1
זקֵן שחלק על בית דין בדבר שחיבין על זדוֹנוֹ כרֵת ועל שִגגתוֹ חטאת,
בין שהיוּ הֵם אוֹסרין והוּא מתיר בין שהיוּ הֵם מתירין והוּא אוֹסֵר הרי זה חיב מיתה.
:אפִלוּ היה הוּא אוֹמֵר מִפי הקבלה,
ואמר: כך קִבלתי מֵרבוֹתי,
והֵם אוֹמרים:
כך נִראה בעינינוּ שהדין נוֹתֵן,
הוֹאיל וחלק עליהן בדבר,
ועשה אוֹ הוֹרה לעשוֹת הרי זה חיב מיתה.
ואין צריך לוֹמר אִם היוּ הֵם מוֹרים מִפי הקבלה.
:וכֵן אִם חלק עליהם בִגזֵרה מִן הגזֵרוֹת שגזרוּ בדבר שיֵש בשִגגתוֹ חטאת וּבִזדוֹנוֹ כרֵת,
כגוֹן שהִתיר החמֵץ יוֹם ארבעה עשר בשעה שִשית,
אוֹ אסרוֹ בהניה בשעה חמישית הרי זה חיב מיתה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
2
אחד דבר שחיבין על זדוֹנוֹ כרֵת ועל שִגגתוֹ חטאת שנחלקוּ בוֹ,
אוֹ שנחלקוּ בדבר המֵביא לידי דבר שחיבין על זדוֹנוֹ כרֵת ועל שִגגתוֹ חטאת.
:כיצד? נחלקוּ באִשה זוֹ אִם היא ערוה אוֹ אינה,
אִם מראֵה דם זה מטמֵא אוֹ אינוֹ מטמֵא,
אִם זוֹ טמֵאה לידה אוֹ אינה טמֵאה לידה,
אִם זוֹ זבה אוֹ אינה זבה,
אִם חֵלב זה אסוּר אוֹ מוּתר,
וכל כיוֹצֵא באֵלוּ הרי זה חלק בדבר שחיבין על זדוֹנוֹ כרֵת ועל שִגגתוֹ חטאת.
:וכיצד דבר המֵביא לידי דבר שחיבין על זדוֹנוֹ כרֵת ועל שִגגתוֹ חטאת? כגוֹן שנחלקוּ בעִבוּר השנה אִם מעברים עד הפוּרים אוֹ בכל אדר הרי זה חיב,
שזה מֵביא לידי אכילת חמֵץ בפסח.
:וכֵן אִם נחלקוּ בדין מִדיני ממוֹנוֹת אוֹ במִנין הדינין שדנין דיני ממוֹנוֹת הרי זה חיב:
לִדבריו של אחד שזה חיב לזה,
וכל שנטל מִמנוּ כדין נטל ועל פי בית דין נטל; ולִדבריו של זה שאוֹמֵר פטוּר,
אוֹ שאוֹמֵר שאין אֵלוּ ראוּיין לדוּן כל שנטל גזֵל הוּא בידוֹ,
ואִם קִדֵש בוֹ אִשה אינה מקוּדשת; וּלדִברי האוֹמֵר שלוֹ נטל הבא עליה במֵזיד ענוּש כרֵת וּבשוֹגֵג מֵביא חטאת,
ונִמצא הדבר מֵביא לידי דבר שחיבין על זדוֹנוֹ כרֵת ועל שִגגתוֹ חטאת.
:וכֵן אִם נחלקוּ בדיני מכוֹת אִם זה חיב מלקוּת אוֹ אינוֹ,
אוֹ שחלק במִנין הדינין שלוֹקין בִפניהם הרי זה חיב,
שהרי לדִברי האוֹמֵר אינוֹ לוֹקה,
חוֹבלים הֵם בוֹ וחיבין לשלֵם,
וכל שיִטֹל מֵהן כדין נוֹטֵל,
וּלדִברי האוֹמֵר בן מלקוּת הוּא,
כל שיִטֹל מֵהן גזֵל הוּא בידוֹ,
ואִם קִדֵש בוֹ אִשה אינה מקוּדשת.
