:
1
פעמים בכל יוֹם קוֹראים קרית שמע,
בערב וּבבֹקר,
שנאמר: "וּבשכבך וּבקוּמך" בשעה שדרך בני אדם שוֹכבין,
וזה הוּא לילה,
וּבשעה שדרך בני אדם עוֹמדין,
וזה הוּא יוֹם.
2
וּמה הוּא קוֹרֵא? שלֹש פרשיוֹת אֵלוּ,
והֵן: 'שמע' ,
'והיה אִם שמֹע' ,
וּ'ויֹאמר' . וּמקדימין לִקרוֹת פרשת 'שמע',
מִפני שיֵש בה צִוּוּי על יחוּד השֵם ואהבתוֹ ותלמוּדוֹ,
שהוּא העִקר הגדוֹל שהכֹל תלוּי בוֹ.
ואחריה: 'והיה אִם שמֹע',
שיֵש בה צִוּוּי על שאר המִצווֹת כוּלן.
ואחר כך פרשת ציצית,
שגם היא יֵש בה צִוּוּי על זכירת כל המִצווֹת.
3
אף על פי שאין מִצות ציצית נוֹהגת בלילה,
קוֹראין אוֹתה בלילה,
מִפני שיֵש בה זִכרוֹן יציאת מִצרים,
וּמִצוה להזכיר יציאת מִצרים ביוֹם וּבלילה,
שנאמר: "למען תִזכֹר את יוֹם צֵאתך מֵארץ מִצרים כֹל ימי חייך" .
וּקריאת שלֹש פרשיוֹת אֵלוּ על סֵדר זה,
היא הנִקרֵאת קרית שמע.
4
הקוֹרֵא קרית שמע כשהוּא גוֹמֵר פסוּק רִאשוֹן,
אוֹמֵר בלחש:
'ברוּך שֵם כבוֹד מלכוּתוֹ לעוֹלם ועד',
וחוֹזֵר וקוֹרֵא כדרכוֹ:
"ואהבת אֵת יי" עד סוֹפה.
ולמה קוֹרין כֵן? מסֹרת היא בידֵנוּ,
שבשעה שקִבֵץ יעקֹב אבינוּ את בניו במִצרים בִשעת מיתתוֹ,
צִוּם וזֵרזם על יחוּד השֵם ועל דרך יי שהלך בה אברהם ויצחק אביו,
ושאל אוֹתן ואמר להן:
'בני, שמא יֵש בכם פסֹלת,
מי שאינוֹ עוֹמֵד עִמי ביחוּד אדוֹן כל העוֹלם?',
כעִנין שאמר לנוּ מֹשה רבֵנוּ:
"פן יֵש בכם איש אוֹ אִשה" וכו' .
ענוּ כוּלם ואמרוּ לוֹ:
"שמע ישראֵל,
יי אלֹהינוּ יי אחד" ,
כלוֹמר: שמע מִמנוּ אבינוּ ישראֵל:
יי אלֹהינוּ יי אחד.
פתח הזקֵן וענה:
'ברוּך שֵם כבוֹד מלכוּתוֹ לעוֹלם ועד'.
לפיכך נהגוּ כל ישראֵל לוֹמר שבח ששִבח בוֹ ישראֵל הזקֵן אחר פסוּק זה.
5
כשהקוֹרֵא קוֹרֵא קרית שמע,
מברֵך לפניה וּלאחריה:
ביוֹם מברֵך שתים לפניה ואחת לאחריה,
וּבלילה מברֵך שתים לפניה וּשתים לאחריה.
6
ברכה רִאשוֹנה שלפניה ביוֹם:
'יוֹצֵר אוֹר' וכו',
שניה לה:
'אהבת עוֹלם אהבתנוּ'.
ושלאחריה: 'אמת ויציב'.
וּברכה רִאשוֹנה שלפניה בלילה:
'מעריב ערבים',
שניה לה:
'אהבת עוֹלם בית עמך ישראֵל אהבת'.
וּברכה רִאשוֹנה שלאחריה:
'אמת אמוּנה',
שניה לה:
'השכיבֵנוּ'.
7
ברכה רִאשוֹנה שלפניה,
בין ביוֹם בין בלילה פוֹתֵח בה ב'ברוּך' וחוֹתֵם ב'ברוּך'.
