה.
קרא מִלה אחת וּכפלה,
כגוֹן שקרא 'שמע שמע' משתקין אוֹתוֹ.
12
קראה סֵרוּגין יצא.
אפִלוּ שהה בין סֵרוּג לסֵרוּג כדי לִגמֹר את כוּלה יצא,
והוּא שיִקרא על הסֵדר.
קראה מִתנמנֵם,
והוּא מי שאינוֹ לֹא עֵר ולֹא נִרדם בשֵנה יצא,
וּבִלבד שיהֵא עֵר בפסוּק רִאשוֹן.
13
פֵק קרא קרית שמע ספֵק לֹא קרא חוֹזֵר וקוֹרֵא,
וּמברֵך לפניה וּלאחריה.
אבל אִם ידע שקרא ונִסתפֵק לוֹ אִם בֵרֵך לפניה וּלאחריה אוֹ לֹא בֵרֵך אינוֹ חוֹזֵר וּמברֵך.
קרא וטעה יחזֹר למקוֹם שטעה.
נעלם מִמנוּ בין פרשה לפרשה,
ואינוֹ יוֹדֵע אי זוֹ היא פרשה הִשלים ואי זוֹ צריך להתחיל חוֹזֵר לפרק רִאשוֹן שהוּא "ואהבת אֵת יי אלֹהיך" וכו' .
14
טעה באמצע הפרק ולֹא ידע היכן פסק חוֹזֵר לרֹאש הפרק.
היה קוֹרֵא "וּכתבתם",
ואינוֹ יוֹדֵע אִם הוּא ב"וּכתבתם" שבִ'שמע' אוֹ ב"וּכתבתם" שבִ'והיה אִם שמֹע' חוֹזֵר ל"וּכתבתם" שבִ'שמע'.
ואִם נִסתפֵק לוֹ אחר שקרא "למען ירבוּ" אינוֹ חוֹזֵר,
שעל הרגֵל לשוֹנוֹ הוּא הוֹלֵך.
15
היה קוֹרֵא וּפגע באחֵרים אוֹ פגעוּ בוֹ:
אִם היה בין פרק לפרק פוֹסֵק וּמתחיל ושוֹאֵל בִשלוֹם מי שהוּא חיב בִכבוֹדוֹ,
כגוֹן שפגע באביו אוֹ רבוֹ אוֹ מי שהוּא גדוֹל מִמנוּ בחכמה,
וּמֵשיב שלוֹם לכל אדם שנתן לוֹ שלוֹם
16
היה קוֹרֵא באמצע הפרק אינוֹ פוֹסֵק וּמתחיל לִשאֹל אלא בִשלוֹם מי שהוּא מִתירֵא מִמנוּ,
כגוֹן מלך אוֹ אנס וכיוֹצֵא בהן.
אבל מי שהוּא חיב בִכבוֹדוֹ,
כגוֹן אביו אוֹ רבוֹ,
אִם נתן לוֹ שלוֹם תחִלה פוֹסֵק וּמֵשיב לוֹ שלוֹם.
17
ואֵלוּ הֵן בין הפרקים:
בין ברכה רִאשוֹנה לִשניה,
בין שניה לִ'שמע',
בין 'שמע' לִ'והיה אִם שמֹע',
בין 'והיה אִם שמֹע' ל'ויֹאמר'.
אבל בין 'ויֹאמר' ל'אמת ויציב' הרי הוּא כאמצע הפרק,
ולֹא יפסיק אלא לִשאֹל מִפני היִראה וּלהשיב מִפני הכבוֹד.