:וכֵן אִם נחלקוּ בערכין אוֹ בחרמין אִם זה חיב לִתֵן אוֹ אינוֹ חיב הרי זה חיב,
שהרי לדִברי האוֹמֵר אינוֹ חיב לִתֵן,
אִם לקחוּ מִמנוּ הרי זה גזֵל,
והמקדֵש בוֹ אִשה אינה מקוּדשת.
וכֵן אִם חלק עליהן בפִדיוֹן הקדשים אִם נִפדוּ אוֹ לֹא נִפדוּ הרי זה חיב,
שהרי לדִברי האוֹמֵר אין זה פִדיוֹן,
אִם קִדֵש בוֹ אִשה אינה מקוּדשת.
:נחלקוּ בעריפת העגלה אִם אֵלוּ חיבין להביא אוֹ אינם חיבין הרי זה חיב,
שהרי לדִברי האוֹמֵר חיבין להביא,
הרי היא אסוּרה בהניה,
והמקדֵש בה אִשה אינה מקוּדשת.
וכֵן אִם נחלקוּ בערלה.
:וכֵן אִם נחלקוּ בלקט שִכחה וּפֵאה אִם זה לעניים אוֹ לבעל הבית הרי זה חיב,
שהרי לדִברי האוֹמֵר לבעל הבית,
הרי הוּא גזֵל ביד העני,
ואִם קִדֵש בוֹ אִשה אינה מקוּדשת.
:וכֵן אִם חלק עליהן באב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת,
כגוֹן נִגעי בשר אוֹ נִגעי בתים אוֹ נִגעי בגדים הרי זה חיב,
שהרי לדִברי האוֹמֵר טהוֹר,
מוּתר להִכנֵס למִקדש ולאכֹל קדשים,
וּלדִברי האוֹמֵר טמֵא,
אִם נִכנס אוֹ אכל במֵזיד ענוּש כרֵת וּבשוֹגֵג מֵביא חטאת.
וכֵן אִם נחלקוּ בטהרת מצֹרע,
אִם יֵש לזה טהרה אוֹ אין לוֹ.
:וכֵן אִם נחלקוּ בהשקאת שוֹטה אִם זוֹ צריכה לִשתוֹת אוֹ אינה צריכה הרי זה חיב,
שהרי לדִברי האוֹמֵר צריכה,
אִם מֵת הבעל קֹדם שתִשתה הרי זוֹ אסוּרה ליבמה,
וּלדִברי האוֹמֵר אינה צריכה,
מִתיבמת.:וכֵן כל כיוֹצֵא בזה צריכין לִבדֹק ולחקֹר:
אִם היתה מחלֹקת זוֹ מביאה לידי דבר זה,
ודבר זה מֵביא לדבר שֵני,
אפִלוּ אחר מֵאה דברים,
אִם יבֹא בסוֹף לדבר שחיבין על זדוֹנוֹ כרֵת ועל שִגגתוֹ חטאת,
בין שהיה הזקֵן מֵקֵל והֵם מחמירין בין שהיה הוּא מחמיר והֵם מקִלין הרי זה חיב.
3
ואִם לֹא תביא המחלֹקת לידי כך הרי זה פטוּר,
חוּץ מִמִצות תפִלין בִלבד.
:כיצד? הוֹרה שמוּתר להוֹסיף טוֹטפת חמישית בתפִלין ויעשה אוֹתה חמֵש טוֹטפוֹת הרי זה חיב.
והוּא שיעשה בתחִלה ארבעה בתים כהִלכתן,
ויביא חמישי וידבֵק בחיצוֹן,
שהבית החיצוֹן שאינוֹ רוֹאה את האויר פסוּל.
וחיוּב זקֵן ממרֵא על דבר זה הלכה מִפי הקבלה.
:אבל אִם נחלקוּ בִשאר מִצווֹת,
כגוֹן שחלק בדבר מִדִברי לוּלב אוֹ ציצית אוֹ שוֹפר,
זה אוֹמֵר פסוּל וזה אוֹמֵר כשֵר,
זה אוֹמֵר יצא ידי חוֹבתוֹ וזה אוֹמֵר לֹא יצא,
זה אוֹמֵר טהוֹר וזה אוֹמֵר שֵני לטוּמאה הרי זה פטוּר מִן המיתה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.