1
כבוֹד אב ואֵם מִצות עשֵה גדוֹלה,
וכֵן מוֹרא אב ואֵם,
שקלם הכתוּב כִכבוֹדוֹ וּכמוֹראוֹ.
כתוּב: "כבֵד את אביך ואת אִמך" ,
וכתוּב: "כבֵד את יי מֵהוֹנך" ; וּבאביו ואִמוֹ כתוּב:
"איש אִמוֹ ואביו תיראוּ" ,
וכתוּב: "את יי אלֹהיך תירא" כדרך שצִוּה על כבוֹד שמוֹ הגדוֹל וּמוֹראוֹ,
כך צִוּה על כבוֹדם וּמוֹראם.
2
המקלֵל אביו אוֹ אִמוֹ בִסקילה,
והמגדֵף בִסקילה; הִנֵה הִשוה אוֹתם בעֹנש.
הִקדים אב לאֵם בכבוֹד,
והִקדים אֵם לאב במוֹרא,
ללמֵד ששניהם שוין בין לכבוֹד בין למוֹרא.
3
אי זה הוּא מוֹרא ואי זה הוּא כבוֹד? מוֹרא לֹא עוֹמֵד בִמקוֹמוֹ,
ולֹא יוֹשֵב בִמקוֹמוֹ,
ולֹא סוֹתֵר את דבריו,
ולֹא מכריע את דבריו; ולֹא יקרא לוֹ בִשמוֹ,
לֹא בחייו ולֹא במוֹתוֹ,
אלא אוֹמֵר:
אבא מרי.
היה שֵם אביו אוֹ שֵם רבוֹ כשֵם אחֵרים משנה את שמם.
:יֵראה לי שאין נִזהר בכך אלא בשֵם שהוּא פליא,
שאין הכֹל דשין בוֹ.
אבל השֵמוֹת שקוֹראין בהן כל העם,
כגוֹן אברהם יצחק ויעקֹב,
מֹשה ואהרֹן,
וכיוֹצֵא בהן בכל לשוֹן וּבכל זמן קוֹרֵא בהן לאחֵרים שלֹא בפניו ואין בכך כלוּם.
:אי זה הוּא כבוֹד? מאכיל וּמשקה,
מלביש וּמכסה,
מִשל אב.
ואִם אין ממוֹן לאב,
ויֵש לבֵן כוֹפין אוֹתוֹ וזן אביו ואִמוֹ כפי מה שהוּא יכוֹל.
וּמוֹציא וּמכניס,
וּמשמשוֹ בִשאר הדברים שהשמשין משמשין בהן את הרב.
ועוֹמֵד בפניו כדרך שעוֹמֵד מִפני רבוֹ.
4
והאב שהיה תלמיד בנוֹ אין האב עוֹמֵד מִפני הבֵן.
אבל הבֵן עוֹמֵד מִפני אביו אף על פי שהוּא תלמידוֹ.
:וחיב לכבדוֹ בִשאר דרכיו בִשעת משאוֹ וּמתנוֹ ועשית חפציו.
כיצד? הנִשמע בִדבר אביו למקוֹם לֹא יֹאמר:
מהרוּני בִשביל עצמי,
פִטרוּני בִשביל עצמי,
אלא: מהרוּני בִשביל אבא,
פִטרוּני בִשביל אבא,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה:
לעוֹלם יכלֹל בִכלל דבריו שהוּא חוֹשֵש בִכבוֹד אביו ושהוּא מִתירֵא מִמנוּ.
5
וחיב לכבדוֹ אפִלוּ לאחר מוֹתוֹ.
כיצד? היה אוֹמֵר שמוּעה מִפיו לֹא יֹאמר:
כך אמר אבא,
אלא אוֹמֵר:
כך אמר אבא מארי,
אני כפרת מִשכבוֹ.
במה דברים אמוּרים? בתוֹך שנים עשר חֹדש שלאחר מיתתוֹ.
אבל אחר השנים עשר חֹדש אוֹמֵר:
זִכרוֹנוֹ לחיי העוֹלם הבא.
6
אחד האיש ואחד האִשה חיבין במוֹרא וכבוֹד,
אלא שהאיש יֵש בידוֹ לעשוֹת,
והאִשה אין בידה לעשוֹת,
שהרי רשוּת אחֵרים עליה.
לפיכך, אִם נִתגרשה אוֹ נִתאלמנה הרי שניהם שוים.