וּשאר בִרכוֹתיה חוֹתֵם בכל אחת מֵהן ב'ברוּך',
ואין להן פתיחה.
ברכוֹת אֵלוּ עִם שאר כל הברכוֹת הערוּכוֹת בפי כל ישראֵל עזרא וּבית דינוֹ תִקנוּם,
ואין אדם רשאי לִפחֹת מֵהן ולֹא להוֹסיף עליהן.
מקוֹם שהִתקינוּ לחתֹם ב'ברוּך' אינוֹ רשאי שלֹא לחתֹם,
וּמקוֹם שהִתקינוּ שלֹא לחתֹם אינוֹ רשאי לחתֹם.
מקוֹם שהִתקינוּ שלֹא לִפתֹח ב'ברוּך' אינוֹ רשאי לִפתֹח,
וּמקוֹם שהִתקינוּ לִפתֹח אינוֹ רשאי שלֹא לִפתֹח.
כללוֹ של דבר:
כל המשנה מִמטבֵע שטבעוּ חכמים בברכוֹת הרי זה טוֹעה,
וחוֹזֵר וּמברֵך כמטבֵע.
וכל שאינוֹ אוֹמֵר 'אמת ויציב' בשחרית ו'אמת אמוּנה' בערבית לֹא יצא ידי חוֹבתוֹ.
8
הִקדים ברכה שניה לִברכה רִאשוֹנה,
בין ביוֹם בין בלילה,
בין לפניה בין לאחריה יצא,
לפי שאין סֵדר לברכוֹת.
בשחרית: פתח 'יוֹצֵר אוֹר' וסיֵם 'מעריב ערבים' לֹא יצא; פתח ב'מעריב ערבים' וסיֵם ב'יוֹצֵר אוֹר' יצא.
וכֵן בערבית:
אִם פתח ב'מעריב ערבים' וסיֵם ב'יוֹצֵר אוֹר' לֹא יצא; פתח ב'יוֹצֵר אוֹר' וסיֵם ב'מעריב ערבים' יצא,
שכל הברכוֹת הוֹלכוֹת אחר חתימתן.
9
אי זה הוּא זמן קרית שמע בלילה? מִצותה מִשעת יציאת הכוֹכבים,
עד חצי הלילה.
ואִם עבר ואֵחֵר וקרא עד שלֹא עלה עמוּד השחר יצא ידי חוֹבתוֹ,
שלֹא אמרוּ 'עד חצוֹת' אלא להרחיק מִן הפשיעה.
10
הקוֹרֵא קרית שמע של ערבית אחר שעלה עמוּד השחר קֹדם הנֵץ החמה לֹא יצא ידי חוֹבתוֹ,
אלא אִם כֵן היה אנוּס,
כגוֹן שִכוֹר אוֹ חוֹלה וכיוֹצֵא בהן.
ואנוּס שקרא בעֵת זה אינוֹ מברֵך 'השכיבֵנוּ'.
11
ואי זה הוּא זמנה ביוֹם? מִצותה שיתחיל לִקרוֹת קֹדם הנֵץ החמה,
כדי שיִגמֹר לִקרוֹת וּלברֵך ברכה אחרוֹנה עִם הנֵץ החמה.
ושִעוּר זה כמוֹ עִשוּר שעה קֹדם שתעלה השמש.
ואִם אֵחֵר וקרא אחר שעלתה השמש יצא ידי חוֹבתוֹ,
שעוֹנתה עד סוֹף שלֹש שעוֹת ביוֹם למי שעבר ואֵחֵר.
12
מי שהִקדים וקרא קרית שמע של שחרית אחר שעלה עמוּד השחר,
אף על פי שהִשלים קֹדם שתנֵץ החמה יצא ידי חוֹבתוֹ.
וּבִשעת הדחק,
כגוֹן שהיה משכים לצֵאת לדרך קוֹרֵא לכתחִלה מִשעלה עמוּד השחר.
13
הקוֹרֵא אחר שלֹש שעוֹת ביוֹם,
אפִלוּ היה אנוּס לֹא יצא ידי חוֹבת קרית שמע בעוֹנתה,
אלא הרי הוּא כקוֹרֵא בתוֹרה.
וּמברֵך הוּא לפניה וּלאחריה כל היוֹם,
אפִלוּ אֵחֵר וקרא אחר שלֹש שעוֹת.