7
עד היכן כבוֹד אב ואֵם? אפִלוּ נטלוּ כיס של זהוּבים שלוֹ והִשליכוּהוּ בפניו לים לֹא יכלים אוֹתן,
ולֹא יצעֹק בִפניהם,
ולֹא יכעֹס כנגדן,
אלא יקבֵל גזֵרת הכתוּב וישתֹק.
:ועד היכן מוֹראן? אפִלוּ היה לוֹבֵש בגדים חמוּדוֹת ויוֹשֵב ברֹאש בִפני קהל,
וּבא אביו אוֹ אִמוֹ וקרעוּ בגדיו והִכוּהוּ על רֹאשוֹ וירקוּ בפניו לֹא יכלים אוֹתם,
אלא ישתֹק,
ויירא ויפחד מִמלך מלכי המלכים שצִוּהוּ בכך; שאִלוּ מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוּא מצעֵר יתֵר מִזה,
לֹא היה יכוֹל לפרכֵס בדבר,
קל וחֹמר למי שאמר והיה העוֹלם בִרצוֹנוֹ.
8
אף על פי שבכך נִצטוּינוּ,
אסוּר לאדם להכביד עוּלוֹ על בניו וּלדקדֵק בִכבוֹדוֹ עִמהם,
שלֹא יביאֵם לידי מִכשוֹל,
אלא ימחֹל ויתעלֵם,
שהאב שמחל על כבוֹדוֹ כבוֹדוֹ מחוּל.
9
והמכה בנוֹ גדוֹל מנדין אוֹתוֹ,
שהרי הוּא עוֹבֵר על:
"ולִפני עִוֵּר לֹא תִתֵן מִכשֹל" .
10
מי שנִטרפה דעתוֹ של אביו אוֹ של אִמוֹ ישתדֵל לִנהֹג עִמהן כפי דעתם עד שירוּחם עליהם.
ואִם אי אפשר לוֹ לעמֹד,
מִפני שנִשתטוּ ביוֹתֵר יניחֵם ויֵלֵך לוֹ,
ויצוּה אחֵרים להנהיגם כראוּי להם.
11
הממזֵר חיב בִכבוֹד אביו וּמוֹראוֹ,
אף על פי שהוּא פטוּר על מכתוֹ ועל קִללתוֹ עד שיעשה תשוּבה,
שאפִלוּ היה אביו רשע וּבעל עבֵרוֹת מכבדוֹ וּמִתירֵא מִמנוּ.
:ראה אוֹתוֹ עוֹבֵר על דִברי תוֹרה לֹא יֹאמר לוֹ:
אבא, עברת על דִברי תוֹרה,
אלא יֹאמר לוֹ:
אבא, כתוּב בתוֹרה כך וכך?,
כאִלוּ הוּא שוֹאֵל מִמנוּ,
לֹא כמזהירוֹ.
12
מי שאמר לוֹ אביו לעבֹר על דִברי תוֹרה,
בין שאמר לוֹ לעבֹר על מִצות לֹא תעשה אוֹ לבטֵל מִצות עשֵה,
אפִלוּ של דִבריהם הרי זה לֹא ישמע לוֹ,
שנאמר: "איש אִמוֹ ואביו תיראוּ ואת שבתֹתי תִשמֹרוּ" כוּלכם חיבין בִכבוֹדי.
13
אמר לוֹ אביו:
השקֵני מים,
וּמִצוה לעשוֹת:
אִם אפשר למִצוה שתֵעשה על ידי אחֵרים תֵעשה,
ויתעסֵק בִכבוֹד אביו,
שאין מבטלין מִצוה מִפני מִצוה; ואִם אין שם אחֵרים לעשוֹתה יתעסֵק במִצוה ויניח כבוֹד אביו,
שהוּא ואביו חיבין בִדבר מִצוה.
ותלמוּד תוֹרה גדוֹל מִכבוֹד אב ואֵם.
14
אמר לוֹ אביו:
השקֵני מים,
ואמרה לוֹ אִמוֹ:
השקֵני מים מניח כבוֹד אִמוֹ ועוֹסֵק בִכבוֹד אביו תחִלה,
מִפני שהוּא ואִמוֹ חיבין בִכבוֹד אביו.
15
חיב אדם לכבֵד את אֵשת אביו,
אף על פי שאינה אִמוֹ,
כל זמן שאביו קים,
שזה בִכלל כבוֹד אביו.
וכֵן מכבֵד בעל אִמוֹ כל זמן שאִמוֹ קימת.
אבל לאחר מיתתן אינוֹ חיב.
וּמִדִברי סוֹפרים שיִהיה אדם חיב בִכבוֹד אחיו הגדוֹל כִכבוֹד אביו.